Edition · Structural units · Word comparisonsMovable blocks: p.ending-bet
Components are revisable blocks motivated by witnessed rearrangement or independent transmission, not reference line breaks. Automatic identifications are candidates. Only image-reviewed structural states enter affinity. Absence means absent at the preserved local transition, not absent everywhere in the codex.
Sequences run left to right. Candidate sequences list detected blocks only: an unlisted block is NOT an omission. Only image-reviewed states enter affinity. Reviewed absence is local to the preserved transition.
Revisable segmentation
- P — בסיוע ניחלנו משמי מרום נשבית .: Whole closing verse block. No reviewed evidence yet justifies an internal cut; line breaks are not segmentation evidence.
Observed boundary evidence
[]
Image-reviewed structures
L2 — P — {'P': 'present'}
Image checked 2026-09-28. The complete closing verse block is visible between the last lexical discussion and the next letter. Presence checked; HTR remains uncorrected.
אחל פרק כ'א' .
בת אחותו . בפר' המביא גנו . שיני . בגמ' נכתב ביום . איתמר מפני מה תיקנו זמן
בגיטין . ר' יוחנ' אמ' משו' בת אחותו . פי' כיון שאין טורפין בזמנו שלגט לא ממשעבדי ולא
מבני חרי . למה לי למיכתב ליה זמן . ר' יוח' מ' אמ' משו' כת אחותו זמנין דזניא ומחפה עלה .
ירוש' מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו וזינת עד שהיא אשה איש ועמד וגירשה והקד'
והקדים זמן הגט אמ' מוטב תידון כפנויה ואל תידוז כאשת איש . זה מעשה בירוש' בפר השולח
גט לאשתו . כראגמ' דפר' אלו הז הנשרפין . ת'ר' האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו
והנושא את בת אחותו וכול' . בת ארעא . בפר' במה אשה . יוצאין כסלע שעל
הצינית . מאי צינית בת ארעא . פי' בת ארעא מכה שהחת הרגל . מאי שנא שמשימין סלע של
כסף עליה . אילי מ' דאוקשא מעלי לה . כלומ' דבר שהוא קשה מועיל לה . ליעביד לה חספא' .
כלומ' טם שלחרס שקשה . ⟦אא משו' שוכתא . כלומ' שהוא כסף . מלש' נסכא . ניעביד לה שם
שלכסף . אא משו' צורתא . לי עביד ליה פולסא . כלומ' מטבע שלנחשת . שכן בלש' ישמע'
קורין לפולד פלם . אמ' אביי שמ' מי' כולהו מעלו לה . ולא משכחת לה מילתא דאית בה
כולהי ⟦אא⟧ סלע דאקישא וצורתא ושוכתא . ויש או' שוכתא . חלודה . כמ' דאישתוך טפי .
דת כירתא . ברא' גמ' דכל הכשר . כי פליגי דפסיק מיניהו בבה בירתא . ⟦פיכ'⟧
כגוז שלל אגפיה . בת בקל נבו . בג מהנודר כשמו . בפר' ד' מיתות נמסחו לבית
דין . בת דינא בטל דינא . בחלק מעשה דסנחריב . פי' לן הדין בטל הדין . בת טות . ברא'
גמ' דפ' ערב פסחים . פי' לן הדין . בת חיורין היא זו ומקפדת עד ג'
פעמ' . בפ' ח' שרצים . בג' אין עושין הילמי . פי' רוח רעה ששורה על גב העין יש לה ⟦ס⟧
כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמ' וגם היא נקראת בת מלך
ופוך מעבירה . בת מזגא חמרא שריא . בפ' אילו טריפות . בג' סימני העוף
פי' שם עוף . בה נירא ברא' גמ' דפ' ר' אליעזר או' האורג .
מאי בנירים . אמ' אביי תרתי בבת נירא וחדא בכורא . פי' כד אזלא נירא תרי זימני סחור
סחור נקיט חד זימנא אותו חוט עבה שהולך בעבר על הנירא . בת/⟧
עינא . בפ' קמא דמשקין . בג' מכבשין . מאי מכבשין . רב יחיאל אמ' בת
עינא . פי' נקב שבאמצע ריחים . בה' צודא בפ' המוציא
יין מאי כלכול ומאי אנדיפי . אמ' רב צידעא ובת צידעא ובס' ג' דחזקת הבתים
עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא . אמ' רב בת צידעא
בתשובות כת' בת צידא . פי' כשאשה קולעת שערה כולו משארת ממנו דבר
מועט בין אוזניה לפחדתה כנגד צדעתה ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט וטחה
אותו שער ואינה קולעת אותו אלא מטילה אותו כנגד פניה . זה עושה בת עניים
אבל עשירה שורקתו בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה
כאבילות ויתייפות .
תק ול בפ' קמא דברכות .
ירוש קודם שיצאת בת קול הרוצה לעשות בבית הלל כקוליהן וכחומריהן עושה
יצאת בת קול ר' כבית ששיי עושה לאחר בת קול העובר על רבהי בית הלל
חייב מיתה היכן יצאת בת קול ר' ביבי בשם ר' יוחנן ביבני . בת
תיהא פי בעיך תיהא שב תאם בפ נערה שנתפתתה .
בגמ' בנין דיכרין . בשלמ' בנו בידו הוא . אלא כתו בידו היא . פי' ומת מהינן וכי בתו בידו הוא
ותתה לא יש . וכי נקבה תס ובב גבר . המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר
אבידה לגוי עליו הכת' או' למען ספות הרוה ואת הצמאה . בת . בע'ז' כפרק
ר' ישמע' ברא' גמ' . ובשביעית בפר' ב' . מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין
אותן ועושין להן בתים עד ראש השנה . ירוש' עושה להם בתים להציל והיא גדולה
מחמתו . בת וותא . בסו' גמ' דח' שרצים ואילא ליכול כרתי מבתוותא ⟦דמ'⟧
דמשרא . ס'א' מג' וכתא . כי מאמצע ערוגה . בתא למיפתח ליה בוהא
כבר פי' בערך בועתא . בת ול עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה . בפר'יו'
באהילות . פי' ארץ שלא נחרשה מעולם . בפר' ג' בתוספת שביעות ג' בתולות הן ⟦ל'⟧
בתולת אדם . בתולת אדמה וכתולת אילן . בתולת שקמה . בשביעות . כפר' בראשונה
כסו' גמ' דפר' סדר תעניות האלו . ובפר' המוכר את הספינה . בגמ' זהים לקוץ . פי' כל
צלא החליפה . כמגילת איכה נשים בציון ענו בתולל בערי יהו' . נבוכ דנצר הרשע
ינס את כל חיילותיו ואמ' להן אהיה שלאומה זו שונא את הזנות היזהרו שלא תיגניו
באשת איש . וכיון ששמעו אלמנותיהן שליע' עמדו והשיאו עצמן לאנשים והיו
אומרות להן לחמנו נאכל ושמלת נלב' . בר מן תלת דאיתעצלן ולא עבדן . ונתקיימה
עליהן הגזירה נשים בציון ענו בתולו . בתלת כת' בתול בשבת . בסו'
מדפר' אמ' ר' עקיב' בתולת הוורד אחת . פי' שושן סתום . רבינו האיי גאון היה
שונה פתילת הוורד . ומפרש פתילת הוורד שעושין מצמר גפן צבוע כמין וורד וקורין
אותו ורד וכן וטווה בשוק ורד כנגד פניה . פי' הגאון צמר אדום הצבוע בלכא ⟦/⟧
כיוצא בו . כי הגוון האדום קורין אותו ורד . ובלש' ארמי צמר אדום קורין אותו
ורדא . וזו האשה אם טוה ורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פני הכנגדו
שנופל זהרורו על פניה הרי זה עזות מצח ופריצות . בתולות בפר'
המוכר את הבית . המוכר את בית הבד מכר מכר את הים ואת הממל ואת הכתולות .
פירש בגמ' אמ' ר' יוח' כלונסות שלארז . והן מוטות . כדב' וישאוהו במוט בשנים . וכדב'
במסכ' ראש הנינה מביאין כלונסות . שהן עצים עבים ארוכים .
בסיוע ניחלנו משמי מרום נשבית .
הוחסל מספר הערוך ערך בית .
חסד לחייבים גומל . יזרזיני בערך גימל .
גא . כסו' גמ' דפר' אלו טריפות . ר' יוסי בן דור מסקית או' לויתן דג טהור הוא ינא'
גאוה אפיקי מגינים אלו קשקשים שבו . תחתיו חדודי חרש . אילו סנפורין שפורח בהן
פי' למה הוצרך לומ' שהוא טהור מפני שהוקש לנחש שנ' על לויתן נחש בריח . סלק' דע'
אמי' הואיל והוקש לדבר טמא יהא טמא . ה'מ'ל' דלא . ג' א . במאמתי .
פר' ג' בשביעית . אין כונין מדריגות על פי גיאיות . פי' כמ' גומות . מלש' כל גיא ינש'
גואכאי שפשאי . בסו' גמ' דפר' היה קורא בתורה . פי' גוים רשעים והם
נחראין על שם מקומם . ג' וא'ל בפסק' דסליחות . ובמגילת קינות . ר' יודה
ביר' סימון בשם ר' לוי' בן פרטא . כל זמן שינ' עושין רצונו שלמקום הן מוסיפין כח
וגבורה . כ'ד'א' בא' הים נעשה חיל . ואם לאו כביכול וילכו בלאכח לפני רודף . אמ' ר' אחא רודף מלא
כשם שגלו ברודף מלא כך נגאלין בגוא' מלא ה'ה'ד' ובא לציון גוא' ג' וא' מלא . וכילמדינו
ברא' וירא בלק . אמ' הכת' בה אמר ייי גואלך ויוצרך מבטן יעזרך . איפשר לומר כן יוצרך
וגואלך צריך ⟦לומכן⟧ אין מידותיו שלהק'ב'ה' כמידת כשר ורם . בשר ודם מכה ואחר כך הנא
מרפא . והק'ב'ה' מרפא עד שלא יכה . שנ' כרפאי ליש' ואחר כך ונגלה עון אפרים וכול' .
גאל . ברא' גמ' י' יוחסין . ויגואלו מן הכהונה . פי' נעשו געולים . כל ומחללים .
ג' א' לה . בגמ' דפר' סדרת עניות האלו . הכו לי גואלקא ואזיל ואיזבון רוזינקא .
ובסו' גמ' דפר' קמא דסוכה שלשק ושלספירה חזיין לגואלקי ומזבלי . וברא' גמ' דפר' מי ⟦ש'⟧
החשיך לו בדרך . מאי לאו בחבר ג ואלקי . פי' שקים .
סליק פרק א' אחל פרק ב' .
ג' ב' . בפר חומר בקודש . אוכלין אוכלין נגובין בידים מסואבות . ובע'ז' בפרק
השוכר את הפועל . ויסתום ויגב . ויגוף ותיגב . מנגבה והיא טהורה . ושלעץ ר' או' ינגב .
פי' לשון יבישות . וירא והנה חרבו . תרגו' והא נגובו . גב . כברא' רכ' פרש' פ'א'
ותצא דינה . ואין שאלנא ליה הא מגיב לו אמ' ליה אין . וישיבו אותנו דבר . תרג' ירוש'⟦/⟧
ואגיבו יתן פיתגם . ג' ב' . כביצה כפר' יוס טוב . מטכילין מגב לגב . מפורש בגמ'
ת'ר' כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו על גב בדו עושה . בדו על גב גתו עושה . פי' אם
כשהטביל כליו לבדו לעשות שמן ורוצה לשומרם באותה טבילה עד זמן גהו יכול הוא
לעשות וינו באותן כלים על אותה טבילה . וכל זה בחול הילכו ביום טוב אם אמ' א'ע'פ' ש'⟧
הטבלתי כליי לבדי רוצה אני להטבילם לגיתי . יכול לעשות דלא כלום קא עביד . בהא
אין צריכין טבילה . היה אוכל בחב ורח זו והטביל כליו לשום אותה חבורה ועכשיו הוא
רוצה לאכול בחבורה אחרת אינו צריך להטביל כליו לשום חבורה אחרת ואם רוצה זה
להטביל לשום חבורה אחר' ביו' טו' יטביל . דלא כלום קא עביד ולא הוי מתקן מנא . ירוש'
כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו על גבגתו . או גתו על גב עיסתו מטביל את כליו
מחבורה לחבורה היה אוכל בחבורה זו וביקש לאכול כחבורה אחרת טובל . גב
בפר' מרובה מידת . כגמ' גנב על פי שנים . וכפר' חזקת הכתים . בגמ' היו שנים מעידים .
וכסו' גמ' דפר' דיני ממונות בשלשה . זה בורר לו אחד . ובפר' בא סימן . בגמ' תינוקת . שתי
שנירות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה . פי' אמרינן לעינין זכר אמ' רב יהוד' אמ' שמו'
שתי שערות שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה . פי' כף זה מקום יש למעלה מהגיד
ונקרא כף כמ' כף האשה במקום ערותה כדגרסי' צמל מלמעלה בידוע שנהמנעך הכף
מאי כף אמ' רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שֶ
מתגדלת מת מעך והולד . ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה . כלומ' הוא מקום
גבוה . וזהו על גבה . וכריסה הוא שפתי הערוה ושתיהן מקום אחד . כי חגב והכרס
שניהן מקום אחד הן . הלא תראה דאמרינן בדיני ממונות זוטא וכן שכבן ושבבת .
היכי דמי אילימא אחד או' אחת בגבה . ואחד או' אחת בכריסה . האי⟦/⟧ חצי עדות הוא .
אא אחד אל שתים בגבה וכול' . ובחזקת הבתים אמ' כי האי גוונא . הכי נמי בתינוק
ישלו מקום למעלה מן הגיד ונקרא כף . שנמצאו (ו)כף ולמטה מן הבצים שניהם מקום
Automatic review queue
Pg — P — {'P': 'probable_present'}
ליי אמ' כרת אלי דאיתי את אלתא ובכותא לעלמא דרתא בראש גמ' דואם אינן מכירן וכפר המוכר את הספינה
כגוג' זיתים לקוץ כראש כרתא כארזים על יכלי מים תרגא דמיין ומנשלן כביריתא ככל עצי כדושים
ובבנורות תרגו ובכנרין כצלעות כרושים כרוש תרהר ותחשור דריקן כילמדנו ויכא עמלק ואת יואש עשו שפטים
אל תהא קורא שפטים אל שופטים עמדו עליו כריונות קשים שלא ידעו כמשכב אשה ועט אותו כמשכר
זכור שנ' וענה את נחון ישראל כפניו ברית טהורה ויוצאין כה כשכת בפ' במה אשה כיר' בגמרא אמ'
ר' יהודה זה אצעדה ומסקנא כשת
יריכות כלא שלשלת נקרא כרת ויש' ואם יש ביניהן שלשלת נקראת בכלים
דריה כראש גמ' דבר כות נאמר כרית ()מלח ונאח ברית כיסורין פי ברית מלח עולם היא כרית כייסודין והבאתי אתכם
במסידת הכרית ויש אומ' אלה הדברים הברית כסוף תוכחות והיה כי תבא כפ' שלשה שאכלו כאחת בגמ' נשים
ועבדים פלומו וסג צריך שוקדים בברית לתורה שזו נתנה כשלש כריתות וזו נתנה כשלש בריתות פי כשלש כריתות דתורה
כליחות שניות הנה אנכי כלוג כית ↑ כרית וחת ישראל כמכתב הראשון את דברי הכרית שלש עשרה בריתות כמילה מפורש
כפויהי אכרם כפ' כל שעה בגמ' חלות תודה כרית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה כסיני . פא' ללישנא קמא נראין הדברים כד
אלע זר אמרו לו לר' מאיברית הן הן הדברים וכא ללישנא בתרא כר' יהושע עצמו אמר לו ברית הן הן הדברים כלומ' ודאי
ברית (ה)שבועה נשבע לו כי הן הן הדכרים שנאמר לו למשה כסיני וא'ע'פ' שהן הלכה למשה מסיני לאו טעמא בעיא שמעתא
מי שכל הדברים המפורשים כמשנה הלכה למשה מסיני א'ע'פ' שטיין סהמא . פרק כ' בשל
בפ' המוציא יין כגמ' עור כדי לעשותת קמיע התם כבישלא העור שנעזב כמות
שהוא בלא מלח ובשל ונפסד כשלמישין אותו על משקל או על זולתו יכש וקשה מאד ודרך בני אדם לצרוק ממשקל שלאבן
שלא יחסיר בישלי טמרא כפ' כיצד מכרכין כגמ ועל העסלות יפי' כגרך טמרי' ולקח הכהן הוחע כשלק מן האיל אין
בשלה אלא שלימה ר' שמעון כן יור' יוחאי או' אין בשלה אלא שנתבשל עם האיל דכולי על מח בהרי איל מבשל ליה ר' שמעון
בן יוחאי סבר מבשיל והדר חתיך ליה ומר סבר חתיך ליה והדר מבשיל ליה קפ' גיד השה . כגמיק בשן בפיאה
בפ זשפסע או בשני פי' בערך שכך בעשן בפ' הקורא את המגילה מעומד בומ' כהן שיש
כיר
מומין אמ' רב חפני ובשני לא ישא את כפיו תניא נמי רבי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אוש
בתשאן בשקר כראשגמקפרק שש עשין פסין כד מאין דבועל גזיה ומשיך ליה עדלתיה ולא מבשקר ליה כא ולא
גבר
דברית . ולבקר בהיכלו תרג' ולבשקרא בהיכלו . בשר בגמרא דפרק קמא דפסחים
הן ישא איש ⟦אשה⟧ כשר קדש בכנף בגדו כיי הוא שרץ ואמאי כתיב בכנף בגדו ולא בידו משום דתנן בעירו בין
שרן שנמצא כמקדש כהן מצאו בהמיינו כמו כן הוציאו בבגדח ונגע בכנפו כמקצתו של שרץ היקדש היטמא ויאמר טמח ואמוי
הי קדש ובאהילות כפ' א' אבר שיש עליו כשר כראוי פא נשאר על האבר כשר במקום שיתכן לרדבק ולהתרפות וכבר פירשנו בערך
ארך וכבראשית רכה כדשת לה יצא מן התובה ברוך שנתן חן מקום על יושבין ונתתי לכם לב בשר לב ובר בחלקו של חביך
רושיץ כפ כיצד מברכין כנא על הירקות ליתדין צריך בשש היאכל תפל כלי מלח תרג' כמה דלא מתאכיל מידי בשש בלא
מילחא פי' כל דבר שיאכל עם הפת בשש שמי לכתן כלשון שמו וכלשנה דרכנן שמו כשש ועוד בארץ ישראל נותנין
חמאה בקדרה ובצים ופלפלין ומכשלין אותו וקורין אותו תבשל כשש . כ'א' אין צריף המברך להתכושש ולחזור על לפתן אלא
מברך לאלתר . מפני שיש בו מלח . פ'א' מפני שהוא לחם יפה ואינו צריך לאמלח ולא לפתן . בשות עיד בית הבשת כבר
כירשנו בעה כת ךרזשוות חזייה לר' אלעזר בבישות בסוף גמ' דפרק שני בכתובות פי החזיר
ר' שמעין כן לקש פניו לד אלעזר והכיט בו בפנים זעומות פרק כ'א'
בת אחותו כפרק המביא גט שני וכג' נכתב ביום . איתמר מפני מה תיקנון
יטין ר' יוחנן שמ' משים בתאחותו כיון שאין טורפין בומלו של גט לא ממשת ממשעבדי ולא מפני כ
חדי למה לי למכתב זמן ור' יוחנן אמ' משום כת אחותו ומניין דמי דונייא ומחפה עלה . ידושלמי מעשה כאחד שהיה נשוי בת אחותו
וזינת עד שהיא אשת איש ועמד וגירסה והקדים זמן הגט אמ' מוטב תדון ⟦מפ'⟧ בפנויה ואל תדין כאשת איש מעשה זה ביחשלומי
כפרק השולח גו לאשתו כראש גמ' דסרק אלו הן נשרפין ת'ר' האוהב את שביניו והמקריב את קרוביו והנושאשת כת אחות וכו
בת ארזא עי' כמה אשה יוצאה קסלע שעל הציגית מאיצינית בת אקעא . פייכת אדעא מכה שתחת הרגל מא
שמשימין סלע של כסף עליה אילימא דמקשי מעלי לה . כלווא דבר שהוא קשה מועיל לה לעביר
חספא פלוג' ל טף של קדש שקשה אלא משום שוכתם כלוון שהוא כסף מלשון נסכא נעביר לה טס של כסף ואלא משום
כורתא ליעביר ליה פולסא כלווף מטבע של נחושת שכן כלשון ישמעאל קורין לפולד פלס . אמ' אביי שמע מיניה מעלו לה ולא
משכחת לא מילתא דאית בה כולהו אלא סלע דאקישא צורתא ושוכרא . ויש אומ' שוכתא חלושא חודה כמו דאשתפוך טפי.
דת ברתא בראש נא' דפ' כל הכשר כי פליגי דפסוק מינהו בבת ברתח . פי' כגון שלל אופיה בה בקליבו
צמ' דהטדר כשמו פר' ד' מיתית נמסרו לבית דין בתטות ברקש ⟦נמ'⟧
הפרק ערב פסחים פילן . בת דינא בכעלדנא כמעשה וסנה יכל
היא א ומפקדת עד
פי לו הדין בעל הדון בת חורין
שלשה פעמים כפי ח' שרצים כגמ אין עישין הלמ כארוח רנה ששורה על
נב העין יש להם כבוד כרוחות בבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ל'פעמים וגם היא נקראת בת מלך ופוך מעבידה . בת
מזגא חמרא שריח כפ' אלו טריפות בומסימני פי שם (טף בת גרד א נראש גמ' דפרקי ר' אליעזר אומ' האורת
מאי בש' כנירוס אמר אביי תרתי כבת נירא ואחת
כנרא פיר כד אזלא נירא תרי שמע סחור סחור
נקיט חד זמנא מאותו חוט עבה שהולך בעבר על הנירא דה אדין א' בפ קמא דמשקין בגו' מכבשין מאי מקבשין
רב יחיאל בנפעינא פיצקב שכאמצע ריחים בר
מאי אנדיפי אמ' רב צדעא וכת צדעה וכסוף
גמ' דחזקת הכתים
צדעא כפ' המוציא יין מחי כלכול
עושה אשה כל תכשיטיר
משיירת דבר מועט מאי היא אמ' רב כת צרעא וכתשובת כתיב בתצידא פין כשהאשה קולטת שערה כלו מיישרת ממנו
דבר מועט בין ⟦אני אזניה לפרחתה כנגד צדעתא ומביאף הסיד צד טרוף כשהוא חביט וטחה אותו שיער ואינה קולטת
]אותוא לא מטילה אותו כנגד פניה זה עושה בת עניים אבל עשירה סורקע בבשמים וכשמן טוב שיתחבח שערות זו כזו
לא תהיינה כחבילות ויתייפו דה הגל בפ קול דברכות ירושלמי קודם שיצאת כת קול הרוצה לעשות כבת הלל
יקוליהן וכחומריהן עושה
כבית שמאי עושה לחחד בתקול העובר על דברי בית הלל חייב מיתה
היכן יבאת יצחת בתקול רב כידי כשם ר' יוחנן אמ' כיכנה בת היהא כי כערך תיהא . בת כפרק ערה
שנתפתתה בגוש' כנין דברין כשלמא בנו בידו אלא כתו בידו
החפיאמתמהינו וכי כר
בידו היא לתתה לחנשים וכינקכה תסוכר גבר המשיח כתו לוקן והמשיא אשה לכנו קטן והמחזיר אבם הלגוי עליו הכתוב
אומ' למען ספות הרוה את הגמאה רף כע'ז' כב ר' ישמעאל בראש גמ' ובשביעית כפ' ב' מזהמין את הנטיעות וכורכין אותו
קוטמין אותן ועושין כתים עד רחש השנה ירושלמי עושה להם כתים לצל והיא גדלה מזמתו בתוותא
בסוף גמ' דשמונה דק' שרצים ואילח ליכו לכרתי מכתוותא דמשרא יסא מגגובתח פי' מאמצע אר' ערונה
בתא למיפתחיליה כותא ככרפי בערך בועתא . בתוך כנדקג במסכות שביעית גבתולות הן כתלת אדם
כתולת קרקע כתולת שקמה וכו עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה כפרק י'ז' כאהלת פי ארץ
שלא נחרשה מעולם בולת שקמה . כשביעית כב בראשונה . וכסוף גמ' דפרק סדר תעניות האילו ובפרק המוכר את הספינה
בגמ' זיתים לקוץ פיד כל שלא החליפה כמגילת איכה נשיים כציון ענוכתולות בערי יהודה נבוכד נצר הרשע כינס כל
חילותיו ואמ' להם חלהיהם של אילו שונח וימק הוא חוהרו שלא תגעו כאשת איש וכיון ששמע אלמנותיהן של ישראל עמדו
והשי או עצמן לאנשים והיו אומרות לשכיניהם לחמינו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו בד מן תלת
איתעצלו ולא עבדין כן ונתקיימה על יהן הגזדה נשים בציון ענו כתולת בערי יהודה כתולת כתיב בתולה בשכת כסוף ⟦נמ⟧
פרק אמ' ר' עקיבה כתולת הורד אחת שושן סתום רבינו האיי הגאון היה שונה פתילת הורד ומפרש שעושין מצמר לפן צבוע
כמין ורד וקורין אותו ורד וכן וטווה כשוק ורד כנגד פניה פי' הנאון כמר אדום הצבוע בלבא וכיו צאכו כי הוים קורן לאותו
יורד וכלשון ארמי צמר אדום קורין ורדא וזו האשה אם טוק צמר כשוק שהוא צמר אדום כרי לרראות פניה כנגדו שנופל
זהרורו על פניה הרי זה עצות מצח ופריצות בתולות כפל המוכר את הבית המוכר אתכית ⟦הדב' הם מכר
את הים ואת הממל ואת הכתולות פא בגמרא
אמ' ר' יוחנן כלונסית של ארז והן מוטות בדכתיב וישחוהו
במוט בשנים וכרתנן כמסכת ראש השנה מכיאין כלונסות שהן עצים עבים ארוכים
נשלם בסיוץ ניחלנו משמי מרום נשבית הוחסל מספר הערוך ערך
בית וחסד למחייבים גומל יזרזינו בערך גימר
וצף כסוף נמדפרק אילו טריפות ר' יוסי כן דוד מסקית אמ' לויתן דג טהור שני' גאוה אפיקי מעיף אלו קשקשים שבו תחתיו
ולודי חרש אלוסנפורין שפורה כהן פירש למה הוצרך לו מר שהוא טהור מפני שהוקש לנחש דכתיב לו יתן נחש כריח
סלקא דעתא אמצא הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא קא משמע לן דלא ורא כמאכותי פרק שלישי בשביעית אין
כינין מדרגות על כי גאיות : כי צמו גומות מלשון כל ניא ישא ווך או טפאשי כסוף גמ' דפרק היה קורא
בתורא פי' גוים רשעים ונקראים על פי גאיות פי כמועמות על שם מקומם ווזקל כפס דסלחות ובמגלת
חיכה ר' יהודה בר קימון כשם ר' לוי כר פרטא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקים הן מוסיפין כח וגבורה
במת רחת אמ' כאלהים נעשה חיל ואם לאו כביבול וילכו כלא כח לפני רורף אמ' ר' אחר רודף מלא כשם שגלו ברודף מלא כף
גאלין כגואל מלא ה'ה'ד' וכא לקין גואל מלא וכילמדנו כרא ויראכלק אמ' הכתוב כה אמר ייי לואלך ויוצרך מבטן איפשר לותל
בן יוצקך וגאלך צריך לווץ' אכל אין מדתו של הק'ב'ה' כמדת כשר ודם שכשר ודק מכה ואחר כך מרפא והק'ב'ה' מרפא
עד שלא יכר שנ' כרפאי לישראל ואחר כך מא ונגלה עון אפרים וכו' אד בראש גמ' די' יוחסין ויגטאלו מן הכהונה
פי געולים כלומ חללים וצדק בגמ' דפ סדר מעניות קאילו הבי ליגואלקא ואיזל וחזיכון
חזיקנא וכסוף נמ' דכריף הלא קמא דסוקה שלסק ושל ספירה חזין לוחלקח וכל ומוכלי וכראש נמ' דפרר
שהחשי
מי שהחשיך לוכדרך מאי לאו בחכר גודלקין פי' שקיף פרק ב' ג'ב' כפרק חומר בקדש חוכלין עוכן
בידיסמסואכות וכע'ז' כפרק השוכר את הפועלים ויסתום
ויצוכ ותגב מנוכה והיא טהוה
ושלען ר' אומר ינגב פי לשון יבישות וירא והנה הרכו תרג והא נגובו ך' ככיצה כפרק יום טובן מטכלין מגבלגב מפורש
גמתנו רבנן כיצך מגב לגב הרוצק לעשות גתו על נבו כדו עושה פי' אם כשטביל כליו לבדו לעשות שמן רוצה
שמרן כאותה טכילה עד זמן גתו יכול לעשות יינו כאותה כלים על אותה טבילה וכל זה בחול והיל ביום טוב אם אמ' א'ע'פ'
שהטה לתי כלי לבדי רוצה אני להטבילם לגתי יטל לעשית דלא כלום קא עביד דהח אין צריכין טבילה היה אוכל כחבטרה זו
והטכיל כליו לשום אותה חטרה ועכשיו רוצה להטכילם לשם חבורה אחרת ואם רצה להטביל לשום חטרה אחרת ביום
טוב יטביל דלא כלום קא עביד ולא הוה מתקן מנא ירושלמין כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו על גב גע או בדו עלגב עיסתו
מטביל כליו מחבורה לחבורה היה אוכל כחטרה זו וכקש לוכל כחבטרה אחרת שבל גב כפר מרובה מדת תשלומי כנמ'
גנב על פי שנים וכפחוקת הכתים כגש חיו שנים מעיידין . וכסוף גמ' דב דיני ממונות בגמ' זה כודה לו אחד וכפבא
סימן התחתין כנמ' תינו קתשתי שערות שאמר אחת כגפר כגכה ואחת בבריסה פי אמרינן לעניין זכר אמ' רב יהודה אמר
שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים . תניא נחי הכי שתי שערות שאמרו אפילו אחת כגובה ואפילו
אחת כבריסה . פ' כף מקום יש למעלה מן הגיד ולקרא כף כמו כף האשה כמקום עדתה כדגרם ינן צמל מלמעלה בידוע
שנתמעך הכף מאי כף . אמ' רב הונח מקום תפוחיש למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני
שהוא מקום תפוח קורין אותה על גבה כלו⟦מ'⟧ הוא מקום גטה וזה הוא על גבה וכריסה הוא מקום שפתי הערוה ושתיהן
כמקום אחד כי הגב והכרס שניהן במקום אחר הן הלא תראה דאמרינן בדיני ממונות זוטח וכן שכבן ושככת היכי דאמי
חילימא אחר אומ' אחת בנברה ואחד אמ' אחת ככריסה האי חצי עדות היא אלא אחד אומ' שתים ואחד אומ' וכט ובחוקת חבתים
אמ חאת כי האיגונח הכי נמי כתינוק יש לו מקום למעלה מן הגיד נקרא כף שנמצא (כף ולמטה מן הבצים שניהן בית הערוה
כן הלכה כדבנן וכשמואל זה פי' רבינו חננאל באסימן ג'ב' כפ' הזהב בגואל הזהב כגמ' שומר חנם אינו נשבע
תורמין על הגבוי ועל האבור פי' על הגבוי אע'פ' שלא הגיע לירם גב כשביעית דב' חפיוה המנכב
ביש כיכש עד שתרר רביעה שנייה וכביצה כפ' המביא מגבב מן החצר ומדלק ובראש נא' כפרק יום הכיפורים
עדמתי אתה מגבב ומביא עלינו כי לקושש קש יתרג לגבבא גילי ועיקרו מקבץ תרג לגכבא גיל כראש גמי דוחילו עוכרי
בפסוק נוכבין את הקומה כלומ' טפפין את הקומה גב' כפרקא קוצף כשבת פרק ג' כירה שהסיקוה כרש או
בגבכה וכפרה פרד ד' שרפה שלא כעצים אן ככלים עצים אפילו כקש או כגבבה ובכלים פרקיו כל כליבעלי
בתים בתבן ושל דלים בגבכה כי סילתי שלעצים בעין קש ןך' בפרקח קמא דברטת כסוף גמ' וחכמים אומ' עד חצות
אסכרה דומה לחיזרא דשלפא ליה מנכבה דעמרא . בא חיורא קוץ כלומ' כמו צמד שנסתכך כקוץ וכא לשלפו מגבי
הקוץ שאינו יכול לשלפי אלא בשכירת צמחי הקוץ כך מיתת אסכרה אבל מיתת נשיקה היא סתימת הפה בלא צער כגון ותשם
ידי לפה . וכגף מאמתי קורין את שמע כשחרים מאי כין תכלת ללבן או נימא כין גבאי דעמרא חיזרא לגבא דעמרא דתכילתא
וכראש ומ' דכ' מי שאחזו וסתמינהו כגבבי דאו דעמרא יפא גיזי צמר ג'ב' בראש גמ' דסנהדרין אבוה ד' דהוח גברא
בה עינים הוה ונתן עינים כגדושה וחללן פידוש אחר שרירות לכו היה הולך ובנמ' דפ' קמא דסוטה כי גבוה מעל
גביה גבוה חאה את הגבוה פי' אדך גדול חולק כבוד למי שהוא גדול כמותו ב' אין מטמין מגכיהן בכל כלי עץ פר'
בכלים אין חולדים את הגבניים בכל הכלים פרשת ב'ה' בכלים פאכמו על גבי חרשו חורשים גב' כפרק ⟦ח'
כגמ' אבוב רואה ונפק מינה גכי גובי ובסוף גמ דשבת אשכח ביה דפסיק שרי בתרי וגבי ובראש נמ דפרק הגגזל
עצים רדלא ופסקה בגובי גובי נמי לא קאני מאי טעמא השתא נמי לוכי דדיקלא מיקרו פיא חתיכות גך בפ' אילו
מגלחין כגד דסמך ר' אלעזר אומ' משחרב בית המקדש . כל עטיפת שאינה כעטיפת ישמעחלים אינה עטיפה
ועד כמה אג' רב נחמן עד נת . דירגא יכיר בינו שררא נאון עד גוכי דיקנא ואינו עד גבי דקנא . ונוקי דיקנא הוא שיער
שעל הלסתות והרי עטיפת זו למעלה מן החוטם היא ועדיין ישמעאלים מחזירין קצת המצנפת שלהן על פיהן ועל ראש
החוטם ועיקריה דכתיב לא תעטה על שפם וכנדה פרק המפות כגמ' וחכמים אומ' כל שאין בו מצורת האדם אינו וולד המצח
והנבונים והעינים והלכתות וגבות הזקן יפא גבות הזקן היינו הפנים מקום עד שיהו כל אילו כאחד שוין לצורת אדם זה פירש רבינו
גרשום גך בראש נמ' דמקוות ששמעלות כמקוות זו למעלה וזו למעלה מזו מי גיבים שתה טמא וכחלק לעניין סנחר יב
במשק נבים שוקקבו . מה גדים הללו מעלות את האדם מטומאה לטהרה או ממונם של ישראל כיון שנפל ביד גגי
טהר כדרב פפא דאת עמין ומואב טהרו כסיחון ובהמקדש פרק ו' בפרה המפנה את המעיין לתוך הגת או לתוך הגבן פי' מן
הנחל הזה גבים גבים והוא פצור והןרקוקין שיש כהן מים ג'ב' פרק נאבד מעב מברכין על החומץ ועל הנובאי ועל
הנוכלות אומ' שהכל . גובאי מין חגבים הם וכלעז כרתי והוא ארבה כשר ג'ב' עורת או שבור או חרוץ או יבלת
או גרב תרג' יחשלמי דסמי ודתביר אונ' דנביא או נסים גרח כפ' מומין אלי בגמ' תיפח תני רב זביד גיבח .
בי' בעל קומה ומסקנא אמ' רב פפא באריכה שמוטה סניא פיר' ארחך ודק ופרצופו כולט לחוץ שנואי הוא
ראות ויש מפרשין ארוך ונחון כלווש' כיפח כפוף אמ' ר' שמעון כן לקיש גבה לא ישא נבחת שמא יצא ביניהן תור
Sp — P — {'P': 'probable_present'}
בסוף גמרא דחזקת הבתים עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר
רב בת צידעא בתשובות כתוב בת צידא פירושו כשהאשה קולעת שערה כולו שארת
ממנו דבר מועט בין איניה לפדחתה כנגד צדעתה וחביאה סיד טרוף שהוא חבוט
של
וטחה אותו שער כנגד פניה זה עושה בת עניים אבל עשירה סורקתו בשמים
טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה כאבלות ויתיפו . בת קול בפרקא
דברכות ירושלמי קודם שיצאת בת קול הרוצה לעשות כבית הלל כקוליהן וכחומריהן
כבית שמאי עושה לאחר בתקול העובר בית הלל חייב מיתה היכן יצאת בת קול ר' ביבי בשם
בגת
ר' יוחנן ביבנה בת תיהא בערך תיהא. בת בפרק נעדה שנתפתתה
בנין דכרין בשלמא בנו בידו הוא אלא בתו בידו היא פירחשו ומתמהינן וכי בתו בידו היא
והמר
דר
לתתה לאנשים וכי נקבה תסובב גבר המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן
אבדה לגוי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה. בת בעבדה זרו
רק
ר' ישמעאל בראש גמרא ובשביעית בפרק שני מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן לקוטמין
מהי
אותן ועושין להם בתים עד ראש השנה ירושלמי עושה להם בתים להציל והיא גדולה
בהוותא בסוף גמרא דשמנה שרצים ואילא ליכול כדתיי ובתותא דישרא ספר
ו
לתי
מגובתא פירושו מאמצע ערוגה . בתא למפתח ליה ביתא כבר פירשתיו בפרח
בתול עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה בפרק יו' באהילות פירושו ארץ שלא
ישר
מעולם בפרק שלישי בתוספת שביעית שלוש בתולות הן בתולת אדם בתולת בהמה (ה)ללה
בדולת אילן וכוליה בתולת שקמה בשביעית בפרק בראשונה ובסוף גמרא דפרק סדר
במול
תעניות האלו ובפרק מוכר את הספינה בגמרא זתים לקוץ פירושו כל שלא החליפהו
ואתר
איכון נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה נבו כדנצר הרשע כנס את כל חיילותיו
מותיה
שמלדי
להן אלהיהן של אומה זו שונא את הזונות הזהרו שלא תנעו באשת איש וכיון ששמעו'
של ישראל עמדו והשיאו עצמן לאנשים והיו אומרות לשכניהן לחחנו נאכל ושמלתנו
ולבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתנו בר מן תלת י דאת עצלין ולא עבדין ונתקימה
עליהם הגזרה נשים בציון בתולת בערי יהודה בתלת כתיב . בתולה בשבת בסוף
גמרא דפרק אחר ר' ניקבה בתולת הורד אחת פירושו שושן סתום רבינו האיי גאון היה
שונה סתילת הורד ומפרש פתילת הורד שעושין מתמר גפן צבוע כעין ורד וקובין אותו
ורב וכן וטווה בשוק ודד כנגד פניה פירש הגאון צמר אדום הצבוע בלרא וכיוצא בו[
וכיוצא בו כנהגיון האדום קורין : ותנורה ובלשון אבדי צמר אדום קוראין אותו ור
וזו האשה אם טוה ורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנותן שהרור
על פניה הדי זו עזות מצח ופריצות . בתולות בפרק המוכר את הבית המוכר
את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות פירש בגמרא אמר ר' יוחנן כלונסות
של ארז והם מוטות כדכתיב וישאוהו במוט בשנים וכדתנן במסכת ראש השנה מביזין
כלונסות שהן עצים עבים ארוכים בסיוע נחלנו משמי חרום נשבית הוחסל
מספר הערוך עדך בית[
ערך הגמל מספר הערוך
חסד לחייבים גומלי יזרזני בערך גימלי
גזא בסוף גמרא דפרק אלו טריפות ר' וסי בן דור מסקית אומר לויהן דג טהור הוא
שנאמר גאוה אפיקי מגנים אלו קשקשים שבו תחתיו חדודי חדש אלו סנפירין שפורקו
פירושו למה הוצרך לומר שהוא טהור מפני שהוקש לנחש דכתיב לויתן נחש בדיח שוק
דעתא אמינא הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא קא שמע לן דלא. זזה במאמתי
פרק שלישי בשביעי אין בונים מדרגות על פי גאות פירושו כמו גומות מלשון כל גימ ש
גאוכאי טפשאי בסוף גמרא דפרק היה קורא פירושו גוים רשעים ונקראין
על שם מקומם . גואל בפסקה דסליחות ובמגלת קינות ר' יהודה בירבי סימון א
ר' לוי בן פרטא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה כמה דמת
אחר באלהים נעשה חיל ואם לאו כב יכול וילכו בלא כח לפני רודף אמר ר' אחא רודף
מלא כשם שגלו ברודף מלא כך נגאלין בגואל מלא הדא היא דכתיב ובא לציון גואל מלא
ובילמדנו בראש ויק' רבה אמר הכתוב כה אמר יוי גואלך ויוצרך מבען אפשר לומר כן
יוצרך וגואלך צריך לומר אין מדותיו של הקבה כמדת בשרודם בשר ודם מכה ואחר כך
מרפא הקבה מרצא עד שלא יכה שנאמר כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים ⟦ודו'
כל
גאל בראש גמרא דפרק עשרה יוחסין ויגאלו מן הכהנה פירושו נעשו געולים
רוד
חללים. גארק בגמרא דפרק סדר תעניות האלו הבו לי גוטלקא ואטיל ואזבון
ובסוף גהרא דפרקא קמא דסוכה שלשק ושל ספירה חזיין לגואלקי ומבזלי ובראש והרא
דפרק מי שהחשיך בדרך מאילאו בחבר גואלקי פירושו שקים .
סליק פרק ראשון אחל פרק שני
גב בפרק חומר בקדש אוכלין אכלין נגובים בידים הסואבות ובעבדה זה
השוכה את הטעלים ויסתום ויגב ויגוף : מנהבה והיא טהורה ושל עץ ר' אומר יאבר
ש
לשון יבישות וידא והנה חרבו תרגום והנא נגובו . גב' בבראשית רבה פרשת פט'
י
והצא דינה ואין שא לנא ליה הא מגיב לי אחר ליה אין וישיבו אותנו דבר חרגום ירושלחי
יהן כתגם . גב בביצה בפרק יום טוב מטבילין מגב לגב מפורש בגמרא תנו רבנן
העצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו על גב בדו עושה בדו על נב גתו עושה פירושו אם
השהטביל כליו לבדו לעשותשמן רוצה לשמרן באותה טבילה עד זמן גתו יכול לעשות
יינו באותן כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הילכך ביום טוב אם אמר אפעל פי /⟧
שהטבלתי כלי לבדי רוצה אני להטבילם לגתי יכול לעשות דלא כלום קא עביד דהא
צדיכין טבילה היה אוכל בחבורה זו והטביל כליו לשום אותה חבודה ועכשו רוצה לאכל
בחבורה אחרת ואם אינו רוצה הונו להטביל לשום חבורה אחרת ביום טוב וטביל דלא
כלום קא עביד ולא הוי מתקן מנאי ירושלמי כיצד מוב לגב רצה לעשות עסתו על גב
גתו או גתו על גב עסתו מטביל את כליו מחבורה לחבורה היה אוכל מחבורה זו ובקש
לאכל בחבורה אחדת טובל . גב' בפרק מרובה תרת בגמרא גוב על פי שנים ן
חזקת הבתים בגמרא היו שנים מעידים ובסוף גמרא בפרק דיני ממונות בשלשה זה
בב
בודר לו אחד : ובפרק בא סימן בגמרא תינוקת שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת
שו
פירושו אמרינן לענין זכר אמר רב יהודה אחר שמואל שתי שערות אפלו שמואל שתי ערות
שאמרו אפילו אחת על הכףף ואפלו אחת על הביצים . תניא נהי הכי שערות שאחרו אפלו
אחת בגבה ואחת בכריסה פירוש כף זה מקום למעלה מן הגיד ונקרא כף כמו כף האשה
במקום ערותה כדגרסינן צחל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמר ר' הונא מקום
שהו
תפח יש באשה למעלה מאתו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני
מקום תפוח קורין אותו על גבה כלוהר הוא מקום גבוה וזהו על גבה כריסה הוא מקום
ראלר
שפתי הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגב והכרם שניהן מקום אחד הן הלא תראה אלינ
בדיני ממונות זוטא וכן שכבן ושבבת היכי דמי אילימא אחד אומר שתים וכוליה
ונדו
ובחזקת הבתים אמר כי האי גונא הכי נמי בתינוק יש לו מקום למעלה מן הגיד
כף שנמצאו הכף ולמטה מן הביצים שניהן מקום בית הערוה וכן הלכה ↑ כרבנן וכשמואל
דהפירש רב חננאל בפרק בא סימן . גב בפרק הזאב בגמרא שאמר חום אינו
שבע תורמין על הגבוי ועל האבוד פירוש על הגבוי אעפ שלא הגיע לירם גב
בשביעית בפרק הסיגם המובר ביבש עד שתרד רביעה שניה ובביצה בפרק המב
מגבב דן החשה והדלין ובראש גדרא דפרקוום הכפורים עד מובה ומביע
פירוש
Sp — P — {'P': 'probable_present'}
בסוף גמרא דחזקת הבתים עושה אשה כל תפשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר
רב בת צידעא בתשובות כתוב בת צידא פירושו כשהאשה קולעת שערה כולו שארת
ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה ומביאה סיד טרוף שהוא חבוט
וטחה אותו שער כנגד פניה זה עושה בת עניים אבל עשירה סורקתו בשמים
טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה כאבלות ויתיפו בת קול בפרקא וימ
דברכות ירושלמי קודם שיצאת בת קול הרוצה לעשות כבית הלל כקוליהן וכחומריהן
שה
כבית שמאי עושה לאחר בתקול העובר בית הלל חייב מיתה היכן יצאת בת קול ר' ביבי בשם
בגד
ר' יוחנן ביבנה. בת תיהא בערך תיהא. בת בפרק נערה שנתפתתה
בנין דכרין בשלמא בנו בידו הוא אלא בתו בידו היא פירושו ומתמהינן וכי בתו בידו היא
והמר
לתתה לאנשים וכי נקבה תסובב גבר המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן
אבדה לגוי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה . בת בעבדה זרה
גיר
צרק
ר' ישמעאל בראש גמרא ובשביעית בפרק שני מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין
אותן ועושין להם בתים עד ראש השנה ירושלמי עושה להם בתים להציל והיא גדולה
מתו
בתוותא בסוף גמרא דשמנה שרצים ואילא ליכול כרתיי ובתותא דישרא ספ
מגובתא פירושו מאמצע ערוגה . בתא למפתח ליה ביתא כבר פירשתיו בפרק
בתול עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה בפרק יו' באהילות פירושו ארץ שלא
בי
מעולם בפרק שלישי בתוספת שביעית שלוש בתולות הן בתולת אדם בתולת בהמה שלה
בתולת אילן וכוליה בתולת שקמה בשביעית בפרק בראשונה ובסוף גמרא דפרס סדק
תעניות האלו ובפרק מוכר את הספינה בגמרא זתים לקוץ פירושו כל שלא החליפה.
איכה נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה נבו כדנצר הרשע כנס את כל חיילותיו
אלמנותי
להן אלהיהן של אומה זו שונא את הזונות הזהרו שלא תגעו באשת איש וכיון ששמעו'
של ישראל עמדו והשיאו עצמן לאנשים והיו אומרות לשכניהן לחמנו נאכל ושמלתנו
ולבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתנו בר מן תלת דאת עצלין ולא עבדין ונתקימה
עליהם הגזרה נשים בציון בתולת בערי יהודה בתלת כתיב. בתולת בשבת בסוף
גמרא דפרק אמר ר' עקבה בתולת הורד אחת פירושו שושן סתוםי רבינו האיי גאון היה
שונה סתילת הורד ומפרש פתילת הורד שעושין מצמר גפן צבוע כעין ורד וקודין אותו
ורד וכן וטווה בשוק ודד כנגד פניה פירש הגאון צמר אדום הצבוע בלכא וכיוצא בו
וכיוצא בו כי הגון האדום קורין אותו ורד ובלשון ארמי צמר אדום קוראין אותו והרים
וזו האשה אם טוה ורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל והרוח
על פניה הרי זו עזות מצח ופריצות . בתולות בפרק המוכר את הבית המוכר
את בית הבד מכר את הים ואת המחל ואת הבתולות פירש בגמרו אמר ר' יוחנן כלונסות
של ארז והם מוטות כדכתיב וישאוהו במוט בשנים וכדתנן במסכת ראש השנה מביחין
כלונסות שהן עצים עבים ארוכים . בסיוע נחלנו משמי מרום נשבית . הוחסל
מספר הערוך ערך בית
ערך הגמל מספר הערוך
חסד לחייבים גומל. יזרזני בערך גימל.
גזא בסוף גמרא דפרק אלו טריפות ר'ייסי בן דורמסקית אומר לויהן דג טהור הוא
שנאחר גאוה אפיקי מגנים אלו קשקשים שבו תחתיו חדודי חרש אלו סנפירין שפורק
פירושו למה הוצרך לומר שהוא טהור מפני שהוקש לנחש דכתיב לויתן נחש בדיח שוק
דעתא אמינא הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא קא שמע לן דלא . ג' א במשמתי
פרק שלישי בשביעי אין בונים מדרגות על פי גאיות פירושו כמו גומות מלשון כל גינו שה
גאוכאי טפשאי בסוף גמרא דפרק היה קורא פירושו גוים רשעים ונקראין
על שם מקומם . גואל בפסקה דסליחות ובמגלת קינות ר' יהודה בירבי סימון נא
ר' לוי בן פרטא כל זמן שישראל עושין רצונו שלמקום הן מוסיפין כח וגבורה כמה דאת
אחר באלהים נעשה חיל ואם לאו כב יכול וילכו בלא כח לפני רודף אמר ר' אחא רודף
מלא כשם שגלו ברודף מלא כך נגטלין בגואל מלא הדא היא דכתיב ובא לציון גוטלמלא
ובילמדנו בראש זיק' רבה אמר הכתוב כה אמר יוי גואלך ויוצרך מבטן אפשר לומר כן
יוצרך וגואלך צריך לומר אין מדותיו של הקב'ה' כמדת בשרודם בשר ודם מכה ואחר כך
מרפא הקבה מרפא עד שלא יכה שנאמר כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים ⟦ודו'.
גאל בראש גמרא דפרק עשרה יוחסין ויגאלו מן הכהנה פירושו נעשו געולים
רוז
חללים . גאלק בגמרא דפרק סדר תעניות האלו הבולי גוטלקא ואיזיל ואזבון
ובסוף גהרא דפרקא קמא דסוכה שלשק ושל ספירה חזיין לגואלקי ומבזלי ובראש גמרי
דפרק מי שהחשיך בדרך מאי לאו בחבר גואלקי פירושו שקים .
סליק פרק ראשון אחל פרק שני
גב בפרק חומר בקדש אוכלין אכלין נגובים בידים מסואבות ובעבדה זרה
השוכה את הפועלים ויסתום ויגב ויגוף מנגבה והיא טהורה ושל עץ ר' אומר יגבב
פיד
לשון יבישות וידא והנה חרבו תרגום והא נגיבו. גב בבראשית רבה פרשת פט
קוטר
ומצא דינה ואין שאלנא ליה הא מגיב לי אמר ליה אין וישיבו אותנו דבר הרגום יושלמי
יתן כתגם. גב בביצה בפרק יום טוב מטבילין מגב לגב מפורש בגמרא תנו רבנן
כיוצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו על נב בדי עושה בדי על גב גתו עושה פירושו אם
שהטביל כליו לבדו לעשות שמן רוצה לשמרן באותה טבילה עד זמן גמו יכול לעשות
יינו באותן כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הילכך ביום טוב אם אמר אפעלפי /
שהטבלתי כלי לבדי רוצה אני להטבילם לנתי יכול לעשות דלא כלום קא עביד דהא
צריכין טבילה היה אוכל בחבורה זו והטביל כלי ולשום אותך חבודה ועכשו רוצה לאכל
בחבורה אחרת ואם אינו רוצה הוט להטביל לשום חבורה אחרת ביום טוב יטביל דלא
כלום קא עביד ולא הוי מתקן מנאי ירושלמי כי צד מגב לגב רצה לעשות עסתו על גב
גתו או גתו על גב עסתו מטביל את כליו מחבורה לחבורה היה אוכל פחבורה זו ובקש
ב
לאכל בחבורה אחרת טובל . גב' בפרק מרובה מדת בגמרא גנב על פי שנים בן
חזקת הבתים בגמרא היו שנים מעידים ובסוף גמרא דפרק דיני ממונות בשלשה זה
בכרי
בודר לו אחד . ובפרק בא סימן בגמרא תינוקת שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת
זה
פירושו אמרינן לענין זכר אמר רב יהודה אמר שמואל שתי שערות אפלו שמואל שתי שערות
שאמרו אפילו אחת על הכסף ואפלו אחת על הביצים . תניט נמי הכי שערות שאחרו אפלו
אחת בגבה ואחת בכריסה פירוש כף זה מקום למעלה מן הגיד ונקרא כף כמו כף האשה
במקום ערותה כדגרסינן צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמר ר' הונא מקום
שה
תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמת גדלת מתמעך והולך ומפני
מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה כריסה הוא מקום
דאל
שפתי הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגב והכרס שניהן מקום אחד הן הלא תראה מריו
בדיני ממונות זוטא וכן שבבן ושבבת היכי דמי אילימא אחד אומר שתים וכוליה .
נל
ובחזקת הבתים אמר כי האי גונא הכי נמי בתינוק יש לו מקום למעלה מן הגיד ו
כף שנמצאו הכף ולמטה מן הביצים שניהן מקום בית הערוה וכן הלכה כרבנן וכשמואל
והפירש רב חננאל בפרק בא סימן . גב בפרק הזאב בגמרא שומר חנם אינו
שבע תורמין על הגבוי ועל האבוד פירוש על הגבוי אעם שלא הגיע לידע . גב
בשביעית בפרק הסיגס המגבב ביבש עד שתרד רביעה שניה יוב ביצה בפרק המביא
מנבב מן החצר והדליק ובראש גמרא דפרק אם הכפורים עד מנבב והביא עלינו
ופירוש
N3 — P — {'P': 'probable_present'}
בלשון משנה ובלשון דרבנן שמו בשש ועוד בארץ ישראל נותנין חמאה בקרירה וביצים וסלסלין
ומבשכין אותן וקורין אותו תבשלק בשש יפא אין צריך המברך להתבושש ולחזר על לנתן אחר
אלא מברך לא לתר מפני שיש בו מכח . לא מפני שהוא לחם טוב ואין צריך לא מלח ולא כוסתן . בשות
עור בית הבשת כבר פיר' בע' בית בשות חייה לר' אלעזר בישות כס אמ' הכ' ב' בכתובות טר' החזיר
היש לקיש פניו והביט בר' אלעזר בכנים ועומות . סליק פרק כ' אחל פרק כ'א'
בת אחותו בס' המביא גט שני בומ' נכתב ביום איתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמ'
משום בת אחותו פיר' כיון שאין טורפין בזמנו שלגט לא ממשעבדו ולא מבני חורין למה לי למכתב לה
זמן ר' יוחנן אמ' משום בת אחותו זמנין רמוניא ומחפה עליה . ירוש מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו
וזינת עד שהיא אשת איש ועמד וגורשה והקדים ומן הגט אמ' מוטב תירון בפנויה ואל תידון באשת איש
זה מעשה בירושלמו בפ' השולח גט לאשתו בר' גמ' דפ' אילו הן הנשרפין תנו רב' ראוהב את שכניו והמקדם
את קרוביו והנושא את בת אחתו וכו' בת ארעא בכ' במה אשה בגמ' יוצאין בסלע שעל הצנית
מאי צנית בת ארעא פיר' בת ארעא מכה שתחת הרגל מאי שנא שמשימין סלע של כסף עליה או לימא
דאוקשא מעלי לה כלומ' דבר שהוא קשה מועיל לה ליעביד לה חספא כלומ' טם של חרס שקשה אלא מש'
שוכתא בכומ' שהוא כסף מלשון נסכא ניעביך לה טם של כסף אלא משום צורתא ליעביד לה סולסא כל ומי
מטבע של נחשת שכן בלשן ושמטאל קורין לפולר פלס אמ' אביי שמע מינה כולהו מעלו לה ולא משכחח
מילתא דאית בה כוכהי אלא סלע באקושא וצורתא ושוכתא ויש אומ' שוכתא חלודה כמו ראשתוך טי
בת בירתא בר' אמ' דכל הבשר כן פליגי דפסק מיניהו בבת בירתא . פיד כגון שלל אגפיה בת
בקלנבו בגמ' הנודר בשמו בפ' ארבע מיתות נמסרו לבית דקי בת דינא בטל דינא בחל' במעש' דסנחרים
כיר לן הדין בטל הדין . בת טוות בר' גמ' דמ' ערב פסח' פיר' כן ולא אכל ]בת חורין היא זו ומקטה[
עד ג' פעמים בפ' ח' שרינים בגמ' אין עושין הילמי טר' רוחדעה ששורה על גב העין יש לה כבוד ברוסות
כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ⟦ג⟧ פעמים וגם היא נקראת בת מלך ופוף מעבירה . בת מוהא
חמרא שריא בס' אלו טרפות בגמ' סימני הטוף פר' שם טוף בת נירא . בר' גמ' רפ'ר' אליזר אומ' האת
מאי במרים אמ' אביי תרתי בבת נירא והרא בכורא פיר' כך אולא נירא תרי זמני סחור סחור נקיט חד
ומנא אותו חוט עבה שהולך בעבר על הנירא . בת . עינא בפ' קמ' דמשקין בגמ' מכבשין מאי מכב[
רב יהו אב אמ' בת עינא פיר' נקב שבאמצע ריחים . בת צירעא בפרק המוציא יין מאי כלכול וה[
אנדיסו אמ' רב צורעא ובת צירעא . ובל אמ' רחזקת הבתים עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מי
מאי תחן אמ' רב בת צירעא . בתשובות כת' בת צירא טר' כשהאשה קולעת ומשיירת דבר מועט ב
אוניה לפדחתה כנגד קדו]ה ונמשאה סיד שרוף כשהוא חבוט וטווה אותו שער ואינו קולעת אותו ⟦
מטוטה אותו כנגד מ[ ה עושה בת עניים אבל בתעשירים שורקתו בבשמים בשמן טוב שותהב
שצרות זו בזו ולא תהיינה באבולות ויחייפו . בתקול במ' קמ' דברכות ירוש' קודם שיצאת בתקו[
הרוצה לעשות כבית הכל מקוטהן וכחומריהן עושה כבית שמאי עושה לאחר בתקול העובר על הם
בית הכל חייב מיתה היכן יצאת בתקול ר' ביבי בשם ר' יוחנן ביבנה . בת תיהא בש' תיהא
בת בפ' נערה שנ' תפתתה באמ' בנין דכרין . בשלמ' בנו בידו הוא אלא בתו בידו היא . פיר' ומתמהימנו
וסיבתו בירו היא להחה לעשם וכעקבה הסובר גברי' אמשאן בתולוקן והמשא אשה לביו קטן
והמחזיר
והמחזיר אברה לגוי עליו הכת' אומ' למען ספות הר' את הצ' . בת . בעז' בנר' ר' ישמעאל בר' אמ'
ובשביעית בפ'ב' מזהמן את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להן בתים עד ראש השנה
ירוש עושה להן בתים להצל והיא גדלה מחמתו . בתוותא בס גמ רח שרצי ואילא ליכול
כרתי מבתותא דמשרא . סא' מגובתא . פיר' מאמצע ערוגה . בתא למיפתח ליה בותא כבר
פיר' בפ' ביעתא . בתוך עד שהוא מגיע לספט או לבתולה בס' יו' באהילות פיר' ארץ שלא נחרשה
מעולם בפ'ג' בתוספת שביעשת ג' בתולות הן בתולת אדם בתולת בהמה בתולת אילו וכו בתולת
שקמה בשביעית בס' בראשונה ובס' גמ' דפ' סדר תעניות האילו ובם המוכר את הספינה בגמותים
לקוץ טר' כל שלא החליפה . במגי' איכה נשים בציון ענו בת' וג' נבוכד נצר הרשע כעס אתכל חיילותיו
ואמ' להן אלהיה של אומה זו שונא את הזנות הזהרו שלא תגעו באשת איש וכיון ששמעו אלמנותיהן
שלישר' עמדו והשיאו עצמן לאנשים והיו אומרות לשכיניהן לחמנו נאכל ושלמתנו וג' בר מן ג'
דאתעצלין ולא עבדן ונקיימה עליהן נשים בציון ענו בתלת כת . בתוך בשבת בס גמ דם אמ' ר'
עקיבה בתולת הוורד אחת פור' שושן סתום . רב' האיי גאון אל' היה שונה פפולת הוורד ומפרש פתולת היורד
שיושין מכמר גפן צבוני כעין ורד וקורין אותו ורד וכן וטווה בשוק ורד כנגד סניה . פיר הגאון צמר אדום
הא
הצבוע בלכא וכיוצא בו כי הגוון האדום קורין אותו ורד ובלש ארמי צמר אדום קורץ אותו והרא והו ס
אם טוה ורד בשוק שהוא צמר ארום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זהרוהו על סניה הרי זה עזות מצח
ופריצות . בתולות בס' המוכר את הבית המוכר את בית הבת מכר את הים ואת הממל' ואת הבתולו
פי' בומ' אמ' ר' יוחנן כל ונסות שלארז והם מוטות כדכ' וישאהו במושוג' וכד תנן במסרא הש' משאין כל נסות
שון עים עבים ארוכין:. בסיוע ניחלנו משמי מרום נשבית. הוחסל מספר הערוך ערך בית
חסד לחייבים גומל יזריני בערך גימל ואאי
אמ' דפ' אילו טריפות ר' יוסי בן דור מסקית אומ' לויתן רג טהור הוא שנ' גאה אפקי מגנ אילו קשקשים שבו
נחתיו חדודי חרש אילו סנפירין שפורח בהן פיר למה הוצרך מלומד שהוא טהור מפני שהוקש לנחש
כת' אלויתן נחש בריח סמקא דעתא אמינו הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא קאמ' ל דלא . גא
מאמתו בב' ג' בשביעית אין בונין מדרגות על פי גיאיות פיר' כמו גומות מלטון כל גיא ינשא .
גאובאי טפשאי בס' גמ' דכ' היה קורא בתורה פיר' גוים רשעים ונקראין על שם מקומו : גואל
פסק רסליחות ובמגילת קינות ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כל זמן שישראל שושין רצונו של
מקום הן מוסיפין כח וגבורה כמה דאת אמ' באלהים נעשה חיל ואם לאו כביכול וילכו בלא כח לינו רו'
אמ' ר' אחא מוסיף מלא כשם שולו ברורף מלא כך נגאלין בגואל מלא ההר ובא לציה גואל מלא . ובילמ
וירא בלק אמ' הכת' כה אמר יוי גואלך ויוצרך מבטן איפשר לומ' כן יוצרך וגולך צרך לומ' אין היתין
להק'ב'ה' כמדת בשר ודם בשר אדם מכה ואחד כך מרפה הק'ב'ה' מרפה עד שלא רכה שנ' כרנאי כישראל
וחר כך ונגלה עון אפרים וכו גאל בר' גמ' דפ' י' יוחסין ויגואלו מן הכהנה פה נעשו געולים כלמ
לליס. גארק בגמ רפ סד תעניות האלו הבו כי גואלקה ואיזיל ואזבק רוזינקא ובס גמ דפ קמדסנה
אשין ושל סנירה חזיק לגואלקו ומזבלי ובר' גמ' דנ מי שהחשיך לו בדרך מאי לאו בחבר גואלקי פיר
סליק פרק א' אחל פרק ב' אב' בס' חומר בקדש אוכלן אככלין נגובין בידים
ובנו כל השוכך את הושלין זיסתום ואב ואוף ותאב מנובה והיא טהורה ושלעץ רבי אומ'
ינגב פי לשון יבישות וירא והנה חרבו תרג והא נגובו . גב בבר רב פרשמא ותצא דינה ואין שאלנא יה
הא מגיב לי אמ' ליה אין וישיבו אותנו דבר תרי ירו' ואגיבו יתנא סתגסאו גב בביצה בס יום טוב מטבילין
מגב ליב מטרש בגמ' תנו רבגן כיצד מגב לוב הרוצה לעשות גותו על גב בדו עושה בדו על גב גיתו עושה
פור' אם כשהטבים כליו לבנו לעשות שמן רוצה כשמרם באותה טבילה עד זמן גיתו יכול לעשות יינו
באותן כלים על אותה טבימה וכל זה בחול הולכך ביום טוב אם אמ' א'ע'פ' שהטבלתי כלוי לבדי רוצה
אני להטבילו לזיתי יכול לעשות דל או כלום קא עביד דהא אין צריכן טבילה קוה אוכל בחבורה זו והטבל
כליו לשום אותה חבורה ועכשיו רוצה לאסם בחבורה אחרת אינו צריך להטבים סלין לשום חבורה אחרת
ואם רוצה הוא להטבול לשום הבורה אחרת ביום טוב יטביל דלא כלום קא עביר ולא הוי מתקן מנא ירוז
כיצד מגבל גב רצה לעשות עיסתו על גב גיתו או גיתו על גב שסתו מטביל את כליו מחבורה לחבורה הה
אוכל בחבורה זו וביקש לאכל בחבורה אחרת טובל . גב בס' מרובה מידת באמ גנב על פי שנים
ובפ' חזקת הבתים בגמ' היו שנים משרין ובס' גמ' דפ' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד ובס' בא סימן
בגמ' תינוקת שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה פיר' אמרינן כטון זכר אמ' רב יהודה אמ'
שמואל שתי שערות שאמרו אפי' אחת על הכף ואפי' אחת על הבצים תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו
אני' אחת בגבה ואחת בכריסה סיר' כף זה מקום יש למעלה מן הגיד ונקרא כף כמ' כף האשה במקום
ערותה כר גרסי' אמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמ' רב הונא מקום תסוח יש באשה למעלה
מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמניך והולך ומפני שהוא מקום הסוח קורין אותו על גבה
כלומ' הוא מקום גבוה וזה הוא על גבה . כריסה הוא מקום שסתי הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגבוה
שניהן מקום אחד הן הלא תראה דאמרי' בדיני ממונות הטא וכן שסבן ושבבת היכי ומי איללמ' אחת
בגבה ואחר אומ' אחת בכריסה האי חצי ערות היא אלא אחד אומ' שתים בגבה וכו' ובחזקת הבתים אמ' כ
אונא הכי נמי בתתוק יש לו מקום למעלה מן הגיד ונקרא כף שנמצאו הכף ולמטה מן הבינים שניה
מקום בית ערוה וכן הכ כרבנן וכשמואל זה פיר' רב' הננאל בנ' בא סימן . גב' בס' הזהב בגמ' שומר ח
אינו נשבנע תורמין ענל הגבוי ועל האבור פיר' על הגבוי א'ע'פ' שלא הגיע ידם . גב' בשביעית בל הפ
המגבב ביבש עד שתרך רביעה שניה ובביצה בפ' המביא מאבב מן החצר ומדליק ובר' גמ' דפר' יום הכסור'
מתי אתה מגבב ומביא עלינו טר' מקבץ לקושש קשתה' לגבבא גילו בר' אמ' דנ' ואילו עובדין בפסח גו'
את הקומה כלומ' כופפין את הקומה . גב בשבת בס' ג' כירה שהסוקוה בקש או בגבבה ובסרה ס'ד' שרנו
שלא בעצים או בכל עצים אפי' בקש ואפי' בגבבה ובכלים פר' יו' כל כפי בעלי בתים ושל בעלי בתים בתו
ושלבלנין בגברה טר סילתו של עצים כעין קש . . גב בסר' קמ' דברכות בס' גמ' וחכמ' אומ' עד חצות י
רומה להדרא ושסלא לה מגכא דעמרא פיר' חיורא קוץ כלומ' כמו צחר שנסתבך בקוץ ובא לשלסו מו
הקון שאינו יכול אלשלפו אלא בשבורת צמחי הקוץ כך מיתת האסכרה אבל מיתת נשיקה שהיא סתימהיו
בלא צער כגון ותשקיר לפי ובגמ מאימתי קורין את שמע בשחרן מאי בין תכלת ללבן אינימא בן
דעמרא דתסלתא . ובר גמ דפ מישאתה וסתמינהו בגבבי דעמרא פיר גזזי הצמר . גב בנ' א' גמ
אבוה דההוא נברא גבה עינים הוה ונתן עינו בגרושה וחיללו פא אחר שרירות לבו היה הולך ובגמ' דפר
רקכה ובוה רואק את הגבוה פור' האדם הגדול חוכק כבוד למי שהרא גדול כמותו : אב אינן מפמי
מוביהן ככל כלו עץ פר' ב' הכלים או חולקין את הזכיים בכל הכלים ישפר' כה' הכלם כמו על גבו
חרשים
N6 — P — {'P': 'probable_present'}
כלומ' שהוא כסף חלשון נחכא ניעדיר להכוס שלמף אלא משום צורתא ליה פוסלה
כלומ' מטבע שלנחשת שהן כלשון ישמע' קורין לפולר פלס אמ' אביי שמע מינר
כולהו מעלו לה ולא משכחת לה מילתא דאית בה כולהי אליא סלע דאקישא ועורתא
ושוכתא . ויש אומ' שוכתא חלודה כמו דאישתוך טפי . בית בירתא . ברא גמרא
דכל הבשר כי פליגי דפסיק מיניהו בבת בירתא פיר כגון שלל אגפיה בת בקל נבו
בגמ' הנודר בשמו בפרק ארבע מיתות נמסרו לבית דין . בת דינא בחלק כמעשה
דסנחריב פיר לן הדין בטל הדין בת טוות ברא גמ דפרק ערב פסחים פיר לן הדין.
בת חורין . היא זו ומקפדת עד ג' פעמים בפרק ח' שרעים בגמ' אין עושין הילמי
פיר רוח רעה ששורה על גב העון יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה
עוברת עד ג' פעמים וגם היא נקראת בת מלך ופיך מעבירה . בת מזגא חמרא שריא
בפר אלו טריפות בגמ' סימני העוף פיר' שם עוף . בת נירא . ברא' גמ' דפרק רבי
אליעזר אומ' האורג מאי בנירים אמ' אביי תרתי בבת נירא והדא בבוכא . פיר' בר אזלא
נירא תרי זימני סחור סחור נקיט חד זימנא אותו חוט עבה שהולך בעבר על הנידאי
בת עינא בפר' קמ' דמשקין בגמ' מכבשין מאי מכבשין רב יחיאל בת עינא
פיר נקב שבאמצע ריחים . בת צירא בפרק המוציא יין מהי כלכול ומאי אנפיו
אמ' רב צידעא ובסו' גמ' רחזקת הבתים עומוה אישה כל תכשי טיה ומשיירת דבר
מועט מאי היא אמ' רב בת צירעא בתשובות כתוב בת טירא פיר' כשהאשה
קולעת שערה כולו משארת ממנו דבר מועט בין אזניה לפרחתה כנגד עדעתה
ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט וטח אותו שער ואינה קולעת אותו אלא מטילה
אותו כנגד פניה . זה עושה בת עניים אבל עשירה סורקתו בבשמים בשמן טוב
שיתחברו שערות זו בזו . ולא תהיינה כאבילות ויתיפף בת קול . בפר קמ' דברכות
ירוש' קודם שיצאת בת קול הרוצה לעשות כבית הלל בקוליהן ובחומריהן עושה
כבית שמאי עושה לאחר בת קול העובר על דברי בית הלל חייב מיתה . הינין
יצאת בת קול רב ביבי בשם ר' יוחנן ביבנה . בת תיהא בערך תיהא . בת
בפר' נערה שנתפתתה בגמ בנין דיכרין בשלמא בנו בידו היא אלא בתו בידו היא .
פיר ומתייהינן . וכי בתו בידו היא לתתה לאנשים . וכי נקבה תסובב גבר . המשיא
בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לגוי עליו הכת' אומ' למען ספותו
הרוה את הצמאה . בת' בע' זר' בפרק ר' ישמע' ברא' גמ' ובשביעית בפרק ב'
מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקומטין אותן ועושין להן בתים עד ראש
השנה ירוש עושה להן בתים להצל והיא גדילה מחמתו . בת וותא בפו' גמר
דשמונה שרצים ואילא ניכול כרתי מבת וותא וימשרא . ספ' אח' מגובתא . פירו ⟦/'⟧
מאמצע ערוגה . בתא למיפתח ליה בותא כבר פירט' בפרק בועתא . בתול
עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה בפר' י'ו' באהילות . פיר' ארץ שלא נחרשה
מעולם בפרק ג' בתוספת שביעית שלוש בתולות הן בתולות אדם בתולות בהמה
בתולות אילן וכול' שבתולת שקמה בשביעית בפרק בראשונה . ובש' גמ' דפרק סדר
תעניות האלו ובפרק המוכר את הספינה בגמ' זתים לקוץ פיר כל שלא החליפה .
במגילת איכה נשים בעיון ענו בתולת בערי יהודה נבוכדנינו הרשע כינס את כל
חילותיו ואמ' להן אלהיהן שלאומה זו שונא את הזנות הזהרו שלא תנעו באשת איש
וכיון ששמעו אלמנותיהן שלישראל עמדו והשיסו עצמן לתנשים והיו אומרות
לשכיניהן לחמנו נאכל ושמלונינו נלבניו דין יקרא שמך עלינו אס' חר בר מן תלת
תאתעצלין ולא עבדין ונתקיימה עליהן הגזירה נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה
בתלת כת' בתזל בשבת בסו' גמ דפרק אמ' ר' עקיבה בתולת אוחת פיר' שושן סתום .
רבנו האיי גאון היה שונה פתילת הוורד ומפרש פתילת הוורד שעושין מצמר גפן
צבוע כעין וורד וקורין אותו ורד וכן וטייה בשוק ורד כנגד פניה . פיר' הגאון צמר
ארום העבוע בלבא וכיוצא בו כי הגוזן האדום קורין אותו ורד ובלשון ארמי צמר
אדום קורין אותו ורדא וזו האשה אם טווה ורד בשוק עמר אדום כדי להראות פניה
כנגדו שנופל זהרורו על פניה הרי זה עזות ופריצות . בתולות בפר' המזכר את
הבית המוכר את בית הבד . מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות פיר' בגמ' אמ' ר'
יוחנן כלונסות שלארץ והם מוטות כדכת' וישאוהו במוט בשנים וכדתנן במסכת ראש
השנה מביאין כלונסות שהן עצים עבים ארוכים :
בסיוע ניחלנו משמי מרום נשבית הוחסל מספר הערוך ערך בית :
חסד לחייבים גומל . ארזיני בערך גימל : ו'א' בסו' גמ' דפרק
אלו טריפות ר' יוסי דורמסקית אומ' לויתן דב טהור הוא שנ' גאוה אפיקו מגנים
סילו קשקשים שבו תחתיו הדודי חרש אילו סנפידין שפורח בהן . פיר' למה הוצרך
לומ' שהוא טהור מפני שהוקש לנהש דכת' לויתן נחש בריח סל' דע' אמינא הוא ל
והוקש לדבר טמא טמא הוא ק'מ'ל' דלא . גא במאמתי פרק ג' בטביעית אין בונין
מדריגות על פי גיאיות פיר' כמו גומות מלשון כל גוא יושא . גאובאי שפשאי
בסו' גמ' דפר היה קורא בתורה . פיר גוים רשעים ונקראין על שם מקומן . גואל
בפסקא דקליחות ובמגילת קינות ר' יודה ביר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כל זמן
שישראל עושין רעונו שלמקום הן מוסיפין כח וגבורה כמה דאת אמר באלהים
נעשה חיל . ואם לאו כביכול וילכו בלא כח לפני רודף אמ' ר' אהא רודף מלא כשם
שגלו ברורף מלא כך נגאלין בגואל מלא הרה היא דכת' ובא ליניון גיאל מלא ובילמד'
בראש וירא בלק אמ' הכת' כה אמר י וואלך ויוצרך מבטן איפשר לומר כן יוצרך
וגואלך דצריך ] לומר אין מדותיו שלהק'ב'ה' כמידת בשר ודם בשר ודם מכה ואחר
כך מרפא ה הק'ב'ה' מרפס עד שלא זכם שנ' כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה
עון אפרין וכול' גאל בלא גש' דפרק ר' יוחסין ויואלו מן הכהונה פירוש
נעשו געולים כרומ' חללים . גאלק בגמ' דפרק סדר תעניות האיו הבו די גיאלקא
ואיזיל ואיזכון רוזינא . ובס' גמ' דפר קמ' דסוכה שלשק ושלספירה חזיין לגואלקי
ומזבלי . ובראש גמ' דפדק מי שהחשיך לו בדרך מאי לאו בחבר גואלקי פיר'⟧
שקים : סליק פרק א' אחל פרק ב' גב בפרק חומר בקדש
אוכלין אכלין נגובין בידים מסואבות ובע' יר' בפרק השוכר את הפועל ויסתום
ויגב ויגוף ותיגב מנגבה והיא טהורה . ושלעץ ר' אומ' ינגר פיר' לשון יבישות
וירא והנה חרבו פני האדמה תרג' והא נגובו . גב בברא רבה פרש' פא' ותעא
דינה ואין שאלנא ליה הא מגיב לי אמ' ליה אין וישיבו אותנו דבר תרג' ירוש'
ואגיבו יתן פיתגם . גב בביעה בפרק יום טוב מטבילין מגב לגב . מפורש בגמ'
תנו רבנן כיצד מגב לגב הרוצה לעשות ניתו על גב בדו עושה בדו על גב גיתו
עושה פיר' אם כשהטביל כליו לבדו לעשות שמן רועה לשמרם באותה טגילה
עד זמן גיתו יכול לעשות יינו באותן כלים על אותה טבילה וכל זה בהולי הילכך
ביום טוב אם אמ' א'ע'פ' שהטבלתי כליי לבדי רוצה אני להטבילם לגיתי יכול לעשות
דלא כלום קא עביד דהא אין צריכין טבילה . היה אוכל בחבורה זו והטביל כליו
לשום אותה חבורה ועכשיו רוצה לאכל בחבורה אחרת אינו עריך להטביל
כלין לשום חבורה אחרת ואם רוצה הוא להטביל לשום חבורה אחרת ביום טוב
יטביל דלא כלום קא עביד ולא הוי מתקן מנא ירוש' כיצד מגב לגב רצה לעשות
עיסתו ועל גב גיתו או גיתו על גב עימתו מטביל את כליו מחבורה לחבורה .
היה אוכל בחבורה זו וביקש לאכל בחבורה אחת טובל . גב בפרק מרובה מידת
בגמ' גנב על פי שנים . ובפרק חזקת הבתים בגמ' היו שנים מעידין . וכסו' גמ'
דפרק דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד . ובפרק בא סימן בוה תינוקת
שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואפילו אחת על הבצים . תטא נמי
הכי שתי שערות שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה בהה מקום יש
למעלה מן הגיר ונקרא כף כמו כף האשה במקום ערותה כרגרפינן עמל מל מעלה
בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמ' רב הונא מקום תפורים באשה למעלה וא
מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמצך והולך ומפני שהוא מקום תפוח
קורין אותו על גבה כלומ' הוא מקום גבוה וזהו על גבה וכריסה הוא מקום שפי
הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגב והכרס שניהן מקום אחד הן קלא תראה
דאמרינן בדיני ממונות זוכנא וכן שבבן ושבבת היכי דמי אי לימא אחד אומ'
אחת בגבה ואחד אומ' אחת בכריסה האי חעי ערות היא אלא אחד אומ' שתים
בגבה וכול . ובחזקת הבתים אמ' כי האי גונא הכי נמי בתינון[ ] יש לו מקוב
למעלה מן הגיד ונקרא כף שנמצאו הכף ולמטה מן הבצים [ ] שניתם מקום
בית הערוה וכן הילכ' כרבנן וכשמול . זה פיר' רב הננאל בפרק [ ] אימה
N4 — P — {'P': 'probable_present'}
מהדר והאשר בכל עשליו ברושים ובכשרות . מה
בחמשה וככשין יסנברותא בילשויכא עמל
שושפטם ואלמהי קורא שכמים אלי
שונשיםך עמדורליו במתותוקשין שלא רדשו
וכבאשה וענה אותו במשכב זכרי שנ' וענה
ושון ישר' עשיםם ביראב טהורה וקצין
בשכת עפ בוה ששה ער בבשר יהודה זו אצלהה
ש
ומסקשון עלו שלאלם קרם
שבר בש בישהן שלשלת נקרשת בעליה
חבם בריות ב אחם בסגמ דברכות נאמר
ברית במלח ונהמברית בכורים וסול פיר' בריח
תקב
המלף געולם בזית נ' לא עולם הואי צבררת
ק
ביסוכן ווחבשתי אותכם במסורת הברית
ויש שותי אלה דכרי הבררום וכט תוכנות והיה בי
מה
תבוט. בפ' ג' ששכלך בגלי נשים ועבדים
כלומו אומ צריך שיקדים ברות לתורה שאו יתנה
לו' בגיתות וזו ניתנה ביג כדיתותי כיר' ג'
בריתות בלוחות שניותי הנהאנכי כורת בדית
במכתב הרושון שת דברי הבריתי ארבר יצות
דמי לה מתורשות ויהראברם טבח כל סתם
כאש' חלות מודה ברית כן הדברים יששמדר
וולמשה בסינה יד' ללישצקמא צראין הדברים
פיר' ר' אלעזר אומ' לו לר והושע בדית הן הדברים
יכול וללישנא בתריוה אין מדברים כי ר' יהושע
לצמו וש ששמה כזית הןי הן הדברים שנאמר
לו למשה מסיני ושע"ת שהן הלכה למשה סוסיני
לאו טטמא בעיא ששמ משה שכל הדברים פורש
בושנה הלכה למשה מסיניהן שעם שהן שנוינת
סליק פיט' אחל פכ' בשל
בפ' המוצש יין בגמעור כדי לעשות קטיע התם
בבושלטיפיר בו שלא העור שנעזב כמו שהוא ילא
י
מלח ובשלין נפער בשמלבישין שותו על משקל
או על זולתו ובש וקשה מאד ודרך לצדור משקל
משקל שלטכן שלא יחסידי בועזרו
טמרא . בח' כיצד מברכין בגמ' ועל הטבלותי
אבע' דומראי ולקח הכהן מת הזרוע בשלה
בו
אין בשלה אלא שלימה ר' שמעוך בן אחטרשומ' אין
בסלה אלא סנתבשל עם האילו דכולי עלי בהדר
שיל מכושל לה ר' שמעון בן יוחאי סבר מבשיר
בצרי
והדר חתיך להומר סבר חתיך והדר מבשל לה
בפ' זיד הנשהבוש' ידך בעזן בנ' הקו' את
המגלה עומד בנמ' ברן סוש ביזו מומין שר אסת
חימם ובישע לא ישא שת כנאי הנאו לי הכי מי
מודידין לפני התיבם לא שנשי חינא ולא שנש
בית שין. בשקף ברומדנאין עושין
כמין כר ממאן רב על גזיה דמשכר ליה ערלתיה
ולא מבשקר ליהי פיר' ולא נכר הבריה ולכקר בהיכלו
ולבשיקרו כהכליה בעזר בגמ
דדל שבחהן ועשיש כשר קדש בע בגדו
פיר' הוא השרץ וחמש בתי כרף כמח ולא כידן
משום דתנן בעירובין סריף שנמצא במקד
כהן מוצישויל בהמאנוייכמו כן הוציט בבגדווטע
בכלפו במקותו של שרץ היקדש היטמא כמוין
תקדש . באהילות בפש אבד שיש עלירשה
בראוי פיר' נשאר על האבר בשר שימכן להיות
ולהתרפאות וכבר פור בע' שרך בכר' ר'ל' פילה
ברוך שנתן מן י מקום על יושכיו ונמתהלכם בבר
בשר לכי אוסר בחלקו של חבירוה בעוען
תפ' כיצד מברכין באי על הירקום לאבדין צריך
בששל הוכל תלל כלי מלחי דרג' כמא ד[
מיתאכל מידי בששבלו מילחא פיר' כל דבר
שיאכל עם הפת שמו לפתק בלש' משנה . וכלשב
דרבנן בששיוטור בארץ ישר' נותנין חמאה
בקטרה וביצים וכלפלין ומבשלין טותו פט צריך
המבדך להתכושש ולמזור על לפתן שחדי שלא
מברך ולשלתר מפני שיש בו מלח מפני שהנןום
יפהי ואין צריך לא מלח ולא לפתק בשןען
עור בית הבושת כבר פיר' בער' ביתי בשווג
חזייה לר' אלעזר בס' ומ' דפ' א' בכתובותי כיר החזיר
ריש לקיש פניו והביט בר' אלעזר בפנים זעומותי
סליק פכ' אחל פ' כ'א' בת
בפ' המכיא גט שע בגת נכתב ביום שמשמימר
מפני מה תיקנט זמן בזיטין ר' יוחנן שמ' משום
בת אחותו יכיון שאין טורפין בזמנו של גט
לא משתעכדי ולא מבני יחשרי למה לי לחה
ליה זמן ר' יוחנן משום בר שחורו זימנין המזנייכו
ומחני עליהי ידו' מעשה בא' שהיה נשוי בת
אחותו וזינת עד שהיא ששתשיש זה המעשה
בידו' בפר' השולח גט בגמאילו הן הנשרפין מר
הטוהב אתי שכיש וכו'ל' עד הנושא אם שחותן עלאך
הכת' אומ' וכול בת ארעא בפר' במה
אשה בגמ יוצאין בסלע שעל הצינית מאי ציני
בת אתעט שתחת הרגלי עשישנא שמשימין לע
של כסף עליה או דילת ווקשא מעלילה כללת
ברשיש קשה מועיללה לועביד לה חסנש
לחדש שקשה ואלא מש' שוכתא כלומ' דבר
וא קשה מלש נחשתי שכן כלש ישמע' קורי לפן
שוה צורתא ליטביר ליה פוסלאי כלותי
ס
מטבע של נחשה ות אבו שמע מזנה כולהו
מעלולה ולא משכחלה מילהו דשיף בה כולם
ולא סלע ממקושש וצורכין ושוכה שיויש אומ'
שוכרא כלודה כמו דשיר שיך עפיי בת בירותא
אמ' ג כל הבשר כי פליגי דפסוק מטהן סבת
מירתא מר כוון שלל אגניה בת בקלכבו
בגמ' דהנודר בשמו כפ' ד מימוה בת דונא
מוליש בחלק במעשה סנחרים פיד לן הדן בט
היץי בת טוף כר' גמ' דכ' ערב פסחים פיר
אלא אכר בת חורין זו היאל מקפדת
רפט' ככ' ח' שר' בגמאין שעזין הילמר פיר
חחרעה ששורה על גב הנלץ ויש לה כבוד בחחות
בכן תורין בבני אדם ואינה אוברת עדג פעם
ך מה
בת מזגא חמרא סרא בפא ללורירגש
שמע העות מר' שם טוףא בתנירא '⟧
תי' דפר' אלאחר המורף מאי בני נירים שמטביי מדר
בבת נירא . וחדא בנידאיניר' כם מולא נירא שניזימני
סחור סחור נקים חד זימנו אותו חוט עבה שהולך
בעבר על הנירא . בת עוצא בכא' ומשקין
בגמ' מככשין מאי מכבשין ר' יחול אמ כה עינ
יר יקב שבאמנע הדימים בת אמ[
כפ' המוצוא מאי כנטלו מאי שנדיני . וכס' גפי ד
הבתים עושה משה כל תתשוטים ומשיירת דב
מועט . מאי האי אמ' רב צויעא בתשובות כת' בי
נידעא פיר' כשראשה קורעם שערה כולך ששרר
ממנו מועט בין אזניה לפרסתה כנגד צו
מביאה סיד טרוף כשהיא חבוט וטחה אותו
אינה קולעת שותו אלא מטילה אותו כנגד פניה
זו עושה כמעעים אבל בת עשורים שורקתו
בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זו בזו .
ולא תהיינה כאבילות ותיני. בת קולב'
א דברכות ידו' קודם שיצתה בדח קולל הרגץ
לעשות בבית הלל בקוליהן ובחמורוהן מושה
שמאי עוסה לאחר בתקול העובר שלדברים
חייבמותה היכן יצמה בתקוליה' ביבי כשם ר' וחצן
מכמה בת תיהא מהור בת
ינערה שנתנתתה באש' בכן דברקי בשלוק
שרש בה הישי פיר' ומתמהונך וכיבתו בידו
לתתה לאנשים יוכי נקבה תסובר גברי חמשיין בת
לזקןי והמשיא אשה לבנו הקטן עליו הכ
עשו הא
למען סכות הרוהאת הצמשה בות
ר' ישמעיאל בגמ ובשביעית בפ'ב' מזהמין א
וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין בתים שדראש
יזו ששה להן בתים להצר והיש גדלה מחמתו
בזותא כז' ומ' דע' ח' שרצים ואילא אלאכול
כרתי מכוותו שר' מאמציע טנוזה לא בתא
פיר מאמצע טרטה. בתא למפתחליה
כבד פיר' בע' ביניתא. בתור בס' ג' בתום
שבוטית ג' בתולותי בתולת אדם בתולת אדמו
אילן וכול בתולת שקמה בשבעים
בכ' בראשונה ובס' המ' דפ' סדר תעניות האילו ⟦ובפ'
המוכראת הספינה בגמזיתים לקוץ פיד כל שלא
החליפה . במגילת איכה נשים בציון ענז וג'⟧
בוכדשר הרשע כינס את כל חיילותיו ואמ' להן
אלוה של שומה זו שונא את כזנות הזהרו שלא
אישו וכיון ששמעו אלמעתיהן של
כגמו
והששו עצמן לא נשים יוהין
ש[
שומרות כהן לחמינו נשכל ושלמ' יתינו בל
רק יקרא שלוך עלי אמחות חרכתיניו ברמת
יין ונתקימה עליהן וזקלא
דאימעי
נשים העון לו בכולת כפ בולתיבתולה
ה שן ורק
הוורד
וצ
גאון זל הה שונה פתילת הוורדי ומפרש
מצמד גמן צבוע כיין ודד . וקורן אותו וורד
ובלש אדמי ורד צמר אדום קורין שותו ורדאי
האשה שם טוה וורד בשוק שהוא צמר אדום כדי
להרשות פניה כנגדו שנופל על פמיה הרי זה
מצח ורצות. בתולות בנ' המוכה
מכר את הבית מכד את הים ואת הממלו
פיר' באמ' אד אחנן כלונסותי שהם עצים
בסיוע מחלבו משמי מרום נשבית
אחר
הוחסל מספר הערוך ערך בית
חסד לחייבין גומלי ארזני לערוך
בערךןגימל
כס' גמ' דפ' אילו סורי' ר' יוסי בן דוהמה
אומ לרכן דגטתוה משב אמוה אפיקי מאנים
מוצא שירו הקשקשים שבו תחתיו החדי מדש
שנפירין שנורה בהן . שר למה הוצרך לומ' שהם שכור
שלנחש דכת' לויתן לחשיסל' דע מינו
הואיל והוקש לדבר שמא ישמא טמא הוא וכול
גא וכאימתיפג' בשביעית אין בונידמת
למגשיות פיד' כמו במות מלש' כל גיא יכשי
כובאי שפשאי בס' מדשרה קדש בחורה
ביר גוים רשעים ונקדשים על שם מקומם
ואל בשו דסניחות ובמגילות קינטת
הודה בר שמון בשיר יהודה בן פדידא /
אישראל עושין דצום של מקום הן מוסופין
בזכת באלהים נעשה חילי ואם לאי כביכול
כואלנני רודף שר' אחנו רודף מלא כשם שמו ברותה
מלאי כך כואלין מלא ההד ובא לצחן מלא יגואל מלא
ערט
וביליד בר וירץ בלק אמ הכת' הואלל ויומדך מבמן
אפשר לומ' שין מידת הק'ב'ה' במידת בשר ודב מידר
בשר ודם מכה ואחד כף מרפאיוהקבר מותט עד
שלא יכה ברפשי לישר אלי ושחר כך טומ' ונולה ופריו
אל גוי
סאתידאוחסין וימין אלו מן
כהונה פיר מולים ו אלם גאלק
פסדת[ ]משכות ו הבו לו הוטל קט
זל מסוכה שלשן ושל ספירה חזרי
הלך ומכול ובר תהדת מר שמושיך מאיי לאתו
לאחלקי מר שקים סליק פא'
אחל פב' ר' גב על' ממ
הקודש מוכלון נגוכין בידים מסומבות ושלובניא
בפ' השובר שמארוע' ויסרום ויגוב ויגיף ותיגבי
מנגבה והש טהורה ושלעץ ר' שומ' ינגבי ניר מלש
ביסותי והנה חרש. וכרג נגובו. גב'
במיום טוב מטכילין מגב לאבי בומ כד כית בשכיל
מגב לגב החצה לעשותטתו על גב בדיו . עושה
בדו על הבגותו עושה פיר' אם כשהטביל כליו
לבדו לעשות שמן רוצה לשמרן כאותה טבילה
מן גתו יכול לעשות יינו באומן כלים עלשותה
שכילה וכלףה הראמה לכך בים שובונאמ
א'ע'פ' שהטלתי כלי לבדי רוצה אני להטבילה
לגדו יכול לעשות ולאזכלום קא עביד דהא אין
נדיכין טבילה היה אוכל בחבורה אחרת ביום טוב
טביל להא לאו כלום קש שביד ולא הוי במתקן
מנא יו' כיעד מגבלתב רוצה לעשות עיסתו על
יב מם שו גיתו על גב עיסתו מטביל את כליו
מחבורה לחבורה דיהשוכל בחבורה זו וביק
לאכול בחבורה אחרת' טובל . גב בעמרכה
בגמגנב על פי שני עדים ובכ חזקת הככם בתמה
שנים מעירן וכס'גמ דפסוקת הכתיל ודיני ממונו
בגמזה בורר ובפ' בט ומן בגמתינוקת שתי שערותו
שמרו בכתי אחתיאות בליך ואחו
והי פיר
רי לאניין סח א'ר יהודה במי
ולשתי שי[
שחת על הכל מחת לא[ ]ים . תניט
ישלאור שור שערות שאמרו ו שחרם
בגבה ושחת בכריסה פיר' כף זה מקום אן למעלה מה
הגיד בעו כף ראשה במקום ערותה כה צמל
מלמעלה בידוע שנתמניך הכת . מאי כתי אד' הונא
מקום תמחיש באשה למעלה משוום מקוםא ם
בי וכיון שמתגדלת טמעך והולף ומפניי שהוא
מקום תמחקורן שהו על הבהי כלומי הוש מקום
השום וזהו על גבה ובריסה הוש מקום שנתר אחם
שתיהן במקום אחת כי האב והכרם שניק מקום
אחדהן הלא תכשה ושמרי מוים במחקת אומא
וכן שבבן ושברים בוכשל
וודרא
האשאתר בעוישה האי חני עות הראל
אשומ שנים ואשומוטלאג ובו' חזקת הכתם
שמריכם האי אנא הכי נמי בתיטק יש' לו מקום
למעלם מן הגיד אק' כף שנמצו הכף ולמכטה
מן הביצים שניהן בית ערוק וכן היל' כרבנו מוט
זה פור דחזל בכלסימן ויגב כדי הזהב
באמ' שומר חצר תואין על הגבור ועל הטבור פיר'
על הגבוי אשב שלא חלע לידים . גב
בשביעית בפר השגבי ומובה ביבש עד שתרד
בייח שנשיה ו כנר המביא המגבב על
בחוצר ומדליק וכרולש דנ' יום הכפו' עד מתי אמה
מגבב ומביא עלינו יר' מקבץ לקושש קשית רג'
לאבבא מיליי כר' גמ' דכ' אילו עובדין גמ דכר' אבכין
הקומה בלוני כופפין את הקומה ג'ב'
בת פ'ג' בידה שהשקוה בקשאו בובכה וכר פר
שלא בעצים או בכל עצים אני בקשימתי כתבה
כלים' פר' יז' כל כלי בעלי בתים במכן . ושל בלנים
אבכה . ניד' סילתי של עצים כעין קשי גב
פא דברכות בס' גמ' רל א' שסכרה דומה לחיורץ .
דשליפא לר מגבבה דעמרא וכגני' מאימתר קורין
קרית שמע מאי בין מכלת ללבן וכול ובראמ דנ' מר
שאחזו וסכמינהו בגבבי דעמרט . פיר' גוזי צמר
גב אינן מגביהין מכל כליעץ נ' ב' בכלים
הביים בכבל פה במועל ובי חדשנו
בברגמ דסנהדרין אבוב דההוא כ
בה עינה הוה ואתן עיניוי בגלושה וחיכלו .
דידות לבו היה הולך ובאמ' דעט בשוטח גב
תהגבוה כיר' השדם הגדול חולק דבור למ
דול כמותו . גב כנ'ח' שר כאמ' אבוב ד
זה גוכי גאבי ובס' גמדשבת אשכח ביהה
שדר בתרי אובריו בכר' רכ' דפ' הגוז
מצים דיקלא ופסקי באובי גובי נמי ל
דדיקלט מיי
ני משי טעתי השמא נמיהוכי
יר' חתיכות . גב בכאילו
מגלחין בגמ דסמך . ר' אליעזר אומ' משחרבי כל
טינה ששינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטונה
עד כמא ישר נחמן עד גובם דיקנא פירד' שרירא שא
עד גובי דיקנא הוא שער שעל הלסתותי והרי מיפר
זו למעלה מן החוטם הוא יועדיין הושמע מחזירי
מת מצנפת שלהן על ניסן ועל הוש החוטה מיקרה
כת'לא תעטה על שכם ובנידם בכ' המפלה
חכמאותי כל שאין בו מצורת המצם והגבינים
והלסתות וגבות הזקן מר' אבות הזקן הינו הפנים
מקום הזקן עד שיהיו כל אילו כאחד שוון בצודר
והו כיר' ר' ארשום זל' גב בר' מקוות שש מעלו
במקוותזו למעלה מזו וזו למעלה מזוי מי גיביר
שתה טמא. ובחלק בעניין הנחריב כמשק גיבים
סוקק בו . מה גיבים הללו מעלין את האדם מן הטומט
ומל את עמון ומושב טיהרו בסיחון ובהמקדש /
במקוות המפנה שת המעיין לתוך הגתשו להוך הגב
פיד' מן הנחל הזה גיבים . והן דקדקים שיש כו המים
בנ' כיצד מברכין על החומץ ועל הגובאי
שר חגבים כוין הוא ובלעז כרוצי והוא ארבה הכשר
גב עורת או שבור תר ידושו דתכירי או[
יגבש אננסים . גבן בנ' מומין שולו באמ'
כיפיה תני ר' זבוד גביחי פיר' בעל קומה . ומסקנא ⟦טד
פפא בארכא שמוטה סנינו פיר' ארוך ודק ופדצופו ולא
פטי חוש לרשות וייש מנר' אדוך וגחין כלומ כפוף אמ'
ריש לקיש גבח לנו ישא גכחת שמא יצא מביניהן תורן
ובחאין לי אלא הבא ויש לו בגבחתי בגמ ובחגבים בפט
ממ' בלמ גכחה גבהוח יש בשהרה שלו כעין גמלי' ארב
אין לו אלא גבחת י ושין לו . גבר. בס וטילו בפסוק
בס' גמ בצק החדשיו בפ' הטור והחטב לגבל לתפיכי
ולנטילת ידים ר' מילין אם יש גבל העושם עיסחו
בוחוקד' מיכן לפנך ימתין עד שמגיע לאותו גבר
סיש בוחק ד' על לן יממק עד שיא
ויגכל עיסתו בטהרה . וכן לא יתפרד ולא אם
עדשיטול ידיו והני מילי דבענן ד' מילין לפניו וכוא
לא עושה עיסתו במה דמזמן ליהי מקנח ידיו בפו
בד מפו' באשה קורש בהמשר יהושע מר ן
מים ליעול יהיו מקנח ידיו בצרור שו בעפר ⟦ובוא
שר
וגם שוכל בכלאי חמאות בלא נטילה . כמו בעד' בר
ד
ת העוה בהילוך ד מילין נק' עיבודה
אבל לא גובלין במשנת שבת וניגבול בהדי קיעמו
וניגכול בדובשא וניגבול בנפטא. בד גמדמי' אחש
בד' אמ' דפ' במה מדלי' כל השמנין וכין לדיו ושמן זית
מן המובחר בין לגבל בין לעשוי פיר לשדותו
בשמן כדרך ששנו עושין במים לעשן שמע
כלי זבוכית בעשן השמן עד שנשחרין ומגררי
מותה שמרורית למשימין בדיו. גבור
לתודי גבול לתורי . בפ' כיצד טברכין באי
על הירקות
פיר שם בידקך אדם צריך לחזור ולא
ברכה טחרתי וכן שם אמי' הבון מלח הבא ./⟧
לפתן אמ' מחמת ספודה לאו הפסקה הוא דשריה
ישטום כלום קודם שיתן מטה
רבי
בהמתו וכול ובכ' שיזהו נשך בגמטין מושיבין
חנוני דשי גבול לתורקי כלומ לפנום שור בין וודים
שין לו טורחי גבל ככא' דשכתי ובגבולין ⟦/⟧
שיצת האור ברובן . בדגמ דפ' לולב ועדבה רש
דאיתיח מן המורה מנו לן וכול כיר' כל ארץ ישרא
גבולין לכד מירושלם בח'פל בכלאים היה לו תובל
הוא דריסת האדם סכיב הטרוגה לשון גבול הואי
גבל הרא' ירו' שעיר גבלא בהרדם שעיר
סעיר גבלות בשהילות דאשכר' יד
שת הטוסטה בכל שהואי והגזרה והגבלית בפותח שפח
פיר' גבלות שוצר. המא בתוספתא אי זהו גיבליתי כל
יה קמעוקה מיכאן ומיכאן וכשייר מן אהמצע
גבץ בס' כר' המצניע מגבן רשום משי' חייב
פיר המקפץ האנה והמקבץ כתיתי החלב יקש
לעשותן חריץ של תאינה. גבין בכ' הגוזל
ומטכיל באמ' שם מחמה הגזלק ר' יוחנן גברא בץ
הוא והו מסרחר גבינה. ובי' המכלת באמ' לחכמ שומי
כל שאין בו מצורת המצח והגבין והעין . ובפו אחר
זהו גבן האמור בהורחי פיר' אבות עיניו ר' דוסא א
כל שהביניו שוכבין כיר' שהן גדולות ותלויות כל עיני
הרג' ירו' מנרש מבן המ' גבן עד או גבן שודק
דגבינו סחכין עקוי שודלים ליה שער באביתוים
סא אארת מלביות אמה למפצורי תרא ותעמתא
N5 — P — {'P': 'probable_present'}
ת מבבשי
ו
מטבע שד נחשת שמ' חביי שמיב התח כילחו מעלומה וא מחבחמה מלמא דאית יצדיי
שלא כליב דשקשט וצורתם וכודתו יאים אומ' ציכתש אלודחת הדם שיתשיך עניי בת
בשרתא .ברומ' דנ' כל הבער יני כליגי דפסיק מיהך בכתי ביאמין עד' כגוף לר
פגניה . בת בקלע בו באמ' דהנודר בשמו בעה' מיתותכת דינא
בשל זימן בחלק במעשה סנחריב יד לן הדין בעל הדין . בת עות זים בומ' ת' נרבארי'
ער לקמא שכלי בת חודין. זוריש ומקפדת עד בטפחי בי' חשרת' כאמשין עושין הילת בר
רוח דיבה ששורה על גב העין ויש לה כבוד ברוחות כבן חומין בבן עדם ישילח שכרתו
וגם אש וקרשת בת מלך ווך ⟦מצכירה⟧ בת מוגא חמרן שרץ בשקטת
בגא הימני העוף כי"ר שם עותו בת נירא באמ"ח דכ"ר לעזך הסורה משיבתרים
שמשביי ארתי בבת נירש וחדש בנירש כיר כדטולא נירש שני דמש אחור סחור נקיש חרצמת
אוש עבה שהולך בעבר על הנירא . .. בדם עיניא במט' דמשקין בותת מככשין לתשירפ
ריחיאל שמבתעינא ניר נקב שבאמנע הדירים . או' בזת ציר עא בל המוצא
בנכל ומשי שודיפי ובס' מ דחזקת הבתים עושה אשה כל פרשיו הומשירת דבר מועש משי
שי שמ רב צידעאל בתשובות כתי' בת צירעה ער כשהששה קורבה שערה כילו מצארה מעש
בין שזבה לפדחתה כנגד צידעתה ומשה סיד טרוף כשריש חתוט ומחה שותה שער ושיו הק ילעת
שותו שלא מטילה שותו כנזר פניה אעושה בת עשרר אבל עשירים שירקתו בכשמים איוב
שימחברו שערות זו כוון ולש תצמנה השבילות ויני בית קול במ' וד ברכות ירו קודים כמך
כד קול חרחצה לבשות כבית העל בקקליהן ובחמורי הן עושה רבית שמשי עושה לאחר בת קוצי יששרר
על זבר בית הלל חייב מידה הען צמה בת קולה ביכי בשם ר' יוחנן ומבי בוה בת תיהא
שריבעתיהם.. בתן ארבע נערה שנתפתתה בזא בין דכרין בעעמן בנו הון שלא במוחינן מר
אפמחינן וכי בהובן למותה לשנשים וכר נקבה מאובר גבר המשא בתולזק והמשש אשה
לבנו הקבון עליו הכ"ב שוא' למען הנות הרוה שתי הצא בזכ ביש' בנ' ר' ישומע' בת ובשביעית
פנ' במשחמין שת הנטיעות וכורכין ומן וקושמין שוהן חאשין בתים וכד רשש השנה ידו עושה להן
בתם להצד והיש גדלה מחמתן בווזכא בא ומזבא שרני ואילא לאמר כדרכי
מוומא כיר משתניבשרנו המא וטובתו כר מאתיע עונו היררם בדבת למינתח ליה בותקר
מר' בע' ביניתש בתודן בנר ברוספת שביעית א בחולות כחולת אדכר בתולת אדמה
בתולה שלקול במורא שקנתה בשביעית בי במשולה ובס האדפ סדר מניות
השילו ובכ' המודר שם חסננה בנתויתים לקוץ יר' כל שלא החלתה במני' איכה נשימר בציון עתן ותו
נבוב דשר הרשיב עונס אות כל חטלותין ואת' לתן שלוה של שומח זו שונא את הזנות הזמרו אלו מיע
באשת שיש וכאן ששמעו שלמנותי הן של ישראל עומרו וחששו עצמן לשושים והיו אומרות לחןו
נשבר ושמלתינו נלבע רק יקדש שמך שינו שסוף חקכתינו בר ממלא ראימינצלן ואלא עבו קקה
עליהן אדהשים בכון מן במולא כתי' במולת בתולת הוורד חת כר שושן סמ
ד' השיי גשן זל היה שנה פחילת הורר והפרש שעושין מצמר בען רבוע כמן ורד וקורן שומן וורד רבת
שנמי' ורד ומרשדובב קורין אומו ורדש וזו האשה שיר טווה ורד בשוק אהרו צמר שדוכר כמרשות
פניה כנודו שנונל על פכה הר זה עזות מנחות רצות בכורת והרבל המוכר את
דביד מנרשה רבית הכרשת ארוסם שם הבמלום בר' כאשר ומן חימיה
שאם ענים ארוכם ]בהה ין ך
כטו
אד אכרש
ששמה הוש
בסיוע עחלנו משמי מרום נשבית הוחסל מספר השרוך ערך בית
חסד לחאיבק ומל יורוני לערוך בערך אימר .
]ין יקוהולא סק
אארם בא'מ' דכ' לומרי' ר' יוסי בן דורמסקימ שומ' לויתן דג טהור הוו שנ' גטוה שניקי מבינים
מדיניו אילו קשקשים שבו מפריו חדודי חדש שולו סנפרים שמרח בהן כיר למה מצרך לומ' שהתזר
ממר שחוקש ליחוש דבת' לוימן נחש סל' דיב' שמינא הושיל והוקש לדבר טמא שמש עמש הוא וכול
הא באימתי נו' בשביעית שין כונין מדרגות על פי גשיות כיר' כמו במות מלשכל היש
ובאי ענשטי הח' ומ' דני היה קורש במורה כיר' זוים רשעים ונקרשים על שם מקומם .
גואל בנא' דסליחוב ובמגילות קינות ר' יהודה בר סימין בשם ר' צחק בן כרידה כל אמן שראל
אין כצונו על מקום הן מוסינין כח וגבורה בדנ' בשלהים נעשה דיל ואם לא דביכול וילכו כלבו
ח לפי רודף שרשחש בודף חלט כשם שגלו ברודף מלט כך נגשלין מלכן ההדיבש לציון אל עלש
ובילו כר' וירא בלק אמ' רכת גולך ויצרך מבטן שכשר לוחשין מידת הקבה במידת בשרודכ( הובת
בשר ודם דבר ישחר כך חרנש ורקב"ה מרננו עד שלם יכה בדפשי לישראל ושחר כך שוה ונורה ופרין
ושל הואר בא' אמ' רי' יוחסין ויגילו מן הכהונת כיר געולים כלימ' חללים אחלק
בזא דמסרר תעששת הלו הבו לי גולקש ובס ותרפא דטובה של שקושל סנירה חזיין לוואלקי ומבורי
וכפרת דכתי שחרשיך משי למו בחבר מלקה כר שקים היך הסליק פרק א'
אחל פרק ב גב בפחומר הקודש שוכלין טובין בידים מסושבות והלוביעו בנהשוכר
את המצל ויסרום ויטוב וייף ותין בי מנזבח והיש טהורה ושל עץ רב שומ' ינגב ניר מלש יבישות
והנת חרבו נאבו אב בבצה בנ'יום טוב מעבלין טוב לוב בזי ה"ר כיצד מטבעין מתה
ורוצה פנשות זתו על בם כדיו עושה בדו על גבויתו ער אם כשהשביל כליו לבדו לעשות שי
רוצה לשערן בשובה טבילה זמן אתו יכול לעשות ינו באומן כלים על שותה עבילה וכל זה בחוה
הילכך ביום טוב משן שמ' שעל שהיעלתי כלי לבדי דצה פני להשבילה לומו כול ליבשותד לן כלום
יא עביד דהאין צריכין עבילה היה שוכל בחבור השחרת ביוכם טוב ישביל דהשלשו כלום קאי
ולמהוי במתק מנא ידו כיצד מגבל גב רמצה לעשות עיחתו על גב בתו או לימו על גבעיסתו מטביל
את כליו מחבורה לחבורה היה שוכל בחבורה זו וביקש לטכול בחבור השחרת עובל [ ]א
תמרובר כות' ונב על כי שניעירים ובע' חזקת הבתים בנא' היו שנים מבידין ובסאח דם חוקת ירים
ודיני ממונות במשה בוהר ובנ' באסימן בנא תינוקת שתי שעמות שאמרו בבת אחת שחת דכך
וש' בבריסה פר אמרי' לעניין שחתשר' יהודה את' שמואל שתי שערות שטמרו שני שחת על הכףוה
על הבנים תייש עני הכי שנוות נו' שתי שערות שאמרו שני' שחת בגבה ש בכריסה נמר דף
וה מקום יש למעלח מן הגיר כמו כת האשת במקום ערותה כדורסי' במקום וחל מלמערה חץ
שנמשעך הכף משיכף אר' הונא מקום תנוח יש בשסה למעלה חשותו מקום ונקדשת נרין
שתגדלה ממשך יהילך ומפני שחוש מקום מנוח קורין שותו על אבה כלית מט מקום זבוה ואהן
שלדפה וכריסה הוט מקום שנתי הערוה שתיהן במקום שחד כי תוכ ותכרח שניהן מקורש הן.
הלא מראה דשמרי' בדני ממונות חטא והן שבבן ושבבת היכי דאמי אלימא אחד הוץ
יא בובה ואשומ' ככריסה האי אני ערות הוא טלשא שות שנים ושחדשת ושלובת חזקת הבריר
כי השי אונש הכי נמי בתינוק יש לו מקובר לאעלה מן תגיד ונק' כך שנעטו הכף ולמטה מן הבזיה
בעריה זבן בר ברתין הלשובוחבר יפול בה יקן ברברהם הרבא ראהב בא אומר מפיץ
א
עאבי
לתובם
ת ויבא
אענים
במארגישו
עסינה אל
ב
זו
כמש קצבים
ששת
מבש
ב
ה
כל הגבוי ועל השבור כר על מקוי שפ' שלא דהיכריהישיו יגן בבטבשביעון בפר'
הניגם הנגבב ביבשעד שמרה רבעה שביה וכתינה כנ' ראבין הוובב על החזר
ומדליק ובראמ' דב' יום הכנו' עד וותי שתה טבב ומביש עלינו הקבץ לקושש קשתרו להרבא
מולר בר אמ' דכ' אלו עובדין ומ' דבר גובבין את הקומה כלמ כופנין אם הקומה הם כשבתי
פ'ו' כירה שהסיקוה בקש שו בגבבהובר נר' ד' שלא בעצים שו ברר עניה שני בקטשת יוהרה
בנהם כר' א' כל כלי בעלי בתים במבן ושל כליים בובבה כרקילתי של ובכהכין קשר ם
בפ"ש דברכות בס' ממ' הלט' שסכרה דומה לחיצרא דשליתנו לי מגכבש דעמדו ובמ משומתי
קורין קרית שמע ואשי בן תכלה ללבן היליובדה"ח ד"כ מי שטחוו וסממתהו בו בביר דעמתן פר'
אזי צמר. אבר שינן מוביהין מכל כלי עץ כ"ב דבלים שוחילקין טב רובים
הו על גבי חרשו חורשים . הב בר אמ' דסנהד' שבוב וההוא הכרא וכרעינה תות ין
פניו בגרושה וחיללו פא שרירות לבו היה הולך ובומ' דמ א בשוטה ובוה רושה שמ מגבור פילאה
הגדול הולק כבוד למי שהוט גדול כמותו אב בפי ח' שר דא' טבוב משה ונפק מיניא
וביובא בח' דשבת משכח ביה חויש דפסיק שדי בתרך גובי נמי לנא קני מטוי טעא השתץ
נמי גובי דדיקלן מיקרוניר' חתיכות וכולא בכלו מולחן בומ' דסמך ר' שלעור מ'
משחרב כל עטיפה שטינה כעשינית שמעלים שינה עטיפה ועד כמה שר' לחמן יד וובקא
כיר ר' שרידה ז'ל כבד גובי דיקנש הוא שעם של הלסתות והרי עטיכה וולמעלה מן החוטה הוא
עדיין דישמע' מחזירין קצם ושנפה שלחן על ניהן מלושש הושם וניקריה זכתי' לא מעל
שכבריו בנידה בנ' וממכרת בגמוחכה טומנו שאין רו מנורות המצח והגבינים והענים והלסמות
צבות רזקן כר גבות הזקן הייו עשר מקום הזקן עד שיהן כל אלו כאחד שווין בצורת השדקאהו
נירד ארשום ול ]וב בה מקוות שש מעלות במקוות או לתעלה מזו וה למעלה שומי ביה
שמה כומש ובדלק בעין אנחויב כמשק גכים שוקקיבו מה גכים הללו מעלין שמואה לכקן החר
אתשמין וושבעיהדו בסיחון בהמקדש עו' במקוות העפנהא טהמעיין בתוך הגת או למוך הגבליר'
מן הנחל הזה גבים ומן דקרקין שיש בו כוני[ ]בים בפ' כיצד מברכין על החומן ועל הגובש
מר מין חצבים חא וכלעו ברוצוחא שרבה הכשר אב עודתשו שבור תרדירו אורת ברשו
האבשש שננסים אבחבפ' מומין שובות כיפיה מתי ראביה וביה ניר' בעל קומה ומחקנץ .
ור' פנא בשרכש שמושה סנש בר שרוך ודק ונדצונו בולש וננוי הוא להשות דש מנר בישרוך והין
ולומ' בכוף שמ ריש לקיש ובח לא ישט לכחת טמא יוש מביניהן ונורן בכרון לי שלא חבש ויש לו
בזכחת בגו ובחוביה בנלושריכו וכרוב בכחות יש בשדרה שלו כעין ומלארבה אין לו אגן בחת
טןלואנב סלעם שלו זכחת יש לוונכיאכול במולו בעסוק בח בא בצק החדם וכו'
מעזר והרועב לבבל לתמלה ולנמי ידיה ר' מילין אם דש בכל הששה יסמן בשהרה ברחוק ד מילין
ומפץ עד שמגע לטומן גבלו סריש ברחוק ר' מלין מים לענו ימתין עד שציע למים מגבל עישור
בטהרה וכן לא יחטר ולא ושכל עד שיטול ודין והני מילי דבעינןר אילין לפנין וכור שלא עששר בזרן
במה דמומן ליה מקנח ידיו בעפר ומתכלל כד מש' היה קורא בדמשר' יהושע הישטין לו מים ליטול
מקנח ידיו בצרו וכול וגם אוכל בכלאו וממות בלא נעולה כמנו כע' כל זכן עיבורת העור
דנמלין נק' עיבודה ונישהרשבל לא גובלין בשנת שבת ונגבול בחדרק שמא ונגבולי בדובית לכור
בנכניבו בראמ' דמי ששחוו ובר' מ' דו' במה וידליקי' על השמש ינען לדיו ושוק וית מן המובחר בין לגבר
כין למקן בר לשרומו בשמן בררך שממו עשרן במיה לכשן ממלאמן מי לשבות בעשן ומן אללא
N — P — {'P': 'probable_present'}
אביי תרתי בבת נירא וחרא בכורא פיר' כד אזלא נירא תרי זמני סחור סחור נקיט חד
זמנא אותו חוטעבה שהולך בעבר על הנירא בת עינא בפ' קמ' דמשקין בגמ מכבשין מאי
מכבשין רב יחשל אמ' בת עינא פיה' נקב שבאמצע ריחים : בת צירא בפ' המוציא יין מאי
כלכול ומאי אנדיפי אמ' רב צידעא ובת צידעא ובס' גמ' רחזקת הב' עושה אשה כל תכשיטיה
ומשיירת דבר מועט מאי היא אמ' רב בת צידעא בת שובות כת' בת צידא פיר' כשהאשה
קולעת ומשיירת דבר מנעטבין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה ומביאה סיד טרוף כשהוא
וטווה אותו שער ואינה קולעת אותי אלא מטילה אותו כנגד פנים זה שושה בת עניים אבל עשירה
שורקתו בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זה בזה ולא תהיינה כאבילות ויתינו בתקול
בפק דברכ ירוש' קודם שיצאת בת קול הרוצה לעשות כבית הלל בקוליה וכחומריהן עושה כבית
שמאי עושה לאחר בת קול העובר על דברי בית הלל חייב מיתה היבן יצאת בת קול ר' ביבי בשם ר'
יוחנן ביבנה : בת תיהא בע תיהא : בת בפ' נערה שנתפתתה בגמ בנין דכרין בשלמ
בנו בידו הוא אלא בתו בידוהא פיר ומתמהימנן וכי בתו בידו היא לתתה לאנשים וכי נקבה תסובב
גבר המשא בתו לזקן והמשיא אישה לבנו קטן והמחזיר אברה לגוי עליו הכתאומ' למען סט תיי
את הצמ: בת בעב זרה בפ' ר' ישמע' בר' גמ ובשביעית בפ ב מזהמין את הנטיעות וכורכין
אותו וקוטמין אותן ועושין להן בתים עד ראש השנה ירוני עושה להן בתים להצל והיא גדילה מח
בתוותא בסוף גמ רח שלצ ואילא ליכול כדתי מבתותא דמשרא סא מגובתא פירמאמצ
ערוגה : בתא למיפתח ליה בותא כבר פירש' בפ' בועתא : בתול עד שהוא מגיע לסלע א
לבתולה בפ' יו באהילות פיר' ארץ שלא נחרשה מעולם בנ ג' בתוספת שביעית ג בתולות הן בתולת
אדם בתולות בהמה בתולות אילן וכו בתולת שקמה בשביעית בפ' בראשונה ובפ גמ דפ בסדר
תעשת האילו ובפ המוכר את הספינה בגמ זתים לקוץ פיר כל שלא החליפה במגי איכה נשים בצי
בתו בע יה נבוכדנא הרש כעס את כל חיילותין ואמ' לה אהיה שלאומה זו שונא את הזנות הזהרו
שלא תיגעו באשת איש וכיון ששמעו אלמנותיה שליש עמרו והשאו עצמן לאנשים והיו אומרות
לשכיניהן לחמנו נאכל ושלמתנו נל בר מן ג דאתעצלן ולא עבד ונתקיימה עליה נשים בצ
עש בתלת כת' : בתול בשבת בסוף גמ דמ' אמ' ר עקיבה בתולת הוורד אחת פי ר שוש
סתום רבינו האייגאון זל היה שונה פתילת הוורר ומפרש פתילת הוודר שעושין מצמר גפן בי
כעין ורד וקורין אותו ורד וכן וטווה בשק ורד נגד פניה פיר הגאון צמר אדום הצבוע בלכ
וכיוצא בו כי הגוון האדום קורין אותו ורד ובלש' ארמי צמר אדום קורן אותו ורדא וזו האשה יאם
טוה ורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זהרורו על פניה הרי זה
שות מצח ופטריצות : בתולות בפ' המזכר את הבית המוכר את בית הבד מכראת הים
ואת הממל ואת הבתולות פיר' בגמ' אמ' ר' יוחנן כלונסות שלארז והם מוטות כדכת' וישאוהו
בשנים וכדתנן במס' ראש הני' מביאין כלונסות שהן עצים עבים ארוכים :
בסיוע ניחלנו משמי מרום נשבית הוחסל מספר הערוך ערך בית
חסד לחייבים גומל יזרזני בערך גימל
נא בסוף גמ' דפ' אילו טרינות ר' יוסי בן דור מסקית אומ' לו יתן רג טהור הוא של גאוה אפיקי מגל
אילו קשקשים שבו תחותיו חדודי חדש אילו סנפירין שנורח בהן פיר למה הוצרך מלומד הא
טהור מפני שהוקש לנחש דכת לויתן נחש בריח סלקא דע אמינא הואיל והוקש לדבר טמא
טמא הוא קאמ' לדלא : גא' במאמתי בפ' ג' בשביעית אין בונין מחצות על פי גאיות פיר'
כמו גומות מלשון כל גיא ינשא : גאובאין טפשאי בסוף גמ' דפ היה קורא בתורה פיר
גוים רשעים ונקראן על שם מקומו . גואל בפסק דסליחות ובמגילת קינות ר' יהודה בר
בשם ר' לוי בן פרטא כל זמן שישראל עושין רצונו שלמקום הן מוסיפין כח וגבורה כמה דאחמ
באלהים נעשה חיל ואם לאו כביכול וילכו בלאכח לפני רודף אמ' ר אחא מו סלף מלא כשם שגלו
ברורף מלא כך נגאלין בגואל מלא הדא ה דכ' ובא לציון גואל מלא ובילמדנו ברא וידא בלק
אמר הכת' כה אמר יי גואלך ויוצרך מבטן איפשר לומר כן יוצרך וגואלך צריך לומ אין דבה
מדותיו שלהק'ב'ה' כמידת בשרורם בשר ודם מכה ואחר כך מרפא הק'ב'ה' מרפא עד שלא יכה
שנא כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים וכול . גאל בר גמ דפ ר יוחסין וגואלו מן
הכהנה פי ר נעשו געולים כלומ' חללים : ג' אלק בגמ דפ סדר תעניות האלו הבו אלי גואלקיו שאיכ
ואזכון רוזינקא ובס גמ רפ קמ דסכה שלשק ושלספירה חזיין לג ואלקי ומזבלי וברא גמ דפ' מי
שהחשיך לו בדרך מאילאו בחבר גואלקי פיר שקים. סליק פרק א' אחל פרק ב
ב בפ' חומר בקדש אוכלין אכלין נגובין בידים מסואבות ובע ז בפ השוכר את הפועלין ויסתום
ויגב ויגוף ותצב מנגבה והא טהורה ושלעץ רבי אומ' ינגב פיר' לשאן יבישות וירא והנה חרבו
תרג והא נגובו גב בברא רבה פרש' פא ותצא דינה ואין שאלנא ליה הא מגיב לי אמ' לה אין וישיבו
אותנו דבר תרג ירוש ואגיבו יתנא פתגם : גב בביצה בפ יום טוב מטבילין מגב לגב מפורש
ורבנן כיצד מנב לגב הרוצה לעשות גיתו על גב ברו עושה בדו על גב גיתו עושה פיר
אם כשהטביל כליו לבדו לעשות שמן רוצה לשמרם באותה טבילה עד זמן גיתו יכול לעשות
יעו באותן כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הולכך ביום טוב אם אמ' אף על פי שהטבלתי כליי
לבדי רוצה אני להטבילן לגיתי יכול לעשות דלא כלום קא עביד דהא אין צריכין טביאלה היא
בחבורה זו והטביל כליו לשום אותה חבורה ועכשיו רוצה לאכל בחבורה אחרת אינו צריך
להטביל כליו לשום חבורה אחרת ואם רוצה הוא להטביל לשום חבורה אוחרת ביום טוב יטביל
דלא כלום קא עבד ולא הוי מתקן מנא ירתי' כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו על גב גיתו
או גיתו על גב עיסתו מטביל את כליו מחבורה לחבורה היה אוכל בחבורה זו וביקש לעשות
לאכל בחבורה אחרת טובל : גב בס' מרובה מידת בגמ גנב על פי שנים ובמ' חזקת
הבתים בגמ' היו שנים מעידין ובס' גמ' דפ' דיני ממונות בשלשה זה בורד לו אחד ובפ בא סימן
בגמ תינוקת שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה פיר אמרינן לענין זכר אמ' רביה
אמ' שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואפי' אחת על הבצים תנא נמי הכי שתי
שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה פיר' כף זה מקום יש למעלה מן הגיר ונקרא כף כמו
כף האשה במקום ערותה כדגרסי צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמ' רב הונא
מקום תפוח יש באשה למעלם מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני
מקום תפוח קודין אותו על גבה כלומ' הוא מקום גבוה וזה הוא על גבה כריסה הוא מקום שפתי
הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגבוא הכרם שניהן מקום אחד הן הלא תראה דאמרי בדיני מינות
זוטא וכן שבב ושבבת היכי דמי אילומ' אחת בגבה ואחד אומ' אחת בכריסה האי חצי ערות
היא אלא אחר אומ' שתים בגבה וכו' ובחזקת הבתים אמ' כי האי גונא הכי נמי בתינוקיש לו מקונ
למעלה מן הגיר ונקרא כף שנמצאו הכף ולמטה מן הביצים שניהם מקום בית הערוה וכן הל
כרבנן וכשמואל זה פיר רב חננא בפ באסימן . גב בפ הזהב בגמ שומר חנס אינו נשבע
תורמין על הגבוי ועל האבור פיר על הגבוי אף על פי שלא הגע לידם. גב בשבעית
בנ הפיגם המגבב ביבש עד שתרד רביעה שנייה ובביצה בפ המביא מגבב מן החצר
ומדליק וברא גמ' דפרק יום הכיפו' עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו פיר' מקבץ לקושש קש תח
לגבבא גילי ברא גמ דל ואילו עוברן בפסח ג' ↑ גובבין את הקומה כלומ' כופפין את הקומה
דבר
גב בשבת בפ' ג' כירה שהסיקוה בקש או בגבבה ובפרה פ' ד' שרפה שלא בעצים או
בכל עצים אפילו בקש ואפילו בגבבה ובכלים פרק יו כל כלי בעליבתים ושלבעלי בתים בתם
W — P — {'P': 'probable_present'}
בעון נפ הקויא יות המגילה י' בגכהן ⟦שש
שיש בידו ייומיו א' רב אםי י פני וביהני
וישא. . תכפיו תניאני הני זקמוי דין לפנ
תיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן וכו' ..
נעוקר בר גמ' דפ' עושין פסין בר מאן רבעל גוח
ימשכה ליה ערלתיה ולא מבשקר ליה
פי ולא ניכר בדית נפ' אחרון דיבמות בג' אין מעירין ./
אבא יר דהואי בא בר תיומי הוו וסקי ביה זבי ויט
גלותא זי וייתי קירא דבק בבליתא דבק בראשתיה
חלף קמי ו ולא בשקדוה . ולבקר בהיכלא תירג ..
בשר בגדפ' המ' דפס' הן ישא איש בשר קודש בכוף
בגדו פי' הוא שרן ואוי אינת' בכוף בגו
יוא בידו רשום דתנן בעירובין שרץ שבטמא כהן ⟦מוטי
מוציאו בהמינו במו כן הוציאו כבגדו ונגע בכנפו בהן
בקצתו של שרץ היקדש . היטמא . כמו פן תקדש . ⟦באד'⟧
באהלות בפ'א' אבר שיש עליו בשר כראוי . פי' נשאר
עלי אבר בשר שיתכן וי בק ולי תרפאוח . וכבר פיו
בע ארך . ככר' רב' כס' ל'ה' צא ומן התנה ברוך שנתן זן
יהום על יושביו . ונתתי לכם לב בשר אלב בוסר חלקו של
חביו
בשנין בפ מצר מממן נגעו הירקות . וית ⟦/⟧
צריך בשש . היאכל טפל . תר' נמה דלא ⟦/⟧
תחיל מי יבשש בלא מילחא . פי' כל דבר שי אכל עם
הפת שמו לפתן כלשו' רשנה וכלישנא דרבנו שמו בשני
עור בארץ ישר' נותנין חמאה יצים ופלפלין ומבשלין
אותן וקורין אותו בשש . פ'א' אין צריך המבוך להתבור'
להתנושש ולחזר על לפתן אחר אלא מברך לאלתר מפני
שיש בו מלח . פ'א' מפני שהוא לחם יפה ואין צריך לא
צלח ולא לפתן .
בעזת שי מת הבושת כבר פי בענ' . בעוזה
זייה לר' אלעז' בישות בס גמ'
יפנ וכתובות . פי החי . ויש להיש פניו והביט ור' יאלעד
בפנים ועומות :
בת אחותו מאגע שני' כג נכתב ביום
יתמר יפני מה תיקנו זמן ⟦נגש'⟧
נגיטין . ר' יוינן א' משום בת אחותו . פי' נגון שאין נטוד
טורפין בזמנו של גט לא ממש עבדי ולא מבני חרי למה
אה למכתב ליה זמן ר' יוחנן א משום בת אחותו זמנין
מזניא ומחפא עלה . ירוש' מעשה באחד שהיה
נשוי בת אחותו וזינתה עד שהיא אשת איש ועמד
וגרשה והקדים זמן הגט וא' תרון בפנויה ואל תד
באשת איש זה המעש' כירו בפ' השולח גט ואשתו
בר' גמ' דפ' אלו הן הנשרפין . ת'ר' האוהב את שכיניו והמקרי
את הרוביו והנושא בת אחותו וכו' .
בת ⟦⟧ורעא נמ' כמה אשה . וערוה יועמין בד
נסלע שעל הצונית . מאי עינית
ת ארעא . פי בת אועא מנה שתחת הרגל . מאי ⟦ש'⟧
שנא שמשימין סלע של כסף עליה אילימ' דאוקשה
ועלי לה . כלומ' דבר שהוא קשה מועיל לה ליעביר לה
יספא כלומ' נוס של חרס שהוא קשה אלא משום ⟦/
שובתא לומ' שהוא כסף מלשון נסנא נעביד ליה כוס
של נסף אלא משום עורתיו ליעבוד ליה פולסיו בלוור'
מטבע של נחשת שכן בלשון ישמע' הורין לפולד פלס
א מביי כומ' כולהו מעלו לה ולא משכחת מילתא דאית
בה כולהי אלא סלע דאקושא וצורתא ושבתא . ויש אומ'
שוכתא חל הא כמו דאשתוך טי ..
בת בירתא מ' גמ' יפ' ל הבשר כי פליגי ופסיק
מינייהו בת כיותא . פי' נגון שלל'
וגמה .
בת בקל נבו בג' הנורר בשמו נפ'ר' מיצוד ⟦/⟧
נמסרו לבית דין בת וינא נטל דינו
נחוק במעשה דם נחריב . פי' לן הדין בטל הדין ..
בת נוות מגמ' יפ' שנ' . בת חוריו
יאזו ומקפרת
פד גפעו סי נפח' שרעים בג' אין עושין היומי פי רוחח
צנה ששורה על גב העין יש לו כבוד ברוחות בבן חוריו
בם ידם ואינה עמדת עד גפעו פר
קראת בת ושך ופון ועבירה
בת ויזוא חראם ובפי אוטי פותבו
ימני העוף פי' שם עוף
נת צידא י'פ' המוציא יין מאי כלכול . 'א
ונדיפי א' רב צידעא ובת צירעא
דם' ג' דחזקת הבתים עושה טה נל תרשיטיה
משיירת דבר ר יעט . יי אא' רב בת צידעא בתניי
נשתני' בתשובות נת בת עירא . פי' כשאשה הולעת
טערה כולן משיירות ממנו דבר מועט מן מנ' אזניה
ופרחתה כנגד צרעתה . מביאה סיד טרוף כשהוא
גוט יטרה אותו שיעו זינה קולעת אותו אלא
מטילה ותו כנגד פניה יה עושה עניה אבר
עשירה שורקתו בבטוי סבשמן טוב שיתחב
שערות זו בזו ולא תהיינה כחבילות ויתייפו ..
בת קול בע' היי דבונות ירוכטל הודם טיצת בת
קול הרוצה לעטות כבית היול כקוליהון
נחומריהון עושה נבית שמאי עושה לאחר בת קול
העובר על דברי בית היול חייב מיתה היכו . צת בת קול
ביני כשם ר' יוחנן ניבנה
בת תיה⟦י⟧ן מטיע והא כה
נפ' עורה שנתפתתה
בגבנין . ברין בכולוי אבנו בידו הוא אלא בתוביא . ⟦א⟧
פי ומתמהי' וכי בתו בידו היא ותתה לאנשים וכי נקבה
תסוכב גבר המשיא בתו לחקן והמשיא אשה לבנו
חטן והמחזיר ובידה לגוי עליוי כתא רי עןסד
ספות הווה את העמאה
כת בעז נפר' ישי עא בר' ג' ובשביעית פז' ⟦//⟧
זהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין
אותן ועושין להן בתים עד ראש השנה . ירוש' עושה
להם בתים להצל והיא גרלה מחמתו .
בתווחא בסגרחש צים ואי ואיצול ברד ⟦ב⟧
בתרתא דמשיא ס'א' מבונתא . פי
אמנע ערוגה
בתא כתח לייי בותא . כבר פי בע ביעתא
בחולה עד שהוא מגיע להלע או לם
בתולה כפ' יו' באהלות פי' ארץ שלא
נחושה . פולם בתולה שקמה בשביעית נ'פ' נראט'
בראשונה ונם גדפ' סדר תעניות האילו ובפ' המונר
את הכפינה בג זיתים לקוץ . פי' כל שלא החליפה ⟦כונד'
מגילת אינה נשים נציון ענו בתולות בערי יהודה
נכובד נצר כינם כל חיילותיו וא להן אהיהן של אומה
זו שונא את הזנות הזהרו שלא תגעו באשת אינש
כיון ששמעו אלמנותיהן של ישר' כן עמדו והישיאו
מצותן לאנשים והין אומרות לשכיניהן לחמנו נאכל ⟦ושש'⟧
ולמת נונ' וגו' ב. ותלת דאת עצלן ולא עבדן ונתקיימה
עליהן הגז רה בוים בציון ענו בתולת בערי יהו' בתולת נת'
בהול בשבת בס' ג' דפ' או' עקצא בתולת הוורר אחת
פי ששון כתום רבינו האי גאון זקל היה שונה
שכות הוורר שעושין מעמר גפן צבוע נעין וווד
יהורין אותו זוור וכן וטווה בשוק וורד כנגד פניה פיי
גאון צמר אדום הצבוע בלכא וכיוצא בו כי הגאוון ⟦הד⟧
אדום הורין אותו וויד וכלשון ארמי צמר אדם הורין
אתו ורדה וזו האשה אם טווה וורד בשוק שהוא צמר
יאם בדילי ות פניה כנגדו שנופל זה דורו על גפיו
הרי זה עזות ומצח ופריצות
בתולות נכ המיכר את הבית המוכר את בית ⟦הב'
מכר את הים ואת המאל ית הבתולות
סי גדו יחנן מונסות של אח והם . יטות כרכת ⟦ויש'
כמי בש' דתנן נמם ראש השנה מבי יין הלונסוד
שהן עיצים ענים ארונים .
בסיוע' נחלנו ⟦ממרום נשבית⟧ . הוחסל מספר הערך עמ
מת חסד' לחריבים גורמל יזרזני נערך גיואל .
בן כס' ג דאלו טריפותו סיבן דורמסה או מוידו
רג טהור טנ' גאוה אפשהיר גינים אולו השקטא
אתחתיו חרי יחרש ילו סנפידין שפוי בהם
פי' למי' צרך אמ' ש:וא טהור ומפני וקש לנחי
תלוי נן נחש בריח סל דע' הואיל והוקש לנחט
טומא הוא ⟦קמלן דלי
א אא' במאמתי פ'ג' בשביעית אין בונין ⟦ו
ייגות על פי גיאיות פי' גומות מלטון כל גיח
נשא גמוכי טפשאי בה' ג' דפ' היה קורא בתורה . פיר'
גזיה רשעים ונקראין על שם מקומם .
גואל בפסיק' יסליחות ובמגילת הינות ר' יהודה בי
הימון כשם ר' לוי בן פוטא כל זמן שישר' עונטין
צונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה בדא באהיה נעשה
זיל .. אם וייו כביכול וילכו בלח כח לפני אדף . א'ר' אחא
חדף ולא כשם שגוו ברודו מלא כך נגאלין ברורף לא
ההר יבא לציון גואל גואל מלא . ובילמדי' בר' וירא בלק ישוי
הנתנה אמר ייי גואלך . צרך מבנון איפשר לומר בן
יצרך וגואלך עריך לומר אין ריידותיו של הק' י יידוד
בשר ודם צשר ודם מנה ואחר כך מרפא הק'י רפה
עד שלא יכה שנ' כרפאי לישר ואחר כך ונגלה עון אפרים
גאל מ' ג' דפ'י' יוחסין ויגאלו מן הכהונה פי' נעשו גינו'
גיעולים . כלומר חללים ..
גדולה בג'דפ' סדר תעניות האיזו אבואי גואלקא ⟦ואי
איזמל אבון דווינקא וכס' ג' דפ' המ' רסונה
של וק ושל ספירה חזיין לגואלקי ומזבלי . ובר' ג' דפ' מי
שהחשיך לו בדרך וי לאו בחבר גואלקי פי' שקים
]גב בפי בקודש אומין . זוכלין גנובין ביי
מסואבות ובע'ז' בפ' השוכר את הפועל . ויסתם
ים⟧ דיגב ויגוף ותיגב . מנגבה והיא טהורה . ושל עץ
אומ' ינגב . פי' לשון יבישות . וייא והנה הרבו תרגום
והא נגובו .
גב בבר רב' פ'א' ותצא דינה . ואין שאיונא ליה הא
מגיבלי א'ל' אין וישיבו אתנו דבר . ת'ר' ירו' ואגיבו
יתן פיתגה
גב בי יצה בפיום טוב מטבלין מגב וגב . אצד
עשות גתו ענ גב בדו עושה בדועל גב בדוגתו עושה
אם כשהטביל כליו לבדו לעשות שמו מצה לשומרם
באותה טבילה עד זמן גתו יכול לעשות יינו באותן
כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הילכת ביום טוב
אם . ע'פ' שהטבלתו כלי לבויי רועה אני להטבילן וד'
לגתי יכול לעשות דלא כלום העביר דהא אין צויבין
טבילה היה אוכל בחבורה זו אינו צריך להטביל כליו
לשום חבורה אחרת . אם רחצה זו להטביל לשם חבד'
זכורה אחרת ביום וטביל ולא כלום העביר ולא הוי
מתקן מנא . ירוש' ניעד מגב לגב ועה לעשות
ביסתו על גב גיתו או גיתו על גב עיסתו מטבל אח
כליו מחבורה זו יבקש לאכל בחבורה אחרת טובל .
גב בפ' מרובה . כג' גנב על פי שנים ובפחזות הנדו
בגה שנים מעידין ובם ג' דפ' דיני ממונות בג'
והבורר וו אחד ובפבא סימן . בגתינוקות כותי שע'
שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה . פי' אד'
אמרינן לעיניין זכר . א' רב יהוד' א' שמוא' ותי שער'
שערות שאמרו אפי' אחת על הכף ואחת על הבד'⟧
הבצים . תניא נמי הני ב' שערות שאוורו אפי' אחת
בגבה ואחת בנריסה . פי' כף זה מקום יש למעלה
מן הגיד ונקרא כף האשה בויקום ערותה בדגוםי
צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף ומאי כף א' רב
הונא מקום תפוח הורין אותו על גבה כלומ' הוא ⟦ור'
מקום גבוה וזהו על גבה וכריסה הוא מקום שפתי
ערוה ושתיהן נבמקום אחר כי הגב והנרס שניהן
מקום אחד הן הלא תראה דאמרינן בדיני ממונות
ונוא וכן שבבת ושבכן היכי דויי אילמ' אחר אומ'
וחת בגבה ואחד אומ' אחר בכריסה האי חעי ערות
הוא אלא או' שתים בגבה ונו' . ובחזקת הבתים אמרנ'
כיהאי גוונא הני נמי בתינוק יש לו מקום למעלה מןד⟧
הגיד ונקרא כף שנמצאו הכף ולמטה מן הבצים ⟦שנד'⟧
שניהם מקום בית הערוה וכן הלכה כרבנו וכשמואל
הפי רב חונא זצל בפבא סיוט
בפה בבגשיר ינם אינו שי בינום
על הגבו ו'ע'פ' שוא הגיע וירם
ב בשביעית בפ' הפיגס והווגבב כיצש עד שתר
ניפה שנייה כביצה נפה ביא מגנב תן /
חינו מדליק . ובר גו יפ' יוס הביפו ים עדמתי את
מגבב וומביא עלינו . פי מקבין לקשש קש . תר' לגבבא
פלי בר' גמ' דפ' אילו עוברין בפסח ג' גובבין את הקומר
פי כופפין את הקומה
בנשבת בפנירה בשבת' שהיםיקוה בקש או בגדבו
בפ'פד טרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו
קש פי בגבבה ובכלים פיז כל כלי בעלי בתים ושר
בעלי תים כתבן ושל במן נגבבה פי' סילתי של עצי
גפין קט ..
]ב בפ קומ' דברכות בס'ג' וחכו ים או עד חצות . זכרו
חמה לחיזרא דשלפה לה מגבבא דעמרה . פיר'
ראקוץ כלמו' כוי ועמר שנסתכך בקוץ ויא לשלפי
מגבי הקויץ שאינו יכול לשלפו אלא בשברי במחיהי'
תקוץ כן מיתת האסברה . אבל מיתת נשיקה שיא
אתימת פה בלא עער כמו ותשק דילפי וכג מאי חי
וורין את שי עבשחרין ויזיבין תכלת ולבן אילי בין
גבה דעמרא חיורא לגבהר במרא דתכלתא ובר גמדר'
מי שאחזו וסתמינהו נגנביי עמרא . פי' גיזי עמר
ב נר' גמ' יסנה דין דההוא גברא גבא ה' עצים הוו
ינתן עיניו בגרושה וחללו ציא שרירות לכוהיה
הולך וכר גמ' דפ' קמ' דיאטה גבוה ואה את הגנוה
פי' האדם הגדול חולק כבוד לומשה אגדול כמותו
גב אינו . זטוי אין מגביהן בכל כליען פ'ב' בכלים
חולקין את הגביין בכל הכלים . ש.פ' ב'ה' בכלי . כומי
על גדי חרשו חישים
ב בפ'ח' שרצים בג אבוב מייה ינפק ינה גו
גוב ינס' ג' דנובת אשכח ביה יויא ופהיק שדי
בתרתי גוב יכר גוי פ' הגוזל עינים הלא ופסקיה
כגובי גוביני אלא הנו יטעמ השתאנמי גוד
מא . ורו פי חתיכות
גב גב בפאילו מגלחין בג' זה ר' אויע חוויש חרב בית
המקדש כל עטיפה שאינה נעטיפת ישמעאליי
נה עניפה עד נמה א'ר' יוחנן עד גובי ייקנא . פיוג
שרירא גאון עד גובי דיקנא וגובי דיקנא הוא שיער
שעל ⟦תה'⟧ הלקתות והי עטיפה זו למעלה מן החוטה
היא ועדן ישמעאלים יחזירין קצת המצנפת שלה .
על פיהם ועל י יש החוטם ועיקריה דכת' לא תעט
על שפתם שפם ובנדה המפלת בג' וחבויי' או' כל שאין בו
מצורת האדם אינו ולדי יעח והגבנים והעינים והלהד'
הלסתות וגבות הזקן פי גבות הזקן היינו הפנים מקום
הזקן עד שיר וכל אילו כאחר שוץ לעורת האדם זה פיי
יבינו גרשם זעו'.
יב' בר' מקוות שש מעלות במקוות זו ומעלה חי זי
ומעלה מזו מי גבים שתה טמא . ובחלק בפינין ⟦הו
וחריב במשק גבים שוקה בו . מי גבים הללו מעלין את
האדם מטומאה לטהרה מון שנפל ליד גוי טהור מרב
ספא דא' עמון ומואב טהרו בסחון ובהמקדש פ'ז' בפרה
המפנה את הוי ענן לתוך הגת או לתוך הגבי . פי' מן עשה
הנחל . הגבים גבים . וכן בלשון ערבי והוא פיצוו והי
דקיקין שיש בהן מים ..
גב נפ' מעד יערמן על החוויץ ועו הגוביי ועל הנובז
הנוכלות או' שהכל מין החגבים . ובלעז ברויע .
הוא זרבה הנשר
גב עורת מושבוי אוי אין או בותיתריי ש הי⟧
יסדי⟧ . או דסביר או גביא או נסים ..
גבח בפמומין אלו בגות הפחתני . בזביי גבח ⟦/⟧
בעל הומה ומסקנח א' רב פנעח באריבא ננד'
שמי ין סניא . פי ארוך ודק ופרצופו בולט לחוץ וד
ופניי הוא לראות ויש מפרש' ארוך וגחון כופח כפוף
אויש להיש גבח לא שא גבחת שמא יצא מיןדתורו
גבדן אין לי אלא הביא ומין לו אלא' גבר תהבא ויש
לו גבות בג ובחגבים במ' ילוטי פות פיי
L — P — {'P': 'probable_present'}
תשף בתנירא ברת גמ דכ ר' אלעזר אמ' ההרנת בערים אמר
אבייתרתו בבת ירא והדא נכורא ניד כד אולא נירא תרי ואני פחר החיה
נקיט חר והנא אתו חוט עבה שהילך בעבר על תירא בה עצא נג
קמ רמשקין בגמ מכבשין מאי מכבשין רב יהיאל אמ בת עינא כיד נקב
שבאמצע רחים בת צירא בנ המוציא יין מאי כולכול ומאי אגריפי
אמ רב צירעא ובת צירעא ונם גמ רחזקת רב עושה שה כל תכשיטיה
ומשיירת דבר מתוט מאי היא אמ רב בת צירעא נתשובות כת בת צירא
ניר כשהאשה קולעת ומיירת דבר מועט בין אוניה לכראתה כנגר 1
צרעתה ומביאה מיד טרף כשהוא הבוט וטוור אותו שער ואצר קולמת
אותו אלא מטילה אותו כנגר נניה זכ עושה בת עינים אכל ש עשירה
שורקתו בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זה בזה ולא תהיינה כ
באבילות ויתייפו בת קול נג קמ רברכ ירוש קודם שיצאת
בת קול הרוצה לעשות כבית הלל בקוליהן וכחומריהן עושה כבית שמאי
עושה לאחר בת קול העובר על דברי בית הלל חייב מיתה היכן יצאת
בת קיל ר' ברבי בשם ר' יוחנן ביבנה בת תיהא בע תיהא
בת בנ' נשרה שנתכתתה בגמ בש דכרץ בשלא בנו בידו ביא אלא
בט בידו הא כיד ומתמהימנן וכי בתו בידו היא לתתה לאנשים וכי
תסעב נבר המשים בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קנון והמחזיר חברה
לוי עליו הכת אומ' למען הט הר את הזמ בת בטזר בנו'
ישמעאל בר גמ ובשביעית בלב מזהמין את הנטיעות יכורכין אותו
וקוטמין תותן ועישין להן בתים עד ראש בשנה ידיש עושה לה בתים להצל
וביא גולר מחמתו בתוותא בכוף גמ רח שרצים ואילא ליכול:
נרתי מבתותא דמשדא פא מגובתא ניד מאמצע ערמה. בתא
למינתה ליה בזתח נבר נדש נג בימתא בתול עד שהוא מגיע
לפלע א לכתולה בנ יו באכילות כיד ארץ שלא נחרשה משלם בנ ג בתוכל
שבימית ג⟧ בתולות כן נתולת אדם בתולת בהמה בתולות אילן וכו בתולת
שקמה בשביעית בנ בראשתה ובס נמ תג פדד תפפות האצו יבם ממים
הת המנצה גיותים לקון מר כל שלה החליכה בומני איכה נשים בדה
ש בתו בני יה נבוכתאצר הרחש כנס ח את כל חמלותיו יאמר להן א' היה
טל חומה זו שונא את הזנות הזהרו שלא תיצעו נאשת אש וכין ששמעו;
מלמטתיהן שלן עמדו והשיאו עצבן לאנשים והז אומרות לשכיפיהן ⟦/⟧
לחמנו נאכל שלמתנו כל בר מן ג' ראתעצלן ולא עברן נתקיימה עליהן
תלא
עזים בציין עט נתחלת כת בתול בשבת בסוף גמ רב אמ ר'
עקיבה בתולת הורד אחת פיר שוען פתוט רבינו האיי באין זל היה
כתילת מארד ומנרש כתולת הוורד שעושין מצמר גכן צבתר כעין ורד
יקורין היתו ורד וכן ושמה בשוק ורד נגד כניה כיד הנחק עמר אדום הב
רצבוע בנבח וכיוצא בוכי רגץ האדם קורין היתו ודד ובלש אדמי צמר
ברום קורין התו ורדא וגו האשה אם טוה ורד בשמץ שהוא עמר אדום
כדי להרקית בניה כנגדו שנתל והחרו על פניה זה עזות מצח וכריאת
נתולנות בנ רמוכר את הבית המוכר את בית דבד מכר את
ובת רממל ואת הבתילות מר בגמ אמ' ר' יוחנן כלתפות של ארז יהם
מיטית נרכת וישתירו נמים בנתול וברתנן במס ראשה מביאין כלתפת
שהן עצים עבים ארוכים
בסיוע שחלנו משמי מרום נש נשבית
הוחסל מספר הערוך ערך ובית חסד לחיינים
גומל יזרזני בערך גימל גא
בסיף גמ דל איו טרצות ר' יוסי בן דוד מפקית שמ לויתן אג טהור
רוא שנ' גאול אפיקי מנגר אילו קשקטים שבו תחתיו חדודי חדש אילו
סנטרין שטרה בהן כיד למה רוצרך מלומ שהוא טהיר מבני שרוקש
לנאש רבת לייתן נאש בריח פלקח דע אמצא האיל ידוקש לדבר טמא
טמא הים קאמל דלא גא באם במאמתו ננג בשבית
אן ניען מדרבות על כי ניאיות גיד כמו טמית מלשין כל ניא ונשא
גאובאי טנשאי נסיף גמת הא קירץ בתורה כיד קורע ב
טים
במו
שש
נעש
בלא
טאל
מבט
כמיד
ינר ע
נר 5
נא
חזינו
מובל
ס
בקדש
בטעו
יטע
ת נרת
שתנו
מטבי
ניתו
לכרו
לעשור
אמ
דלאי
וכטב
צרץ
רטעים ונקראין על שם מקומה גואל בנמק רעליהקה
לת קינטת ר' יהודה בר פימן בשם ר לוי בן משא כל זמן שישראל
רשנו ותשל מקיםכן מוסיכין כה ועבורר כמה ראת אמ במלדיל
חיל יאם לאו כביכול וילאו בלח כה לפני רוחף אמ' ר' אחא מיסא
שם שגלו ברורף מלא כך נגחלין באל מלא הרא ה רב ובא לניין:
ולא ובילמדנו ברא וירא בלק אמ הכת כר אמ ה ומלך ויצרך ?
איפשר לימ כן יוצרך ואלך צריך לומ אן מדותיו של הקבר
ג נטר ורע בשר ודע מכה יאחר כך מרנא הקבל מרצה עד שלא
כרצאי לישראל ואחר כך נעלד עון אצרים יכיל גאל
ודפי יוחסין ויעואלו מן הכרתה כיר נעשו נעולים כלומר הללים
ן בג בנ פדד תעניות האלו רבו לי וחלקה ומציל אובין -
איבם נמ דנ' קמ' רסכה של שק ושל הנינה חזוץ לפומלקי ומב
וברא גמ רב' מי שהחשיך לו בדרך מאילו בחבר שחלקי כיר שקים
ליס פרק א אחל פרק ב גא בייאר
מוללין אכלין נובין בידים מפואבות יבעב זר בכ השוכר את הכו
וימתום ועב ועוף ותעב מנגבה והא טהורה תשל עץ רבי איו
ר לשון יבישות וירא והנד חרש תרג ולא נובו גך נברא
נא ותצא דינא ואין שאלנא ליה הח מטב לי אמ ליה אין וישיבו,
דבר תרג ידוש ואגיבו יתנא נתגם גר בביצה בנ יום טוב
מגב לגב מפורש בגמ תנו רבגן כיצד מגב לגב החוצר לעשות
גר בדו ישה ברו על גב ניתו ושה ניד אם כשהטביל כליו
עשות שמן רוצה לשמרם באותה טבילה עד זמן מתוי הכות -
יינו בחותן כלים על אותה טבילה וכל זה בחיל מלכך ביום אם
כ שהטבלתו נלד לבדי רוצה אנו להטבילן לותי יטל לעשות
ט קא עביד אהא אין ערינין טבילה ביב אתל בחבורה זו וה
כליו לשום אתה חבורה וסכשיו רוצר לאכל בחבורה אחרת אצו
וטביל כליו לשום לחבורה אחרת והם ריבה מא להטביל לשוה
Nc — P — {'P': 'probable_present'}
בת בי'א' בפ' ר' ישמעאל בר' אמ' ובשביעית בפ' ב' מזהמין
את הנטיעות וכורבין אותן וקוטמין אותן ונושין פהן בתים עד
חאש השנה ירוש עושה להן בתים להצל והיא ורכה מחמתו
בתוותא בס' גמ' רח' שרצי' ואיכא כיכול כרתי מבתותא
דמשרא סא מלבתא פיר מאמצע ערוגה. בתא למינתח
ליה בותא כבר פיר בנ בינותא . בתול עד שהוא מגיע לסלני
או לבתולה בפ יו באהילות פיר ארץ שלא נחרשה מעולם בנ
לבתוספת שכיעית בתוכות אדם בתוכת בהמה בתולת אילו
וכו בתוכת שקמה בשביעיה בפר' בראשונה . ובם אמ' דפסדר תעניות
האינו נכפר המובר את המפינה באמ' אתים כקוץ פיר' כל שלא
החפיפה . במאב' איכ' נשים בציון ענו בת וג' נבוכרנצר הרשע
פנעם את כל חילותיו ואמ' להן אל היה שב אומה זו שונא את
הקנות הזהרו שלא תגעו באשת איש וכיון ששמעו אלמנותיהן
של ישר' עמדו והשיאו לאנשים והיו אומרות לשכיניהן לחמנו
נאכל ושלמתנו. וג' בר מן ג דאתעכן ולא עברן ונקיימה עליהן
נשים בציון ענו בתלת כת' . בתופ בשבת בס' אמ' דפ' אמ' ר'
בתולת הורד אתת פיר שושן סתום . רב האיי אאון ז'ל' היה שונה
פתיכת הוורד ומפרש פתילת הוורד שעושין מצמר מפן צבוע ורד
בעין ורד וקורין אותו ורד וכן וטמה בשוק ורד כנגד פניה פירהגאון
צמך ארום הצבוע בלבא וכיוצא בו כי הגוון האדם קורין אותו ירד
ובבשון ארמי צמר אדום קורין אותו ורדא ואו האשה אם טוה ורד
בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנונל זהרזרר
על פניה הרי זה עצות מצח ופריצות . בתוכות בנ' המוכר את
הבית המוכר את בית(ה)בד מכרשות הים ואת הממל ואת הבתוכו פי
בגמ' אמ' ר' יוחנן כלונסות של ארץ והם מוטות בדכ' וישאהו במוט
ק[
וגו' וכר תנן במס' דם הש' מבישין בלונסות שהן עצים עבים
ארוכין . בסיוע ניחכנ משמי מרום נשבית . החסל
מספר הערוך ערך בית . חסד פחייבים אומנ'.
יזרני בערך אימב זא
בסו' אמ' דפ' אילו טרינות ר' יוסי בן דורמסקית אומ' לויתן דו טהור
שנ' ואוה אפיקי מגנ אילו קשקשים שבו תחתיו חרודי חרש אינו
סנפידין שפירח פיר למה הוצרך מלמד שהוא טהור מפני שהוקש
נף
לנחש דכת' לויתן נחש בריח סלקא דעתו אמינו הוביב והוקש
לדבר טמא טמא הוא קאמ' ל' דלא . ובו' במאמתו בנא
בשביעית אין בנין מרדאות על פי ליאות פיר כמואוהות מלשין פני
איא ינשא. גאובאי טפשאי בס' גמ' דפ היה קודש בתורה
פיר גוים רשעים ונקראין על שם מקומו וואל בפסק דסליהו
ולמ
ובמגילת קינות ר' יהודה בר סימון בשם ר לוי בן פרטא כל זמן
שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסינין כח וגבורה כמה דאת
אמ' באלהים נעשה חיל ואם לאו בביכול וילכו בלא כח לפני רו'
אמ' ר אחנו מוסיף מבא כשם שגלו ברורף מלא כך נאשלין בגואל
מלא ההד ובא כגיון גואל מלא וביכמ בר וירא בלק אמ' הכת'
כה אמר יוי וואלך ויוצרך מבטן איפשר לומ כן יוצרך צריך
אין מידותיו של הק'ב'ה' כמדת בשר ודם בשר ודם מכה ואחד
כך מרפה הק'ב'ה מרפה עד שלא יכה שנ כרפוי לישראל ואחד
כך ונגלה עון אפרים וט גאל בר גמ דפ י יוחסין ויאואפו
מן הכהנה . פי ר' נעשי ועולים כפומ' חללים ואפק בגמ דכסר
תעניות האילו הבו לי גואלקה ואיזיל ואזבון רוזינקא ובס אמ דפ
קמ רסבה שלשין ושל ספירה חזיין לגואלקו ומצבלי ובר אמ דפ'
מי שהחשיך לו בדרך מסוי לאו בחבר וואלקי פיר שקים
הין ספוד ערוך דף מאל נעיר אברהם מלמד בן הכ הכ
בשי סט חחד מאנשי ישרש שדגאן
ב וארן ת אני שא
סתוק פרק א' אחר פרק ב'
בקדש אוכפין אכפין צטובין בידים מסואבות ובעצ בפ' השוכר את
הפוענין וישתום ואב ויאוף ותיגב מנאבה והיא טהורה ושלעץ
רבן אומ' ינגב לשון יבישות וירא והנה חרבו תרל יהא נגבו.
וב בבר רב' פרש' פא' ותצא א' דינה ואין שאפינא ליה הא
מגיב לי אמ' ליה אין וישיבו אותנו דבר תרג' ירו ואגיבו יתנא
פתום בביצה בפ' יום טוב מטביפין מאב לגב מפרש
בגמ' תנו רבנו כיצד מגב לוב הרוצה לעשות ויתו על גבברו עושה
בגו על הביויתו עושה . פיר' אם כשהטביל כליו לבדו לעשות שמן
רוצה לשמרם באותה טבילה עד זמן גיתו יכול לעשות יינו באותן
כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הולכך ביום טוב אם אמ'
א'ע'פ' שהטבלתי בליי לבדי רוצה אני להטבילן למיתי יכול לעשו
רלאו כלים קא עביד דהא אין צריכין טבילה היה אוכל בחבורה
זו והטביל כליו לשום אותה חבורה ועכשיו רוצה לאכל בחבורה
אחרת אינו צריך להטביל כליו לשום חבורה אחרת ואם רוצה
הוא להטביל לשום חבורה אחרת ביום טוב יטביל דבא כלום
קא עביד ולא הוי מתקן מנא ירוש כוצד מגב לגב רצה לעשות
עיסתו על גב גיתו או גיתו עפ גב וניסתו משביל את כל כפיו
מחבורה מחבורה היה אובל בחבורה או וביקש בחבורה אחרת
וכל[ ]ב בפ מרובה מידת באמ זנב על שנים יבפר
חזקת הבתים כאמ' היו שנים מניידין ובס' אמ' דפ' דיני ממונות
בשלשה זה בורר לו אחד ובפ' בא סימן בגמ' תינוקת שתי שנירות
שאמרו אחת באבה ואחת בכריסה . פי ר' אמרינן לענין זבר אמ'
רב יהודה אמ' שמואל שתי שערות שאמרו אפי' אחת על הכף
Sn — P — {'P': 'probable_present'}
בת בקלנבן בגמ' הנודר בשמו בנ' ארבנו מיתות נמסרו לבית דין בת דינא נטל דינא בחל
דסנחריב ניר לן הדין בטל הדין בת טוות בר גמ' דכ' ערב פסחי' פיר' לן ולא אכל בת חורי
היא זו ומקפדת עד ג פימים בנ ח שרצים בגמ אין עושין היל מיטר רוח רעה ששורה על גב הו
יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג נעמים וגם היא נקראת בת מלך ופו
מעבירה. בת מקבא חמדא שריא בפ' אלו טרפות בגמ' סימני הטוף פיר שם עוף : בת ני
בר' גמ' דנ' ר' אליעזר אומר האורג מאי בערים אמ' אביי תרתי בבת נירא וחדא בכורא פיר כד אולא
נידא תרי זמני סחור סחור נקיט חד זמנא אותו חוט עבה שהולך בעבד על הנירא. בת עינ
בפ' קמ' דמשקין בגמ' מכבשין מאי מכבשין רב יחיאל אמ' בת עינא ניר' נקב שבא מצע ריחים .
בת צידעא בפרק המוציא יין מאי כל כול ומאי אנדיפי אמ רבובת ידעא ובס גמ רחזקת
נמשה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מוטט מאי היא אמ' רב בת צירעא בתשובות כת' בת צידא
כשהאשה קולעת ומשיירת דבר מועט בין אזניה לפרחתא כנגד צדעתא ומביאה סיד טרוף כשהוא תו
וטווה אותו שער ואינו קולעת אותו אלא מטילה אותו כנגד פטה זה נעושה בת עניים אבל בת עשירית
בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה כאבילות ויהיינו.. בת קול בפ' קמ
ירושל קודם שיצאת בת קול הרוצה לעשות כבית הלל כקוליהן וכחומריהן עושה לאחר בת קול העובר
דברי בית הלל חייב מיתה היכן יצאת בת קול ר' ביבי בשם רב יוחנן ביבנה . בת תיהא בש' ת
בת בנ' נערה שנתנתה בגמ' בנין דכרן בשלמ' בנו בידו הלא אלא בתו בידו היא פיר ומתמהיד
וכי בתו בידו היא לתתה לאנשים וכי נקבה תסובב גבר המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו
והמחזיר אברה לגוי עליו הכת' אומ' למין ספות הר את הצ בת בעז בסר ר ישמעאל ב
ובשביעית בנ' ב' מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אוהן ועושין להן בתים עד ראש
ירושל עושה להן בתים להציל והיא גדלה מחמהו. בתוותא כס גמ רח שרצים וא
ליכול כרתי מבתותא דמשרא סא מגובתא פיר מאמצנע ערוגה. בתא למינתח ליה
כבר פיר' בנ ביעתא בתול עד שהוא מגיני לסלט או לבתולה בנ יוה באהילות פיר א
נחרשה מעולם . בנ' ג' בתוספת שביעית ג' בתולות הן בתולת אדם בתולת בהמה בתולת איל
בתולת שקמה בשביעית בנ' בראשונה וכס' גמ' דכ סדר תעניות האילו ובכ המוכר אתה
בגמ' זהים לקוץ פיר כל שלא החליפה . במגי' איכה נשים בציון ענו בת וג' נבוכד נצד הרשו
את כל חיילותיו ואמ' להן אל היה של אומה זו שונא את הזנות הזהרו שלא תגעו באשת /
וכיון ששמעו אלמנותיהן של ישר' עמדו והשיאו עצמן לאנשים והיו אומרות לשכיניהן לה
נאכל ושלמתנו וג׳ בר מן ג דאתמצלן ולא עבדן ונקיימה עליהן נשים בציון ענו בתלתכת
בתול בשבת בס' גמ' דנ' אמ' ר' עקיבה בתולה הוודד אחת פי ר שושן סתום. רב האיי גאון
שונה פתילת הוורד ומפרש פתולת הוורד שעושין מצמר גפן צבוע לשין ורד וקורין אותו
וטווה בשוק ורד כנגד פניה. פיר הגאון צמר אדום הצבונע בלכא וכיוצא בו פי הגוון האחם
ורד ובלש' ארמי צמר אדום קורין אותו ורדא וזו האשה אם טווה ורד בשוק שהוא צמרא
נ
לא
בות
צש
וכו'
אני
בע
יש
שנ
לה
דוו
ס5
להראות פניה כנגדו שנוכל זהרודו על פניה הרי זה עזות מצח ופריצות. בתולות בנר
המוכר את הבית המוכר את בית הבד מכר אם הים ואת הממל ואת הבתולו יר בגמאמר
יוחנן כלונסות של ארז והם מוטות כדכ' וישאהו במוט וג' וכד תנן במס דל הש' מביאין כלונסאות
שהן עצים עבים ארוכין
בסיוע ניחלנו משמי מרום נשבית הוחסל מספר הערוך
ערך בית
חסד לחייבים גומל יקרזני בערך ג
א בס' גמ' דכ' אילו טרפות ר' יוסי בן דור מסקית אומ' לו יתן דג טהור הוא שנ גאוה אניקר
אילו קשקשים שבו תחתיו חדורי חרש אילו סנפירין שפורח בהן ניר למה הוצרך מלומר שהוא
טהור שהוקש לנחש דכת' לויתן נחש בריח סלקא דעתא אמינא הואיל והוקש לדבר טמא טמא יוא
קאמ' ל' דלא . גא במאמתו בנ' ג' בשביעית אין בונין מדרגות על ני גיאיות פיר כמו ומוה
מלשון כל גיא ינשא . גא נבאי טנשאי בם גמ' דל' היה קורא בתורה פיר גוים רשעים ונקראין
על שם מקומו .. גואל בפסק' דסליחות ובמגילת קצות ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פדטא
כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסינין כק וגבורה כמקדאה אמ' באלהים נעשה חול ואם לאו
כביכול וילכו בלא כח לפני רו' . אמ' ר' אחא מוסיף מלא כשם שגלו ברורף מלא כך נגאלין בגואל מלא ההק
ובא לציון גואל מלא וביל מ בר וירא בלק אמ' הכתו' כה אמ' יוי גואלך ויוצרך מבנון איכשר לומ כן יוצרך וגואל
צריך לומ' אין מדותיו של הקבה כמדת בשר ודם. ודם מכה ואחר כך מרפא הקבה מרנה עד שלא יכה שנ
ברפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים וכ גאל בר גמדי יוחסין ויגואלו מן הכהונה ניר נעשו
געולים כלומ חללים. ב אלק בגמ' דכ' סר העטות האלו הבו לי גואלקה ואטיל ואובון דוזינקא ובס
גמ' דל' קמ' רסכה שלשין ושל ספירה חזיין לגואלקי ומובלי ובר גמ דנ' מן שהחשיך לו בדרך מאי לאו בחבר
גולקי טר שקדים. סליק פרקא אחל פרקב' גב' בנ חומר בקדש אוכלין הגובין
בידים מסואבות ובטו בל השכיר את להפועלין ויסתום ויגב ויגוף ותיגב מנגבה והיא טהורה ושל עץ רבי
אומ' ונגב פי לשון יבישות וירא והנה חרבו תרג' והא כגובו. ב בבד רב כר נא ותצא דינה ואין שאלנא
ליה הא מגוב לי אמ' ליה אין וישיבה אותנו דבר הרג ידוש ואגיבו יתנא כתגם. גב בביצח בנ יום
מטבילין מגב לגב מפורש בגמתנו רבנן כיצד מגבלגב הרוצה לעשות גיתו על גב בדו שושה בדו של גב
עושה ניל אם כשהטביל כליו לבדו לעשות שמן רוצה לשמרם באותה טבילה עד זמן גיתו יכול לעשות יינו
באותן כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הולכך ביום טוב אמ' אמ' אעפ' שהטבלתי כליו לבדי רוצה אני
להטבילן לגיתי יכול לעשות דל אוכלום קא עביד דהא אין צריסין טבילה היה אוכל בחבורה זו והטביל כליו
לשום אותה חבורה ועכשיו רוצה לאכל בחבורה אחרת אינו צריך להטביל עליו לשום חבורה אחרת
דין אלו ואם רוצה הוא להטביל לשום חבורה אחרת ביום טוב יטביל דלא כלום קא עביד ולא הוי מתקן מנא
די כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו על גב גיתו או גיתו על גב עיסתו מטביל את כליו מחבורה היה אוכל
בחבורה זו וביקש לאכל בחבורה אחרת טובל .. ג'ב' בנ' מרובה מידת בגמ' על פי שנים ובנ'⟧
חזקת הבתום בגמ' היו שנים מבבידין ובס גמ' דכ' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד ובנ' בא סימן
בגמ' תינוקת שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה פיר אמרינן לענין זכר אמ' ר יהודה
אמ' שמואל שתי שטרות שאמרו אפי' אחת על הכף ואפי' אחת על הבצים תניא נמי הכי שת ערוח
שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה פיל כף זה מקום יש למעלה מן הגיד ונקרא כף כמ כף האשה
במקום טרותה כדגרסי צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמ' ר' הונא מקום הלוח יש
באשה קורין אותו על גבה כלומ' הוא מקום גבוה וזה הוא על גבה . כריסה הוא מקום שנתי הערוה
ושתיהן במקום אחד כי הגבי והגרם שניהן מקום אחד הן הלא תראה אמרי' בדיני ממונות זוטא לכן
שכבן ושבבת היכי דמי אי לימ' אחת בגבה ואחד אומ' אחת בכריסה האי חצי עדות היא אלא אחד אומ'
שתים בגבה וכו ובחזקת הבתים אמ' רב כי האי גונא הכי נמי בתינוק יש לו מקום למעלה מן הגיד ונקד
כף שנמצאו הכף ולמטה מן הביצים שניהם מקום בית הערוה וכן הל כרבנן וכשמואל זה פיר רב יי
חננאל בפ' בא סימן . ב' ב' בפ' הזהב בגמ' שומר חנם אינו נשבע תורמין על הגביו א'ע'פ' שלא
הגיע לידם . ג'ב' בשביעית בפ' הפיגם המגבב ביבש עד שתרד רביטה שניה ובביצה בם המביא
מגבב מן החצר ומדליק ובר גמ' דכר יום הכנורים עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו פיר מקבץ לקוש
קש תרג לגכבא גילו בר גמ' דנ' ואילו עוברין בפסח ג' גובבין את הקומה כלומ' כונפין את הקומה
ב' בשבת בנ' ג' כירה שהסיקוה בקש או בגבבה וכפדה כר שלפה שלא בעצים או בכל עצים
אפי' בקש ואפי' בגבבה ובכלים פר יו כל כלי בעלי בתים ושל בעלי בתים בהבן ושלבלנין בגבבה פיר
סילתו של עצים כעין קש . גב' בפר' קמ' דברכות בס' גמ' וחכמ' אומ' עד חצות אסכרה רומה
לתוירה ושב לא לה מגבא דעמרא פיר חיודא קוץ כלומ כמו צמר שנסתבך בקוץ ובאלשפלו
הקוץ שאינו יכול לשלפו אלא בשבירת צמחי הקוץ כך מיתת האסכרה אבל מיתת נשיקה שהיא סתימה
פה בלא צער כגון ותשקירי לפי ובגמ מאימתי קורין את שמני בשחרין מאי בין תכלת ללבן אי
נימא בין גמא דכימרא דתכילתא ובר גמ דנ מי שאחזו וסתמינהו בגבבי דעמרא פיר גזי ה מר
ב' בפ' א' בגמ' דסנהדריץ אבוה דההוא גברא גבה שינים הוה ונתן עיניו בגדושה וחיללו א
אחר שדירות לבו היה הולך ובגמ' דפר קמ' דסכה גבוה דואה את הגבוה פיר האדם הגדול חולק כבוד
למי שהוא גדול כמותו . ג' ב' אינן מטמאין מגביהן ככל כלי עץ פר ב בכלים או חולקין את
הגביים בכל הכלים יש פר' כ'ה בכלים כמו על גבי חרשו חרשים גב בח' שרצים בגמ' אבוב רואה
ונפק מינה גובי גובי ובסגמ' דשבת אשכח ביום חיויא דנסיק שרי בתרתי גובי ובר גמ דנ הגוזל עצים
דיקלא ופסקי בגובי גובי נמי לא קאני מאי טנימ' השתא נמי גובי דדיקלא מיקרו פיר חתיכות
גב בפ' אלו מגלחין בגמ דסמך ר' אליעזר אומ' משחרב בית המקדש כל עטיפה שאינה כעטיפת
ישמעאלים אינה עטיפה עד כמה אמ' רב נחמן עד גובי דינקא פיר רב שרירא גאון עד גובי דיקנא
עד בבי דיקנא וגובי דיקנא הוא שיער שעל הסלתות וקדי עטינה זו למעלה מן החוטם היא ועדיין
ישמעאלים מחזירים קצת המצנפת שלהן על כיהן ועל ראש החוטם ועיקרה דכת ולא ת(שה על
ושפלא
Pairwise structural affinity (reviewed only)
| Pair | Presence differences | Shared order agrees | Score / weight |
|---|
One vote per passage, split equally between comparable presence configuration and shared-component order. No direction of change or manuscript genealogy is assumed.