Movable blocks: p.entry-946

מיבעי לי לבדת ניא . מניין שאם נתערפה העג לה ואחר בך נמצא ההורג מניין שאין נוטרין
אתו שנ' ולארץ לא יכו' . אר קפט בזבחים . בפר' דם חטאת . בזבחים . בגמ' אחד
שבישל . רב יצחק בריה דרב יהוד' הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא ואזל לקמיה דרב ששת . יימא
חד פגע ביה . אמ' ליה ארק פתא נקטן ביד ריח אתי ליה ליד . משל' דאזלת לקמיה דרב ששה
הוה לך נרב ששת . ובירוש' בפר' היה קורא . בגמ' קרא וטעה . מאן עליל קודמוי מלכא קדמוי
ארקבתא . פי' ארזפתא . הוא אלהפתא שפירש' למעלה . ארקתא . ברא' גמ' דמצות
חליצה . מאז דאמ' מנעל לכתחילה מאי טעמ' אילי מא משו' דהויא ליה פנתא מעל וארקתא
מניל דמעל פי' כל מנעל עור על גבי עור הוא התחתון שעל גב הרגל נקרא פנתא . והעליוז
שעליו נקרא ⟦⟧(גרקתא . נמצא ערקתא מעל אותו העור שעל רג ליו . והתורה אמרה מעל
רגלו ולא מעל דמעל . ארקתא ברא' גמ' דבמה אשה . פי' בנסכא ובקמרא .
אררז . בסו' גמ' דדיני נפשות . בגמ' זה בורר . אחד או' בסייף הרגו . ואחד או'
בארירן הרגו . פי' כגוז אוזמל . ויש או' כמין גרזז . א ריש בפר' חזקת הבתים . בגמ'
במה דברי' א' מו' במחזיק . ארישן דפרס אי עד ארבעין שנין . פי' חזקה דפרסאי בלא שטר
מ' שנה . אריש . בפר אילו מגלחין . בגמ' הקובר את מתו . הא בארישתא . האכ'
בפורענא . כי במשתה שמחת מריעות בפרענא לאלתר . אבל בארישתא . כלומ' הוא ⟦א'⟧
אינו פורע אלא מתחיל הוא אחר ליום . אבל על אביו ועל אמו אינו ניכנס עד יב' חודש
ארות . בפל קמ' ריומא . בגמ' כל ז' ימים לא היו מונעין ממנו מאכל . ויצא האח'
אל השדה ללקנו אורות . מאי אורות . זה גרגר . ולמה נקרא שמם אורות שמאירין את העינים
והוא גרגירא מצראה . ארת . בפר' שור שנ'גח את הפרה . בגמ' החופר בור ברשי' הרבי'
ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאיש חטיה מאריה . שרפיה רב נחמ' כול' . עד אם שהתה מעת לעת
ושחטה כשירה . פי' אמת המים שמושכת מים מן הנהר והיא עמוקה לטפחי' דהינו אמה .
ומשו הכי נקראת אמת המים ודולין ממנה מים להשקות השדה . ותרג' יאורים אריתייא . ⟦אי
שקל מאריה דתורא קבא דקימחא להוצאה . ואזל וגמר בבי מדרש א כול⟧ . היה משהא ליה
להאי תורא מעת לעת רחיישינן לריסוק איברים ולא אפסדיה . וברא' גמ' דכל הבשר .
בסימן . אמ' רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים . פי' יאורי המים שדולין ממנו
להשקות הגנות אין מטבילין בה את הידים . דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנו לידים .
דלא אתו מכח גברא . פ'א' כיצד הן עושין דולין מן הבור וממלאין צינורות סביניו ⟦להני⟧ /⟧
להשקות השדות . והכי ק אמ' כשממלאין הצינורות אין נוטלין מה צינורות ואין ממלאין בה ⟦ל
סליק פרק י'ח' . אחל פרק י'ט' .
אש . מחתה ומנורה . בגמ' דטרף בקלפי . פי' אש ומחתה . ולקח מלא המחתה גחלי אש ..
מנורה דכת' להעלות נר תמיד והיא הדלקת נר תמיד באש . לאשתא תלתא . לאשתא ⟦צמ'⟧
צמירתא . בפו' פר' במה אשה . פי' אשתא בת יומא . שאוחזתו בכל יום . פ'א' שהוא יום ראשון
שאחזתו . אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלישי . פא' ג' ימים שאחזתו . אשתא ⟦צ'⟧
צמרתא . חמה שאוחזת ⟦ג' ימים רצופין ואין נחלצת בין הביטם קשה היא הרכה . נוטלין
סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה . וליתתילמטה מכל החדקים וליפסקיה
ולי חתוך . ואותו חתיכות יחתכם קרוב לארץ . אשתא דפיהוא . קשה מדקייטא וסימניו
תנורא קרירא . ברא' גמ' דאמ' להם הממונה . פי' החמות שלפתיו אילולי שהיא קשה לא היתה
מתגברת על הקרירות שיש בעולם . כמ' התנור הצונן אילו לי שתבעירהו בעצים הרבה ואש
חזקה לא היה מתחמם . ובהלכ' קמ' דבל שעה אמ' ליה האי אשתא צמירתא נמי כשעת הסכנה

דמיא . ובסו' גמ' דר' אליעז' או' האורג . לא קשיא הא בחולה מחמת אשתא . הא בחולה מחמה
אוכצנא . פי' בחולה מחמת אשתא יכול לרוץ . מחמת אוכצנא . משו' עייפות אינו יכול ⟦ל'⟧
לרוץ . פא' מש' מחמת אשתא שחולה ממש הוא לא יכיל למרהט . מחמת אוכצנא שניטרח
הרבה וניצטט רהינו . וברא' משנה דנדרים . כאימרא כדירים כאישים . כבר פירש' כאימרא .
ובפר' כל המנחות באות . בגמ' ואם החמיצו שיריה . ת'ר' מניין למעלה מכשר חטאת ומכשר
אשה ומבש' קדשי' קלים וממותר העומר ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא
בבל תעשה . ת'ל' כי כל שאור וכל דבש לא תק' . כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בכל תקטיר' .
ובפר' נושאין על האנוסה . בגמ' כוהנת שנתע רב וולדה . פי' הוה יכיל למימ' כל שאר וכל דבש
אשה ליי . ממנו . למה לי . אלא לו ⟦מ'⟧ לך כל שממנו לאישים שיריו הרי הוא בבל תקטירו . אינו
כפר' י'ב' כבריתא דר' אליעז' . נקרא שם אדם אש . ועזר שלוקח ממנו אש . מה עשה הק' נתן שמו
ביניהן יי . אמ' אם הולבין בדרכוי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל את שמי מביניהן נשארו אש
ראש . ואש אוכלת אש . שנ' כי אש היא עד אברון תאכ' . ובגמ' דפר' ב' בסוטה דרש ר' עקי' . איש ⟦וא'⟧
אשה זכו שכינה ביניהן . לא זכו אש אוכלתן . אמ' רבה ⟦ורח⟧ וראשה עדיפא מדאיש . האי מצוף
והאי לא מצרף . פי' אש ראשה אין הפסק בו . איש חרבו על יריכו . בברא' רב' פרש' סא' . ר' שמע'
בן אלעז' או' בן י'ג' שנה היו . איש בא מבעל שלישה . וכי אלישע אוכל בכורים היה . ⟦א'א לומלך
כל המביא דורון לתלמ' חכמ' מעלה עליו הכת' כאילו הביא בכורים . ברא' גמ' דב' דייני גזילות .
אשה בעלה משמחה . בפר' קמ' דקידושין . בגמ' כל מצות עשה . פי' מכין הבעל כל צורכי הפעודה
ואינה השמחה עליה . וכאן מפורש השוה הכת' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה . וכן לדינין .
וכן למכות . איש מקדש את כתו ולא האשה . איש מוכר את כתו ולא האשה . וכול' . בסוטה
בסו' גמ' דהיה נוטל את מנחתה . אישה הפרס וייי יסלח לה . באשה שהפר לה בעלה הכת' מדבר .
שהיא צריכה כפרה וסליחה . כשהיה מגיע ר' עקיב' אצל פסוק זה היה בוכה וכול' . כיוצא
בדבר אתה אומ' והוא לא ידע ואש' ונש' עונו . ומה מי שנתכוון לעלות כידו בשר טלה ועלה בידו
בשר חזיר כת' ונשא עונו וכול' . בפר' מי שאמ' הרי אני נזיר ושמע חבירו . ובסל גמדי' יוחסין .
בפר' ג' בפרה . ובפר' טרף בקלפי . אישי כהן גדול . פי' אדוני . וכמ' כן אבי אבי רכב יש' ופרפ' .
איש חיל רב פעלים . חי כת' . וכי הוא בן איש חי וכולי עלמ' בני מיתי . אלא בן איש חי שאפיל'
במיתתו קרוי חי וכול' . ברא' גמ' דמי שמתו . שבעה שבעה איש ואשתו . אישות לבהמה מי
אית לה . בחלק . בגמ' דדור המבול . פי' בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב
להן לשוז איש כאדם . אשת חבר הרי היא כחבר . ברא' גמ' דשבועת העדות . דביתהו דרב הונא
הוה אית לה דינא לקמיה דרב נחמן אמ' היכי אנע ביד איקום מקמה מסתת מן טענתא דהאיך
לא איקום מקמה אשת חבר בחבר . אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונ' . והאיש אינו מוציא
אלא לרצונו . איפשר דמשהא לה בגיטא . בגיטין בפר' ג' הניזקין . ויעבד יש' באשה וכאשה
שמר . אמ' להן דוגמא שלכם דומה לי עקב מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד משנשא אשה
נשתעבד . אף אתם עד שלא בא גוא' השתעבדתם . בברא' רב' בסו' פרש' ע'א' . ויבא גם אל רחל .
איש אינו מטמא באודם ⟦אא⟧ בלובן . ואשה מטמאה באודם אבל לא בלובן . ברא' גמ' רבנות כותיה
ובסיפרא זאת תהיה טמאתו בזובו . טומאתו בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם . הלא דין
הוא . וכול . עד טומאת האיש בלובן וטמאת האשה בדם . אש כפר שור שנגח את
הפרה . בגמד החופר בור ברש' היחי' . כגוז אילו החופרין לאושין . פי' יסודות . בדכ' ואושיא יחיטו
ותאכל יסודותיה . תרגו' ואכלה אשוותהא . אשא כלבא אכסא תרנו גלא . כבר
פי ר' עם אכסא . אש בורן . באהילות . בפר' כל המי טמאין . היה אשבורן או שקדש
טמא . ובטהרות . בפר' הדר עם הנכרי . הנצוק והקטפרס ומשקה טופיף אינו חיבור לא לטומא'
ולא לטהרה . והאשבורן חיבור לטמא' ולטהרה . ובפר' קמא דמקוות . שוה למקוה לטהר באשבוח

ובסו' גמ' דבל שעה שפכז במקום מדרון ואין שופכן במקום האשבורן . ובע'ז' בפר' השוכר את ⟦הכו'
הפועל . כגמ' נטל את המשפך . תנן התם הנצוקוה קטפרס וכול' . פי' במקום הישר יש מקום עמוק
שיקוו בו המים ושם אתו מקום עמוק שמו אשבורו . אשדת . וידות האופנים .
תרגו' אשדת גילגליא . אש וויה . הנוגע בצמר שעל האימה באשוויה טהור בכלי
כפר הנוגע בכבד . פי' העץ שכורכין עליו צמר גפן ובלע' קנוקלא . וכליש' דרבנן שמו אורנאסי .
⟦וה⟧ בגמ' ותניא הנוגע בצמר שעל גבי האשוה ובטווי שעל גבי הפלך . ויש מוציאין זה הדיבור
מתרגמ' יצועי עלה . אשוחי וארזי . כבר פירש' בארזי . פא' אשוחי עצים מן אילן ששמו
שוח . והז יפים ומתוקנים למלאכה דומיא דארזי . פי' אשוחי ארזים נקבות . ארזים . ארזים
זכרים . אש חור . בפר' קמ' דסוטה בגמ' וכז לעיניין הטובה . ולאשחור אבי תקוע
היו שתי נשים חלאה ונערה . אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתעניות .
אשיות . בחלק . בגמ' דדור המכול ואם מן הארץ הוא מביא יש לנו אשיות שלברזל שֶ
אנו מחפיז את הקרקע . פי' כמ' עששיות שלברזל והן חתיכות . אשר . בפ' מומין
אילו . בבכורות . אין לו בצים אין לו ⟦אא⟧ ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה . ותרגום
ירוש' או דחסיר כולייה . ר' ישמע' או' כל שנמרחו אשכיו . פי' כמ' נמחו נמעכובציו . ר' עקיבה אומ'
כל שרוח באשכיו . בלומ' נתנפחו . ור' חנינה בן אנשיגנס או' כל שמראיו פשוכין . קסבר גורעין
ומוסיפין ודורשין . וקרי ביה מראו חשך והיינו כושי . א שכל בסו' משנה דסועה
ובתמורה . בפר' יש בקורבנות . בגמ' . משמת יוסח בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירוש'⟧
בטלו האשכולות . מאי אשכולות אמ' רב יה וד' אמ' שמו' איש שהכל בו . כלומ' תורה ויראה וענוה
וכיוצא בהן . אשכף . חרתא דאושכפי . ברא' גמ' דכל הכלים . ובפר' ערב פסח' בגמ' ואפילו
מן התמחוי . כגוז רב חנניה ורב הושעיה דאושכפי נינהו . פי' אומנין שלמנעלים . אשכף
בפר' ואילו טריפות . בגמ' ובחגבים . למינהו להביא את האשכף . א שכר . צמר
כרס . תרגו אשכרין דכרם . אשכרע . ביומא בפר' אמ' להם הממונה⟧ ובה שני גורלות
שלאשכרוע היו ועשאז בן גמלא שלזהב . ובנגעים בפ' בהרת . בית יש' אני כפרתן הרי הן כאשכר'
לא שחורים ולא לבנים . ⟦אאבצוניים . וכסו' גמרה מובר את הספינה . אבל הוא עושה המחק של
זית שלאגוז שלשקמה ושלא שכרוע . תדהר ותאשור . תרג' מודנין ואשכרועין . פי' בלש' ערבי בקס' .
ובלש' לעז בוסו . והוא פיקסונין . עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום ⟦אא בינוני . אשל
בברא' רב' כסו' פרש' פה' . ויטע אשל . ר' יודן אמ' פרדס . שאל מה תשאל תאנים ענבים ורמונים . ר'
נחמה אמ' פונדק . שאל מה תשאל קופד חמר ביעין . ר' עזריה בשם ר' יודה אמ' אשל פנהדרין ה'ד' אמ'
ושאול יושב בגבעה תחת האשל כרמ' . וכפר' קמ' דסוטה . בגמ' דשמשוז ויטש אשל בבא' ש' . אמ'
ריש לקיש מלמד שעשה ונטע בו מיני מגדים . ר' יהוד' ור' נחמיה חד אמ' פרדס . וחד אמ' פונדק .
בשלמ' למאן דאמ' פרדס היינו דכת' ויטע . אא' למאן דאמ' פונדק מאי ויטע . כדכת' ויטני אהלי
אפדנו . דתליא באשלי רברני . בפר' אין צדין . בגמ' ככור שנפל לכור . ובהלכ' קמא דחזקת הבתי'
ובפר' קמ' דע'ז' בגמ' וחכמ' או' לפני אידיהן אסור . פי' אשלי דברכי חכמ' גדולים . ודימה האנשים
באילנות . כדכ' הנה אשור ארז בלכנוז . וכדאמ' הרוצה ליחנק יתלה כאילן גדול . גא של
בפר' הגוזל ומאכיל . בגמ' שטף נהר . לא צריכא דבניסן מרחקי מה הוא דוכתא חד אשלא . וביומי
תשרי תרי אשלי . ובפר' השוכר את האומנין כג'דהבריקה . אינמי לאשלא יתירא . ובפר' הישן תחת
המטה . בגמ' העושה סוכתו תחת האילן . דמתיחא באשלי מלעיל . ברפואות דמי שאחזו . אש לא
דפוריא עתיקתא . ובפר' מציאת האשה . בגמ' דסמך מציאת האשהמשיא בתו סתם . רב פפא אמ' הני
שקי דאדוריא ואשלי דקמחו מיא אשה גובה פרנה מהן . ובפר' הכותב לאשתו דין . בגמ' הניח פירות
תלושין . פי' אשלא חבל שעושין מפשהן או קנבס . ויש שעושין חבלים מן חריות שלדקל ומושכין

פרשת ד' יהורקיע הביא לי אפרכס הביא לו אפרכם נתן עליה טס של זהב ולא עמדו המים טם של
כסף ולא עמדו המים נתן אצבעו ועמדו המים . ספר אחר אפרוס . ספ' אח' אפרכום . פירוש דלי
של רחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קמעא . ופירו אפרכוס דבראשית רבה הוא ארק ומפור' בדיופי ..
ארף בבכורות בסוף פרק כל המוקדשין אמ' ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו ארפסינהו לעיניה
פירו' פקח עיניו רפרם ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא .. ארץ
בכתובות בפרק אלו נערות ובגמר' הבא על יבימתו ולארץ לא יכופר לדם אשר
שופך בה כי אם בדם וגו' . למה לי מבעי ליה לכדתניא מנין שאם נתערפה העגלה ואחר נמצא ההורג
שאין פוטרין אותו מנין שנא' ולארץ לא יכופר וגו' .. ארק פט' בזבחים בפרק דם חטאת
בגמר' דאחד שבשל ר' צדוק בריה דר' יהודה הוה על קמיה רמיבר חמא
שבקיה ואזל לקמיה דרב ששת יומא חד פגע ביה אמ' ליה ארקפתא דקטן ביד דיה אתו ליה לוד
משום דאזלת ליה לקמיה דרב ששת הזה ליה כרב ששת . ובירושלמי בפרק היה קורא וטעה מאן
עליל קדמוי מלכא עליל קדמוי . ארקר ארקפתא פיר'ו' ארקפתא אלקפטא שפירשתי למעלה ..
ארקתא כריש גמר' דמצות חליצה מאן דאמ' מנעל לכתחלה לא פ' מאי טעמ' אילימ' משום
דהויא לה פנתא מעל וארקתא מעל דמנעל פירו' כל מנעל עור על גבי עור הוא
התחתון על גב הרגל הוא הנקרא ארקתא פנתא . והעליון שעליו נקרא ארקתא נמצא ערקתא
מעל אותו עור שעל גבי רגליו והתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מעל מנעל ..
ארקתא בריש גמרא דכמה אשה יוצאה בארקתא לא פליגי פירו' בנסכא ובקמרא ..
בסייף הרגו
רן בסוף גמרא דדיני ממונות בגמר' דזה בורר לו אחר אחד אומר
ואחד אומר בארירן הרגז פירו' ארירן כמין אזמל וש' ויש אומרים
גרון .. אריש בפרק חזקת הבתים בגמרא במה דברים אמורים במחזיק ארישן דפרסאי
וארישן דפ'רסאי עד ארבעין שנין פירו' חזקת הבתים דפרסאי בלא שטר ארבעים
שנה .. אדיש בפרק אלו מגלחין בגמר' דהקובר מתו הא בארישתא הא בפזרענא פירוש
במשתה שמחת מריעות . בפורענא לאלתר . אבל בארישתא כלומ' הוא אינו ⟦/⟧
פורע אלא מתחיל הוא אחר לשלשים יום בכל המתים . אבל על אביו ועל אמו אינו נכנס עד שנים עשר
חדש .. ארת בפרק קמא דיומא בגמר' דכל שבעה לא היו מונעין ממנו מאכל ויצא
אחד
אל השדה ללקוט אורות מאי אורות זה גרגיר ולמה נקרא שמה אורות
שמאירין את העינים . והיא גרעינאה מצראה .. ערק בפרק שור שנגח את הפרה
בגמר' דהחופר בזר ברשות הרבים . ההוא תורא
דנפל לאריתא דדלאי שחטי'
מריה טרפיה רב נחמן וכו' . עד אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה . פירו' אמת המים ⟦ש'⟧
שמושכח מים מן הוהר שת א שעעה ושער הדי יקקעה עער צעיק
ודולין ממנה מים להשקות את השדה . ותרגום יאורים אריתייא . אי שקיל מריה דתורא קבא
דקמחא להוצאה ואזל וגמר ן לריסוק אבלים
ולא נפסדיה . ובראש גמרא דכל הבשר אמ' רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה
הא
להו מים שאובין ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא . פירו' אחר כיצד היו עושין ⟦/⟧
דולין מן הכור וממלאין צנורות סביביו להשקות השדות והכי קאמ' כשממלאין הצנורות אין
נוטלין מהצנורות ואין מטבילין בהן את הידים ..
סליל
פסורי

סליק פירקא ערך ריש' : פרק שין אש מחתה ומנורה
גמר' דטרף
בקלפי . פירו' אש ומחתה דכתי' ולקח מלא המחתה גחלי אש . מנורה דכתי' להעלות נר תמיד .
והיא הדלקת נרות לאשתא בת יומא . לאשתא תולתא . לאשתא צמירתא . בסוף פרק במה אשה
יוצאה . פירו' אשתא בת יומא שאוחזתו בכל יום . פירו' שהוא יום ראשון שאוחזתו אשתא תולתא
שאוחזתו משלישי לשלישי ⟦פירו⟧ שלשה ימים שאוחזתו שלשה ימים רצופין ואינה נחלצת בין הבינים .
קשה היא הרבה . ונוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש בו סכנה ולותתו למטה מכל הסדקין
וליפסקיה ולחתוך ואותן חתיכות יחתכו קרוב לארץ . אשתא דסיתווא קשה מדקייטא . וסימניך
תנורא קדירא . בראש גמר' דאמ' להם הממונה . פירו' החמות של סתו אלמלא שהיא חזקה לא
היתה מתגברת על הקרות שיש בעולם כמו התנור הצנון אל מלא שתבעירהו בעצים הרבה אש
אוכלת ואש חזקה אינו מתחמם . ובהלכה קמייתא דפרק כל שעה שמותר לאכל בפסחים . אמ' ליה
האי אשתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא . ובסוף גמר' דר' אליעזר לא קשיא הא בחולה מחמת אשתא
הא בחולה מחמת אובצנא . פירו' מחמת עיפות שאינו יכול לרוץ . פי' מחמת אשתא שחולה ממש
הוא דלא יכיל למרהט . מחמת או בצנא שנטרח הרבה ונצטנן רחיט . ובריש משנה דנדרים
כאימרא כדירים כאישים וכבר פירש כאימרא . ובפרק כל המנחות באות בגמר' ואם החמיצו
שיריה . תנו רבנן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשים קלים וממותר העומר
ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה ת'ל' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו
ממנו אשה לייי כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו . ובפרק הבא על הארוסה בגמר' דכהנת
שנתערב ולדה . פירו' היה יכול לומר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לייי ממנו למה לי
לומר לך כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו .. עוש בפרק י'ב' בבריתא דר' אליעזר
נקרא שם אדם איש ועזר שלקח ממנו נקרא אש מה עשה הק'ב'ה' נתן שמו ביניהן
י'ה' אמ' אם הולכין בדרכי מוטב ואם לאו אני נוטל את שמי מביניהם ונשארו אש ואש אש אוכלת
שנא' כי אש היא עד אבדון תאכל וגו' . ובגמר' דפרק שני בסוטה דרש ר' עקיבא איש ואשה זכו ⟦ש'⟧
שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן . אמ' רבא עדיפא מדאיש האי מצרף והאי לא מצרף . פירו' אש
דאשה אין הפסק בו . איש חרבו על ירכו . בבראשית רבה פרש' פ'א' ר' שמעון בן אליעזר בן
שלש עשרה . ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומ' לך כל המביא דורון
לתלמיד חכם מעלה עליו הכתו' כאלו הקריב בכורים . בריש גמר' דשני דייני (ש)ממונות גזירות . אשה
בעלה משמחה . בגמר' דכל מצות עשה . פירו' מניין שכל צרכי סעודה ואינה השמחה עליה וכאן מפורש
השוה הכתו' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדיינין וכן למכות . איש מקדש את אשתו ולא
האשה איש מוכר את בתו ולא האשה בסוטה בסוף גמר' שהיה נוטל את מנחתה . אישה הפרס
וייי יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתו' מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה . כשהיה ר' עקיבא מגיע
אוצל פסוק זה היה בוכה וכו' . כיוצא בדבר אתה אומ' והוא לא ידע ואשם ונשא עונו . ומה שנתכוין ⟦/⟧
לעלות בידו בשר חזיר כתו' ונשא עונו . בפרק מי שאמ' הריני נזיר ושמע חברו . ובסוף גמר' דעשרה
יוחסין . ובפרק שלישי דנדה . ובפרק דטרף בקילפי . עעש כהן ידול וכו' . פירו' אדני . וכמו
כן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו . איש חיל רב פעלים חי כתי' . וכי הוא בן איש חי וכולי עלמא
בני מייתי אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי . הקנשן מר' המן שמהן . שבעה שבעה איש
ואשתו . אישות לבהמה מי אית לה . בחלק בגמר' דדור המבול . פירו' בשביל שלא באו על שאינן
מינן עשה להם כבוד וכתב להם לשון אישות כאדם . אשת חבר הרי היא כחבר . בריש גמר' דשבועי'

דשבועת העדות . דביתהו דרב הונא הוה אית לה דינא אתא לקמיה דרב נחמן אמ' היכי אעביד אקום
מקמה איסתתמן טענתיה ⟦דהאי לא אקום מקמה אשת חבר היא כחבר . אשה יוצאה לרצונה .
והאיש אינו יוצא אלא ברצונו . איפשר דמשהי ליה בגיטא . בגיטין בריש גמר' דהנזקין ויעבד ישראל
באשה ובאשה שמר . אמ' להם דוגמא שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד
אף אתם עד שלא נולד גואל נשתעבדתם ומשנולד גואל נשתעבדתם . בבראשי' רבה פרש' ע'א' ויבא
גם אל רחל . איש אינו מטמא באודם אלא בלוכן ואשה מטמאה באודם אבל לא בלובן . ברי' גמר'
דבנות כותיים . ובספ' זאת תהיה טומאתו כזובו טומאתו בלוכן הוא מטמא ואינו מטמא בדם והלא
דין הוא וכו' . עד טומאת האיש בלובן וטומאת האשה בדם .. ש' בפרק שור שנגח את
הפרה בגמר' דהחופר בור כגון אלו החופרים לאושים פירו' יסודות כדכתי' ואושיא
יחיטו . ותאכל יסודותיה . תרגו' ואכלת אשוותהא .. אשא כלבא אכסא תרנוגלא . כבר
פירשתי בערך אכסא .. אשבורן באחילות בפרק כל המטמאין
הדה אשבורן או שקדש טמא . ובטהרות בפרק הדר עם הנכרי הנצוק
והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאשכורן הוי חבור לטהרה
ולטומאה . ובפרק קמא במקוות שוה למקוה לטהר באשבורן . ובסוף גמר' דכל שעה
שופכן במקום מדרון ואינו שופכן במקום האשבורן . ובע'ז' בפרק השוכר את הפועלים בגמ'
דנטל את המשפך תנן התם הנצוק והקטפרס וכו' . פי' מקום נמוך שיקוו בו המים ושם אתו
מקום נקרא אשבורן .. עשדה וידות האופנים . תרגו' ואשדת גלגליא ..
אשוויה הנוגע בצמר שעל האימרא באשוויה טהור . בכלים
בפרק הנוגע בככר . פי' העץ שכורכין עליו צמר ובלע' קנוקלא ובלשון רבנן
שמו אזרנסה . ותניא הנוגע בצמר שעל גבי האשוה ובטווי שעל גבי הפלך ויש מוציאין
זה הדבור מתרגו' יצועי עלה .. אשוחי וארזי כבר פירשתי בארזי . פ'א' אשוחי
עצים מן אילן ששמו שוח . והן יפים מתוקנים למלאכה דומיא דארזי . פ'א'
אשוחי ארזים נקבות ארזי ארזים זכרים .. אשחור בפר' קמ' דסוטה בגמ' וכן לענין
הטובה ולאשחור אבי תקוע היו שתי
נשים חלאה ונערה אשחור זה
כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית .. אשרות בחלק בגמרא
דדור המבול ואם מן הארץ הוא מביא יש לנו אשיות של
ברזל שאנו ⟦/⟧
מחפין בהן את הקרקע ⟦פירו'⟧ כמו עששיות של ברזל והן חתיכות .. אשך בפרק אלו
מומין בבכורות אין לו ביצים אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור ⟦בתור'
ותרגו' ירוש' או דחסיר כוליא . ר' ישמעאל אומ' כל שנמרחו אשכיו . או' במנמיסי . ומערי
ביציו . ר' עקיבא אומ' כל שרוח באשכיו כלומ' נתנפחו . ור' חנינא בן אנטיננס או' כל שמראיו
חשוכים קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי ביה מראו חשוך והיינו כישי .. אשכל
בסוף משנה דסוטה ובתמורה בנמ' דפרק יש בקרבנות משמה עקי הןסיקה
ויוסף בן יועזר איש צריחה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות . מאי אשכולות
אמ' רב יהודה אמ' שמואל איש שהכל היה בו . כלומ' תורה ויראה וענוה ועושר וכיוצא בהן ..
אשר ף חרתא דאושכפי בריש גמ' דכל הכלים ניטלין בשבת . ובפרק ערבי פסחים
כגמ' דאפי' מ פי נינהו כלומר
אומנין של מנעלים .. אשכף בפרק ואלו טרפות בגמ' ובחגבים למינהו להביא את
האשכף ..
אשכר צמדי כרם תרגו' אשכרין דברם ..

אשכרע כיומא בפרק אמ' להם הממונה ובה שני גורלות של אשכרע היו ועשאן בן
גמלא של זהב . ובנגעים בפרק בהרת בית ישראל הריני כפרתן הרי הן כאשכרע
לא לכנים ולא שחורים אלא כינונים . ובסוף גמר' דפרק המוכר את הספינה אבל עושה הוא המחק של זית
ושלאגוז ושל שקמה ושלאשכרע . תדהר ותאשור תרגו' מוריגין ואשגרעין . פי' בלשון ערבי בקם
ובלשון לעז בוישיש ולע' אחר בוסו וזה הפירו' בוס בלע' . לא הוא בקם שאמרנו אלא עשב הוא שלא ישר
והוא פיקסונין לא לבי ולא שחור ולא אדום אלא בינוני ..אשל בבראשית רבה בסוף
פרשת נ'ה' ויטע אשל בבאר שבע . ר' יודן אמ' פרדס
אשל שאל מה תשאל
תאנים וענבים ורמונים . ר' נחמיה אמ' פונדק שאל מה תשאל תאנים וענבים ורמונים קופר חמר
וביעין . ר' עזריה אמ' בשם ר' יודה אשל סנהדרין כמה דאת אמר ושאול יושב בגבעה תחת
האשל . ובפרק קמא דסוטה בגמר' דשמשון ויטע אשל בבא רשבע אמ'ר' שמעון מלמד שעשה
פרדס ונטע בו כל מיני מגדים . ר' יהודה ור' נחמיה חד אמ' פרדס וחד אמ' פונדק בשלמ' למאן
דאמ' פרדס היינו דכתו' ויטע אשל אלא למאן דאמ' פונדק מאי ויטע כדכתי' ויטע אהלי אפדנו .
דתלא באשלי רברבי . בפרק אין צדין בגמ' דבכור שנפל לבור . ובהלכה קמייתא דחזקת
הכתים . ובפרק קמ' דע'ז' בגמ' דוחכמי' אומ' לפני אידיהן אסורין פי' אשלי רברבי חכמי' גדולים
זכדכתי' הנה אשור ארז בלבנון . וכדאמרת אם רצית ליחנק התלה באילן גדול . לא צריכ' דביומיניסן
זמרחקי מההוא אתרא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי . ובפרק השוכר את האומנין בגמרא
והבדיקה אינמי לא שלא יתירה . ובפרק הישן תחת הסוכה כגון העושה סוכתו בראש האילן דמתיחא
באשלי מלעיל . ברפואו' דמי שאחזו אשלא דפירא עתיקא . ובפרק מציאת האש⟦ם⟧() כגמר' דחמשיא
את בתו סתם אמ' רב פפא הני שקי דאורדיא ואשלי דקמחוניא אשה גובה פורנה מהם . ובפרק הכותב
לאשתודין ודברים הניח פירות תלושין . פי' אשלא חבל שעושין מפשתן או מקנבוס ויש שעושין חבלים
מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה .. ושלו בשבת בפרק אמ'ר' עקיבא . ובנדה
בפרק האשה שהיא עושה צרכיה מירגלי' ובורית קימוניא ואשלג . פירו' קימוניא
אמ' רב יהודה שלוף דוץ ועשב הוא שמיבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא
מוציא את הזוהמא .. עשלן אמ' שמואל שאילתינהו לכולהו נחותי ימא ואמרו לי שלגא
שמיה ומשתכחי
בנהרי מקנויתא ומפקי לה ברמצא דפר זלא ..
אשם בפרק כהן משיח אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין משוח וב'ד' פטורין . ובבריתא
'ה ר' עקיבא מחייב על ספק מעילות
אשם תלוי חתיכה של חולוןא' . ובפרק המביא אשם תלוי
בכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים . אמרו עליו על בבא בוטא שהיה מתנדב אשם
תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמ' המעון הזה אלו היו מניחין לי הייתי מביא אלא
אמרו לי המתן עד שתכנס לידי ספק . וחכמי' אומ' אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת
ושגגתו חטאת . ובסוף משנת תמורה אשם תלוי ישרף ור' יהודה אומ' יקבר חטאת העוף הבא על
הספק ישרף . ר' יהודה אומ' יטילוה לאמה . פירו' בענין חטאת .. אשימא בפרק ד' מיתות
ב'ד' בגמר' דהנודר בשמו ואנשי חמת עשו את אשימא
מאי ניהו ברחא
קדחא . פי' ברחאי שהוא שמם מצמר .
ירוש' בפרק כל הצלמים אשימא אימרא קמא הקומע וקכתן וברך עליו באיל האשם ..
אשמאי בפרק קמא דקידושין בגמ' כל מצות האב על הבן . תנו רבנן מפני שיבה
תקום יכול אפילו זקן אשמאי ת'ל' זקן אין זקן אלא מי שקנה חכמה
פי' רש'

ארושתו . דמו ליה מרוסיה בצואריה . פ' שלסלת .
ארסטון הביא ביכורים מאפמיה
בסוף משנת חלה . פי' שם
איש והיה סרסור ארסטון . בויקרא רבה . זאת
ועין מאה
אמ' ר' ברכיה ארסטון גדול עתיד הק'ב'ה' לעשות
לצדיקים לעתיד לבא . ובמגילת איכה שרתי
במדינות בפלגיה דיומא עבד ליה ארסטון . ⟦ה⟧
ובגמ' דהנכמר הדין אריסטון עבד לשלווטיא
דמלכא פי' סעודה שליום בלשון יון אריסטון
ובסעודה שלערב דיפנון . ארסקונס
ירוש' בפהק אין עומדין
בג' אפי' המלך . ר' יונה ו'ר' יוסי עלון קומי ארס'
ארסקונס באנטוכיא חמתון וקם ליה מן ⟦ה⟧
קומיהון אמרו ליה מן קומי אילין יהודאי
אתקם לך . אמ' לון אפיהון דמלאכין דאילין
אנא חמי . בקרבא ונצח . פי' שלטון ..
ארפכם בפרק י'ד' בכלים . כלי מתכות
ארפכס שלמתכת . טמאה .
ובסו' כלים והאפרכס שלזכוכית טהורה . וברא
ר' חגיגה אף אתה עשה אזנך כאפרכסת
וקנה לך לב מבין לשמוע ובסו' ג' דכיסוי הדם .
אמ' ר' יוחנן משום ר' לעזר בר' שמעון כל
מקום שאתה מוצא דבריו שלר' אליעזר בנו
שלר' יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך
כאפרכסת שהיה דורש לא מרובכם ובבראש'
רבה פרש' ד' יהי רקיע הבא לי אפרכם נתן
עליה טס שלזהב ולא עמדו בחית . כען ⟦/⟧
שנתן יאצבעו עמדו המים . ס'א' אפרקם ⟦סא'
אפרכם ופי' דלי שלריחים שהוא מכניס הרבה
ומוציא קימעא . ופי' אפרכם . דבר' רבה הוא
אדק ומפור' בדיופי . ארפס בבכורות
בסו' פרק כל פסולי המוקדשין
אמ' ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו אפרס'
אפרסינהו לעייניהו פי' פקח ריפרס עיניו
ביותר והכיר שהיה (ב)בכור שנתן לו הוא ..
ארקפש . בזבחי' בפרק דם חטאתי בגמ'
יאחר שביטל אמ' ליה ארקפ'
ארקפטא נקטן סיד . ובירוש' בפר' היה קורא
מאן עליל קודמוי מלכא קודמוי ארכבתא
פי' ארקפטא הוא אלקפ(ו)תא שפירשנו למעלה .
ארקתא בראש גמר' דמצות חליצה מאן
דאמ' מנעל לכתחילה לא מאי
טעמא אילימא משום דהויא לה פכתא מעל
וארקתא מעל דמעל פרק כל מנעל עור על
גבי עור התחתון שעל גב הרגל נקרא פנתא
והעליון שעליו נקרא ערקתא נמצא ערקתא
מעל אותו העור שלרגליו והתורה אמרה
מעל רגלו ולא מעל דמעל .. ארקתה
בראש גמר' דבמה אשה
יוצאה בנסכא ובקמרא אדרז בסוף
אחד
גמר' דדיני ממונות
אומ' בסייף הרגו ואחד אומ' בארירן הרגו .
פי כגון אוזמל ויש אומרי' גרזן ..
אריש בפרק חזקת הבתים ארישן ⟦/⟧
דפרסאי עד ארבעין ששן ⟦פי'⟧
חזקה דפרסאי בלא שטר מ' שנה ..
אריש בפרק אלו מגלחין בגמ' הקובר
את מתו הא בארישאא הא
בפורענא . פי' במשתה שמחת מרעות ⟦ל'⟧
בפרענא אבל בארישתא כלומ' הוא אינו
פורע אלא מתחיל לאחר ל' יום . אבל על
אביו ועל אמו אינו נכנס אלא עד י'ב' חדש .
ארות בפרק קמא דיומא ויצא
אחד אל השדה ללקט אורות .
מאי אורות זה גרגיר ולמה נקרא שמם
אורות שמאירין את העינים והוא גרגירא
מצראה .. ארת בפרק שור שנגח את
הפרה ההוא תורא דנפל ⟦/⟧
לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב
נחמן וכו' עד אם שהתה מעת לעת ושחטה
כשי' . פי' אמת המים שמושכת מים מן ⟦ה⟧

הנהר והיא עמוקה ו' טפחים דהזינו אמה
ומעיום הכי נקראת אמת המים ותולין ⟦ממ'⟧
ממנה מים להשבור השדה ותרגו' יאורים
אריתא . אישקל מארי מתורא קבא דקימחא
להוצאה ואזל (ו)גמר בבי מדרשא כול' תוה
משהי להאי תורא מעת לעת לחישינן לרי'
לריסוק איברים ולא אפסדיה ובראש גמר'
דכל הבשר אמ' רבא האי אריתא דדלאי אין
מטלין ממנה לידים . פי' יאורי המים שדולין
להשקות הגנות אין מטבילין בה את הידים .
דהוו להו שאובים ואין נוטלין ממנו לידים
דלא אתו מכח גברא . פ'א' כיצד הן עושין
דולין מן הבור וממלאין צינורות סביביו
להשקות העידה והכי קאמ' כשממלאין ⟦/⟧
הצינורות אין נוטלין מן הצנורות ואין
מטבילין בה ידים .
נשלם ערך פרק יח'
פרק תשעה עשר
אש מחתה ומנורה בג' דטרף
בקלפי . פי' אש מחתה ולקח
מלא המחתה גחלי אש מנורה דכתי' ⟦ד'⟧
להעלות נר תמיד . והיא הדלקת הנר באש
לאשתא תלתא לאשתא צמירתא בסוף
פרק במה אשה . פי' אשתא בת יומא שאח'
שאחזתו בכל יום . פ'א' שהוא יום ראשון ⟦/⟧
אשתא
שאחזתו תלתא שאחזתו משלישי לשלישי
פי' ג' ימים משאחזתו אשתא צמירתא
חמה שאוחזת ג' ימים רצופין ואין נחלצת
מן הבינים קשה הוא הרבה נוטלין סכין
שכלה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה
וליתיתי למטה מכל החדקים וליפסקיה
ולחתוך ואותן החתיכות יחתכם קרוב
לארץ אשתא דסיתוא קשה מדקייטא .
וסימניך תנורא קרירא בלא גמר' דאמ' להן
הממונה פי' החומות שלסתיו אילולי שהיא
חזקה לא היתה מתגברת על הקרות שיש ⟦א⟧
בעולם כמו התנור הצונין אלולי שתבעירהו
בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם . וב'
ובהלכה קמא דכל שעה אמ' ליה האי אשתא
צמירתא נמי בשעת הסכנה דמיא . ובסוף
במר' דר' אליעזר אומ' האורג לא קשיא הא
בחולה מחמת אשתא צמירתא הא בחולה
מחמת אוכצנא . פי' בחולה מחמת אשתא
יכול לרוץ מחמת אוכצננא משום עייפות
אינו יכול לרוץ . פ'א' מחמת אשתא שחולה
ממש הוא לא יכיל למרהט מחמת אוכצנא
שנטרח הרבה ונצטנן רהיט וברא' מעונה
דר' כאימרייא כדיריים כאישים . כבר פירש'
כאימרא . ובפרק כל המנחות ואם החמיצו
שיריה ת'ר' מניין למעלה מבשר חטאת
שהוא בלא תעשה ת'ל' כי כל שאר וכל דבש
לא תקטירו ממנו אשה לייה . כל שהוא ממנו
לאישים הרי הוא בבל תקטירו . ובפר' נשאין
על האנוסה בג' כהנת שנתערב ולדה פי' הוה
יכיל למימר כל שאר וכל דבש לא תקטירו
אישה לייי ממנו למה לי . לומ' לך כל שממנו
לאישים שיריו הרי הן בבל תקטירו ..
איש בפרש' י'ב' בבריתא דר' אליעזר
נקרא שם אדם איש . ועזר שלקח
ממנו נקראת אש מה עשה הק'ב'ה' נתן שמו
ביניהן י'ה' אמ' אם הולכין בדרכי הרי מוטב
ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן ()שארו אש
ואש ואש אוכלת . אש שנ' כי אש היא עד
אבדון תאכל . ובג' דפרק שיני דסוטה . דרש
ר' עקיבה איש ואשה זכו שכינה ביניהן . לא
זכו אש אוכלתן . אמ' רבא ודאשה עדיפא
מדאיש האי מצרף האי לא מצרף פי' אש
דאשה אין הפסק בו . אישי כהן גדול פירו'
אדוני . בראש גמר' דמי שמתו שבעה ושבעה

איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה
בחלק בג' דדור המבול בפרק בשביל שלא
באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב לשו'
וך הרי היא כחבר
רביתהו דרב
הונא הוה ליה דינא אתת לקמיה דרב נחמן .
אמ' היכא אעביד איקום מקמה איתתא היא .
לא איקום מקמה
אשת חבר הרי היא כחבר . בפר' שור שנגח
את הבכם . כגון אילו החופרים לאושים . פי'
' ותאכל יסודותי
תרגו' אשיותיה .. ה כלבא אכסא
עם אכסא ..
תרנוגלא פי
אשבורן בפרק הדר עם הנכרי הנצוק
והקטפרז ומשקה טופח אינו
חיבור לא לטומאה ולא לטהרה . והאשבורן
חיבור לטומאה ולטהרה ובפר' א' דמקוות
שוה למקוה לטהר האשתתן . ובסו' גמ' דכל
אמי במקנם
האשבורן . הפועל
בג' נטל הנצוה
והקטפרס וכו' פי' מקום עמוק שיקוו בו המים
ושם אותו מקום עמוק אשבירן . אשדת
וידו⟦⟧(ה) האופנים תרגו' אשדת גלגלא ..
אשוויה הנוגע בצמר שעל האימא
באשוויה טהור . בכלים בפר'
הנוגע בככר . פי' העץ שטרכין עליו צמר
בפן ובלעז קנוקלא . ובלישנא דרבנן שמו
ארנסי בג' . ותניא הנוגע בצמר שעל ⟦/⟧
האשווה ובטווי שעל גבי הפלך ויש מוציאין
את הדיבר מתרגמי' יצועי עלה ..
אשוחי וארזי כבר פירשנו בארזי .
פ'א' אשוחי עצים מין אילן ⟦/⟧
ששמו שוח והן יפים מתוקנין למלאכה ⟦דומ'⟧
דומיא דארזי . פ'א' אשוחי ארזים נקיבות
ארזי ארזים זכרים ..
אשחור בפרק קמא דסוטה ⟦בגמ'⟧
וכן לעניין הטובה ולאשחור
אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה .
אשחור זה כלב . למה נקרא שמו אשחור
שהושחרו פניו בתענית . אשיות
בחלק ואם מן הארץ יש
לנו אשיות שלברזל שאנו מחפץ את הקרקע .
פי' כמו עשישות שלברזל והן חתיכות ..
אשך בפרק אלו מימין בבכורות אין לו
ביצים . אין לו אלא ביצה אחת . זה
מרוח אשך האמור בתורה . ותרגו' ירוש' או
דחסיר כוליא . ר' ישמעאל אומ' כל שנמרחו
אשכיו פי' כמו נמחו נמעכו ביצי . ר' עקיבה
אומ' כל שרוח באשכיו כלומ' נתנפחו ר' ⟦/⟧
חנינה בן אנטיגנס אומ' כל שמראיו ⟦חשו'⟧
חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי
ביה מראו חשך והינו כושי . אשכל
בסוף משנה דסוטה ובתמורת
משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף
בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכלות .
מאי אשכולות . אמ' רב יהודה אמ' שמואל
איש שהכל בו . כלומ' תורה ויראה וענוה
וכיוצא בהן . אשכף דכל הכלים ובפ'
ערב פסחים בג' ואפי' מן ⟦/⟧
התמחוי כאן רב חנניה ורב הושעיה דאו'
דאושכפי נינהו פי' אומנים שלמנעלים
בפרק ואלו טריפות בגמ' ובחגבים למינהו
להביא את האשכף . אשבד צמדי כרם .
תרגו' אשכרים . דכרם ..
אשברנו ביומא בפרק אמ' להן הממונה
ובה שני גורלות שלאשכר(ו)ע
ובנגעים בפרק בהרת . בית ישראל אני פר'
כפרתן הרי הן כאשכרע לא שחורים
ולא לבנים לא בינונים . ובסו' גמר' דהמוכר
את הספינה אבל הוא עושה המחק שלזית
ושלאגוז שלשקמה ושלאשכרע . תדהר

ותאשור . תרגו' מורנין ואשכרועין פי' ז'
בלשו' ערבי בקם . ולשו' לעז בוש והוא
פקסונין עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא
אדום לא בינוני . אשל בבר' רבה
ויטע אשל ר' יודן אומ' פרדם
שאל מה תשאל תאנים ענבים רימונים
ר' נחמיה אומ' פונדק שאל מה תשאל קופי
חמר ביעץן . ר' עזריה בשם ר' יודן אמ' אשל
סנהדרין היך דאת אמ' ושאול יושב ⟦בגבו'⟧
בגבעה תחת האשל בקמה . ובפרק קמא
דסוטה בג' דשמשון ויטע אשל בבאר
שבע . אמ' ר' שמעון בן לקיש מלמד שעשה
פרדס ונטע בו מיני מגדים . ר' יהודה ור' ⟦/⟧
נחמיה חד אומ' פרדס וחד אומ' פונדק בש'
בשלמ' למאן דאמ' פרדס דכתי' ויטע אלא
למאן דאמ' פונדק מאי ויטע . דכתי' ויטע
אהלי צפרנו . דתליא באשאלי רברבי בפרק
אין צדין דאמ' בג' בכור שנפל לבור . פירו'
אשלי רברבי חכמים גדולים כדכתי' הנה
אשור ארז בלבנון וכדאמ' אם רצית ליחנק
היתלה באילן גדול . לא צריכה דבניסן ⟦מר'⟧
מרחקי מהו דוכתא חדא אשלא כוליה . פירו'
אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבס ⟦/⟧
וישי שעושין חבלים מן חריות שלדקל ⟦ומו'⟧
ומושכין בהן את הספינה . אשלג
במשנה דשבת בפר' אמ' ר'
עקיבא קימוניא ואשלג . פי' בגמר' קימוניא
אמ' ר' יהודה שלוף דוץ . ועשב הוא שמייב'
שמייבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו
את ידיהן והוא מוציא את הזוהמא . אשלג
אמ' שמואל שאלתינהו לנחותי ימא ואמרו
לי שילגא שמיה ומשתכחא בנקבא
דמרגניתא ומפקילה ברמצא דפרזלא .
אשימא בפרק ד' מיתות נמסרו לבית
דין ואנשי חמת עשו את
אשימא ניהו ברחא קרחא . פי' ברחא תיש
קרחא שאין לו צמר והוא כקרח ולכך נקרא
אשימא שהוא שמם מצמר ירוש' בפ' דגמר'
כל הצלמין אשימא אימרא כמה דכתי' והכהן
צפר עליו באיל האשם . אשמאי
בפר' קמא דקידושין ⟦בג'⟧
כל מצות האב על הבן . ת'ר' מפני שיבה תקום
יכול אפי' מפני אשמאי ת'ל' זקן . איסי בן יהודה
אומ' מפני שיבה אפי' כל שיבה במשמע
אמ' ר' יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה כדכתיב
והאדמה לא תשם . ומתרגמי' לא תבור ואשמאי
הוא הבור . כמו למען יחרבו ויאשמו .
אשן כפרק מי שהחשיך מה חרובין דאינ
דאישנא אף שחת דא(י)שנא . פי' אשין
קשה אניזן כי על כן עברתם על עבדכם .
תרגו' ירוש' ארום בר כדין באישון
שירותא . וכמו השחר עלה תרגו' ירושלמי'
ולאישון מיסק בן לזקוניו . תרגו' לאישון ⟦סיבו'⟧
סיבותא . לא עת האסף המקנה . לא אשון ⟦/⟧
למיכנש בעירא . ויצא יעקב . כי בא השמש
תרגו' ירוש' וטמעת שמשא דלא באשונא .
אשן בברא' רבה פרש' לד' ויזכור אלהים
את נח . רבינו הוה מתני שבחיה
דר' חייא רבה קומי ר' ישמעאל בר' יוסי אמ'
ליה יומא חד כולה עד והוו עלין עמיה
לאשונא דלא ישהי ותזער נפשיה . פי' לאשו'
לאשונא כמו באשון חשך כלומ' בחדר שלמרחץ
שלא יהא עומד יחיד ומעשה זה בפרק קמא
דקידושין בג' כל מצות האב על הבן . הוא
חייא יתיב בי מסותא . אעזף אשפה .
מאשפות ירים אביון . אשפין
אוש פיזיה .. בסו' פרק
דע'ך מאני לאשפרי היכי
יתבינן להו הא קא מסתכל וקא עבדינן ⟦מ'⟧
משום ולפני עור לא תתן מכשול . אי משום
הא לא אריא דאומן באומנות(י)ה טריד פי' ⟦ה'⟧
אושפרי אומנין שמתקנין הבגדים .
אשקרתא

זחצבא או אכוממא וקריוא וכל ו עור לי אדר סמלייה וכטמ
ארסה כפר' החלץ בגמ' והמחזיר גרושתו דמו לזה ארוביה בצואריה כי' שלשלה .
בויקר רבה
ארסטון הביא בכורים מאפמיה כמסר' חלה כי שם איש והיה מסור אדסון
זאת המהיר כנחס כתח אתן שמעת תוכחות חיים אמ' רברתי'
גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים יעתיד לבוא . ובמגלת איכה שרתי במדינות בפלגית
דיומא עבד ארסטון ובגח' דנגחמ' הדין א"ד ארסטין עבד לטלווטייא דמלכא כי זעודה שליום
בלשון יון ארסטוון וסעודה שלערב דיבנון אארסקונם ימש בכר אין עומדין בגראי'
המלך ר' יונה ור' יוסי עלון קומי ארסקונס באנטוביא חמתון וקה ליה מן ז
הומיהון . אמרו ליה מוקומי אלין יהודאי אתקם לך . אמ' לון אפיהון רמלאכין דאילין אנא
חמי בקרבא ונצר פי' שלטון אתרכם בכ"ד י"ד בכליה כלי מתכות אברכם שלמתכת
טמאה וכסו' כלים והאהרכם שלזכוכית טהורה וברא' גמ' דחגיגה אף אתה
עשה אזנך כאפרכהת וקנה לך לב מבין לשמוע ובסו' גמ' דכיסוי הדה אח ר' אחנ' משוה
ר' אלע"ז' בר שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו שלר' אליע"ז' בנו שלר' יוסי הגלילי כהגרה
עשה אזנך כאפרכסה שהיה דורש לא מרובכם וכו' ובבר' רב' סר' ר' יהי רקיע הבאלי
אפרכם נהן עליה טם שלוהב ולא עמדו חמיה טה שלכסף ולא עמדו המיה כיון שנתן
אצבעו עמדו המיה. ס"א אפרכם. ס"א אפרקם וכי' דלי שלדריה שהוא מוציא הרבה ומדנים
קמעה . וכי אפרכם דבר' רב הוא ארק ומפורש בדיוכי אפרחם בבכורות בסו' פר' כל ח
פסולי המוקדשין אח' ליה בכור זה נתן לי ישרא כמומו אפרסינהו לעייניה תקח
עיניו ופרס ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא ארקפט
בזבריה בכר' דה חטאת בפר אחר שבשל אד' ליה ארקפטא נקטו ביד ובירוש' כפר'
היה קורא מאן עליל קורמוי מלכא קורמני ארכבתא כי' ארקפתא הוא אלקפת שפירנש
למעלה שרקתא בראש נח' דראש חליצה מאן דאר' מנעל לכתחילה לא מאי טעמ'
אילי'
משום דהויא ליה פנתא מעל וארקתא מעל דמנעל סי' כל מנעל
עור על בכי עור הוא התחתון שעל גב הרגל נקר' כנבא והעליון שעליו נקר ארקתו
נמצא ערקתא מעל אותו העור שעל רגליו וההורה אמרה מעל רגלו ולא על דמצעל .
ארקתא נראש גר' דבמה אשה פי' בנסכא ובקמרא אדדן בסו' נמ' דדיני ממונוה
אחד אוה' בסייף הרגו ואחד אומ' בארירן הרגו סי' הגון אזמל.
ויש אור' כמו גרזן זתרותוך בפר' חזקת הבהיה ארישן דפרסאי עד ארבעין שנין סי'
חזקת דפרסאי כל שנה
אריש כפר' אילו מגלחין בגמ' הקובה את מתו אא
בפרענא סי' במשתה שמחת מריעות בפרענא אכל בארישתא כלוח' הוא
אינו פורע אלא מתחיל על אביו ועל אמו אינו נכנס עד י"ב חודש אפרות כס"ק
דומא ויצא כשדה ללקט אורות מאי אורות זה גרגיר ולמה נקרא שמה אומה
שמאירין את העיניה והוא גרגיראה מצראה אדת כפר שור שנגח את הסרה

מט
הי
א נסל למרר שרמים ירב לחמץ אמ' וכוי עד אם שהתה
ושחטה כשיראי פוממת אמום במושכת מים מן הנהר והיא עמוקה וטסחי'
ומה ומה נקראת אמת המים ודולין ממנה להשקות את השדה ותרגו' יאורים
מריטייא משקל מריה דתורא קבא דקמחא ואזל וגמר בכי מררשא וכל י הוה משהי
להאי הורא מעת דחיישינ' לדיסוק אבריה ולא אפסרה ובר' גמ' דכל הבשר אח' רבא
האי אריטאון דרלאי אין נוטלין הימינה לידיה פי' יאורי המים שדולין אלי השקות הגנות
אין מטבילין בה את הידיה דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנו לידים דלא אה מכת
נברא . פא' כיצד הן עושין דולין מן הכור וממלאין צינורות סביביו להשקות השדוה והכי
קאמ' השממלאין הענורות אין נוטאלין מן הצנורות ואין מטבילין בה ידים י/
נשלם פרק י'ח' . פרק י"ט
אגש מחתה ומורה בגח' דערף דקלכי פי' אש ומחתה ואלקח מלא המחתה מחליא
אש מנורה דכתו' להעלות נר תמיר והיא הדלקת נרוה באש לאשתו
תלתא . לאשהא צמירתא בסל פר' כמה אשה כי' אשתא בה יומא שאותוהו ככל יום .
כ"א שהוא יוד ראשון שאחותו אשרא הלתא שאחוהו משלישי לשליש. פי"ג יש א'
שאחותי ימיה יש שאחותו אשרא עמירת חמה שאורות ג' ימיה רצותיה ואין נחלצת
בין הדינים קשה היא הרבה נוטלין סהין שדולו ברזל והולכין למקום שיט שה סנה וליתתי
למטה מכל החדקיה ולפסקיה מחתוך ואותן חתירות יחתכה קרוב לארץ . אשהא דסתנא
קשה מדקייטא וסימניך תנורא הדירא ברא' גמ' דאמ' להם הממונה כי' החמות שלפתיו
אלולי שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרות שיש בעולה כמו התנור הצונן /
אלולי שהבעירהו בעדיה קרבה ואש' חזקה אינו מתחמם ובהלכה קח' דכל שעה אמ' ליה
האי אשתא צמירתא בשעה הסכנה דמיא וכסו' גמ' רר' ליעי' דאורג לא השיא הא בחולה
מחמה אשרא הא בחולה מחמה אבצנא כי' כחולה מחמ"ת אישתא יכול לרוץ מחמת
אובצנא משוב שיסות אינו יכול לרוץ כ"א מחמת אשתא שחולה ממש לא ידיל למרהט
מחמת אורצנא שטרח הרבה ונצטנן רהיט ובר' משנ' דנדרי' כאמרא כדירייה דאישי'
דבר בירשות דאמרא ובכר' כל המנחות באות בגר' ואה החמילו שיריהי ה"ר מניין
למעלה מבשר חטאת ונו' שהוא בלא תעשה . ת"ר דידל שאור וכל דבכי לא תקטירו
ממנו אשה ליי יממנו למה לי לומ' לך כל מממנו לאישים שידיו הן בבל תקטירו יאיש
בכר יב' בבריית' דר' אליעז' נקרא שם ועזר שלוקח שלוקא ממנו נקרא אש מה עשה הקבה
ערץ שמו ביניהן אמ' אם הולכים בדרט הרי מוטב . ואם לאו אני נוטל שמי מכיניהן אש' ואש'
ואש אוכלת אש שנ' כי אש היא עד אבדון האכל . ובגר' דכר' ב' בסועה דר' עקיב' אינש
ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלהן . אמ' רבא וראשה עדיפה מדאיש דהאי מצרף
והאי לא מצרף . פי' אש ראשה אין הפסק כו . אישי כהן גדול פי' אדוני . ברל במ' דמי שמתו

מוטלי שבעה שבעה איש ראשתו טרות לה ם המר המכואל פי' משל
במו על שמיץ מינן עשה להן כבוד וכת' לעון אינו עא ימשב חבר הרי היא דחבח
בסר שור שנגר את הפרה נגון אילו החופרים לאושים פי יסודות כדכתו ואושאן
יחיטו : והאדיל יסודותיה הרג"ו ואכלת אשייתא התתויי כלבא אכסא תרנגלו
כבר כי עם אכסאים גון בקרן בפר' כל המטמאין היה משבורן או שקדט
טמא ובטהרות נפר' והדר עם הנברי הנצוק והקטפרם ומשקה טופח
אילו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה . והאשבורן חיכור לטומאה ולטהרה עהו'
קמא המקואות שוה למקוה לטהר באשכורן . ובסו' גמ דכל שעה שופכן במקום
מדרון ואין שופכן במקום האשבורן . ובע"א בפר' השוכר את הפוע' בגחנטל את
המשפך . תנן ההם הנצון והקטפרם כול פי במקום יש מקום נמוך עמוד
שיקוו בו המים ושם אותו מקום עמוק מדרון הוא שמשה נשמטות המים
אשרת וידות האופנים הרגו' אשדה . אנוןן ררף הנוגע בצמר שעל האימה
באשוויה טהו' בכליה בפרהנו הנוגע בכבד פי' העץ שכורכין יא
עליו אמר גהן והלע' קנוקלא ובלישנ' דרבון שמו אורנסי בגר' ותנית הנוגע בעמר
שעל גבי האשונה ובטותי שעל גבי הכלך . ויש מוציאין זה הדבור מתרגמי' יצועי
עלה אאתוןףקר וארוי כבר כי' בארזי יס"א אשותי עידים מין אילן ששמו שוח והם
יכים מתוקנים למלאכה דומיא זארזי ס'א' אשוחי ארזים נקנות ארוי
ארזים זכרים אשחוך בסד קמ' דסוטה בגמ' וכן לעניין הטובה ולאשחור אבי
תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלה ולמה נקרא שמה
אשחור שהושחרו פניו בתענית . אשיוף כחלק ואם מן הארץ הוא מביא ⟦יש
לנו אשיות שלברזל שאנו מחכיף
את הקרקע פי כמו עששיות שלברול
והן חתכות . אתזיך בכר' מומין אילו בכורות אין לו ביצים אין לו ביצה אחת זהו
מדוח אשך . האמור בהורה . והרגו' ירוש או דחסיר כולייה . ר' שמעון אומ'
כל שנמרחי אשכיו . פי' כמו נמוחו נמעכו ביציו . ר' עקיב' או' כל שרוח במשכיו
דלו נתנכחו ר' מנינא בן אנטיגנוס אומ' כל שמראיו חשובין קסבר גורעין ומוסיפין
וקרא וקרי ביה מראו חשך והיינו כוטי אתשכל בסו' משנה דסוטה ובתמורה
משמה יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלה בטלו
המשכולות . מאי אשכולות אמ' רב יהוד' מח' שמואל איש שהכל בו כל ות תורה ויראה
וענוה וכיוצא בהן . אעזפף חרתא דאשככי בריש גמ' דכל הכלים ובפר' ערבי פסמי'
בגמ' ואפי' מן הכמחוי כגון רב חנניא ורב הושעיא דאו שהבי נינהו . פי' אומנין
שלמנעליה בפר ואילו טריפות ובגמ' ובחגביה ילמינהו להביא את האכשף אשרך
עמדי כרה תרגו אשכרין דנרה אעזך רגן ביומא בפר' א' להם הממונה
ובי שנימרלות שלאשברע היוובנמניה בס' בהרת היה ישראל מני דפרין

ארבעים שנה . אריש בכרק אלו מגלחין בגמרא הקובר את מתו הא בארישתא הא
פור
בפורענא פיחשו בשתה שמחות מריעות בפורענא לאלתר אבל בארישתא הוא אינו
אלא מתחיל הוא אחר שלשים יום אבל על אבוו ועל אמו אינו נכנסעד שנים עשר אדם
אדות בפרקא קמא דיומא בנמרא כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו ⟦/⟧
מאכל וישתה ויצא אחד אל השדה ללקט אורות מאי אורות זה גרגיר ולמד נקרמ הם
אורות שמאירין את העינים והוא גרגירא מצראה. ארתןן בפרק שור שנגח
את הפרה בגמרא החופר בור ברשות הרבים ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה
מדיה טרפיה רב נחמן וכוליה עד אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה פירושו מת
המים שמושכתמים מן הנהר והיא עמודה ששה טפחים דהיינו אמה ומשום הכי /
נקראת אמת המים ודולין ממנה מים להשקות את השדה ותרגום יאורים ארותיינו
אישקל מריה דתורא קמא קבא דין מחה להוצאה ואזל וגמר בי מדדשא כוליה הוה
משהה להאי תורא מעת לעת דחישינן לרסוק אברים ולא אפסדיה ובראש גמרא
דכל הבשר בסימן אמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין היתנה לידים פירושו
יאורי החים שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בה את הידים דהוו להו שאובים
ואין נוטלים חמנו לידים דלא אתו גברא כיזצד עושין דולי מן הבור וחמלאין צנורות
להשקות את השדה והם קאמר כשממלאין הצנורות אין טטלין הן הצלורוג ו)אין חטביג בה ידי
נשלם פרק תשעה עשר ואחל פרק עשרים
אש מחתה ומטרה בגמרא דטרף בקלפי פירוש אש ומחתה ולקח מלא המחתה
גחלי אש מנורה דכתיב להעלות נר תחיד והיא הדלקת הנדות באש לאשתא תלתא לאשתא
צמירתא בסוף פרק במה אשה פירוש אשתא בת יומה שאחזתו בכל יום פירוש אחר
שהוא יום ראשון שאחזתו אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלשים פירוש אחד שלשת
ימים יש שאחזתו . אשתא צחירתא חמה שאוחזת שלשה ימים רצופים ואין נחלצת
בין הבינים קשה היא חרבה נוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה
וליתתי למטה מכל החדקים וליפסקיה וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ
אשתא דסתוא קשה מד קיטא וסימן תנורא קדירא בראש נקרא דאמר לה ן ממונה
פירושו החמות של סתו אלולי שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרות שיש בעולם
כמן בתנות הצונן אלולי שתבעירהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמה ובהלכה

דכל שעה אחר ליה אשתא צמירתא נמי בשעת הסכנה דמיא ובסוף גמרא דר אליעור
אומר האורג לא קשיא הא בחולה החמת אשתא הא בחולה מחמת אוכצנא פירוש
בחולה מחחת אשתא יכול לרוץ מחסת אוכצנא משום עייפות אינו יכול לרוץ פירוש
אחר מחמת אננתא שהוא חולה ממז לא יכיל למירהט החמת אוכצנא שנטרח הרבה
ומצטנן רהיט. ובראש שנה דנדרים כאימרא כדירים כבר פירשתי באימרא
ובפרק כל המנחות באות בגמרא ואם החמיצו שיריה תנו רבנן למעלה הבשר
החטאת ומבשר אשם ומבשר קדשים קלים וממותר העומד ומשתי הלחם ומלחם
הפנים ומשיירי מנחות שקוט בלא העשה תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא /⟧
תקטירו וגו' כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ובפרק נושיאין על האנוסה
בגמרא כהנת שנתערב ולדה פירושו הוה יכיל למימר כל שאור וכל דבש לא מקטירו
אשה ליוי ממנו למה לי אלא לומר לך כל שממנו לאישים שייריו הרי הן בבל תקטירו
נקד
איש בפרק י'ב' בבריתא דר' אליעזר וקרא שכ אדם ועזר שלוקח ממנו את
הר
אש תור עשה הקבה נתן שמו ביניהן יה אם הולדין בדרכי מוטב ואם לאו אני נוטל את
שמי מבינהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש שנאמר כי אש היא עד אבדון תאכלי
ובגמרא דפרק שני בשוטה דרש ר' עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש
אוכלתן אמר רבא וראשה עדיפא מד איש האי מצרף והאי לא מצרף פירושו אש אשה
אין הפסק בו . איש חרבו על ידדו בבראשית רבה פרשת פא' ר' שמעון בן אלעזר בן
שלש עשרה שנה היו . ואיש בא הבעל שלושה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר
לך כל המביא דודון לתלמיד חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים . בראש
גמרא דשני דייני גזילות אשה בעלה ישמחה בפר קא קמא דקדושין בגמרא כל מצות
עשה פירושו מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה השמחה עליה וכאן מפורש השוה
הכתוב אשה לאיש לכל ענשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות י איש מקדש את בתו[
ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה וכוליה בסוטה בסוף גמרא דהיה נוטל אמ
מנחתה אישה הפרס ויוי יסלח לה באשה שהפר לה בעלה מדבר שהיא צריכה כפרה
וסליחה כשהיה מגיע עקיבה אצל פרוק זה היה בוכה וכוליה כיוצא בדבר אתה ומר
והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה שנתכון לטלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר
חזיר כתיב ונשא עונו וכוליה . בפרק מי שאמר הדיני נזיר ושמע חבירוו בסוף

גמרא דעשרה יוחסין ובפרק טרף בקלפי אישי כהן גדול פירושו אדוני וכמו כן במקרא
אבנ אבי רכב ישראל ופרשיו איש חיל רב פעלים חי כתוב וכי הוא בן איש חי וכוליה
עלמא בנימיתי אלא בן איש חי שאפלו במיתתו קרוי חי וכוליה . בראש גמרא דמי
שמתו שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בומרא דדוי (ה)כול
פירושו שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב לשון אישות כבאדם . אשת
חבר הרי היא כחבר בראש גמרא דשבועת העדות דביתהו דרב הונא הוה טיתנה
דינא קמיה דרב נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה תסתתמין טענתא דהאיך
לא איקום היקמה אשת חבר הרי היא כחבר . אשה יוצאה שלא לרצונה והאיש אינו
מוציא אלא לרצונה אפשר דמשהי לה בגיטא בגיטין בראש גהרא דפרק הניזקין ויעבד
ישראל באשה ובאשה שהר אמר להם דיגמא שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד שלא ש
רשו
אשה נשתעבד מנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל השתעבדי
גואל השתעב דתם בבראשית רבה בסוף פרשת עוד ויבא גם אל רחל איש אינו
באודם אלא בלובן ואשה חטמאה באודם אבל לא בלובן בראש גמרא דבנות כותום
ובספרא וזאת תהיה טמאתו בזובו טמאתו בלובן הוא קטמא ואינו מטמא בדם הלא
דין הוא וכוליה עד בטמאת האיש בלובן וטתאת האשה בדם . אש בפרק שור
שנגח את הפרה בגמרא החופר בור ברשות הרבים כגון אלו החופרים לאושין פירושו
יסודות כד כתיב ואושיא יחיטו ותאכל יסודותיה תרגום ואכלת אשוותהא.
אש כל בא אכסא תרנגו לא כבר פי ישנוהו עם אכסא. אשבורן
באהילות בפרק המיטמאין היה אשבורן או שקדש טמא ובטהרות בפרק הדר עם
לזהא
עם הארץ הנצוק והקטפרם ומשקה טופח אינן חבור לא לטמאה ולא לטהרה ה אשבורן
חבור לטמאה ולטהרה ובפרקא קמא דמקוות שוה למקוה לטהר בחשבורן ובסוף
גמרא דכל שעה שופכן בהקום מדרון ואין שופכן במקום האשבורן ובעבדה זרה
בפרק השוכר את הפועל בגמרא נטל את המשפך תנן התם הנצוק והקטפרם רה
פירושו במקום הישר יש מקום עמוק שיקוובו ושם אותו מקום עמוק אשבורך
אשדת וידות האופנים תרגום אשרת גילוליא. אשוויה הנוגע
בצמר שעל האיקה באשוויה טהור בכלים בפרק הנוגע בכבר פירושו העץ שכור כין
למצמה גפן ובלעז קנקלה ובלישנא דרבנן שמו אורנאסי בגמרא ותניא הנוגע ב
שעל

שעל גבי האשוה ובטוי שעל גבי הפלך ויש מוציאין זה הדיבור מתרגום יצועו עלה
אשוחי וארזי כבר פירשתי בארזי פירוש אחר אשוחי עצים קן אילן ששמו
שוח והן יפין מותקנין למלחמה דומיא דארזי פירוש אחר אשוחי ארזים נקבות וררי
ארזים זכרים אשחור בפרקא קמא דסוכה בגמרא וכן לענין הטובה שחור
אבי תקוע היו שתים נשים חלאה ונערד אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור ↑ שחירו
פניו בתעניה. אשיות בחלק בגמרא דדור המבול ואם מן הארץ הוא תבו יש
לנו של ברזל שאנו מחפין את הקרקע פירושו כמג עשש חת של ברזל והן חתיכות
אשך בפרק מומין אלו בבכורות אין לו בצם אין לו אלא בצה אחת זהו מרוח אשך
שכתוב בתורה תרגום יחשלמי או דחסיר כוליה ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו
פידושו כמו נמחו נמעכו ביציו ר' עקבא אומר כל שרוח באשריו כלומר נתנפחו ור חנניה
בן אנטיגנס אומר כל שמראיו חשובין קאסבר גורעין מוסיפין ודורשין וקרו ביה מראו
והו
חשך והינו כושי. אשכל בסוף שנה דשוטה ובתמורה בגמרא דפרק ישל רבנות
שמת יוסי בן יועזר אוש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות אמר רב
יהודה אתר שמואל איש שהכל בו כלומר תורה ויראה וענוה וכיוצא בה
אשכף חיבא דאושכפי בראש גמרא דכל הכלים ובפרק ערב פסחים בגמר
מן התמחוי כגון רב חנניה ורב הושעיא דאושכפי נינהו פירושו אומנין של מנעלים.
אשכף בפרק אלו טרפות בגמרא ובחגבים למינהו להביא את האשכף .
אשכר צמדי כרם תרגום אשכרין דכרם. אשכרע ביומא בפרק אמר
להן הממונה ובה שני גורלות של אשכרע היו ועשאן בן גמלא של זהב ובנגעים בפרק בהרת
בית ישראל אנו כפרתן הרי הן כאשכרע לא שחורים ולא לבנים אלא ביטניים ובסוף גמרא
דהמוכר את הספינה אבל הוא עושה המחק של זית של אגוז של שקמה של אש כרוע תדהר
ותאשור תרגום מורנין ואשכרועין פירושו בלשון ערבי בקם ובלעז בוסו והוא פיקסונין
עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום ולא בינוני אשל בפרק הגוזל ומאכיל
או
בגמרא שטף נהר לא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביותי תשרי תרי
הסוכ
ובפרק השוכר את האומנין בגמרא דכבדיקה אינמי לאשלא יתרא ובפרק הישן תרות
בגמרא העושה סכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל ברפואות דמי שאחזן אשלא
דפוריא עתיין תנו ובפרין מציאת האשה בגמרא דסמך המשואאת בתו סתם בב

ארבעים שנה . אריש בפרק אלו מגלחין בגמרא הקובר את מתו הא בארישתא הא
בפורענא פיחשו במתה שמחות מריעות בפורענא לאלתר אבל בארישתא הוא אימו
אלא מתחיל הוא אחר שלשים יום אבל על אבוו ועל אמו אינו נבנס עד שנים עשר חדם .
ארות בפרקא קמא דיומא בגמרא כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו ⟦/⟧
מאכל ושתה ויצא אחד אל השדה ללקט אורות מאי אורות זה גרגיר ולמה נקרשהם
אורות שמאירין את העינים והוא גרגירא מצראה . אדתון בפרק שור שנגרו
את הפרה בגמרא החופר בור ברשות הרבים ההוא תורא דנפל לאריתא דדלא שחטיה
מריה טרפיה רב נחמן וכוליה עד אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה פירושו מת
המים שמושכתמים מן הנהר והיא עמודה ששה טפחים דהיינו אמה ומשום הכי ⟦/⟧
נקראת אמת החים ודולין ממנה מים להשקות את השדה ותרגום יאורים ארותייו
אישקל מריה דתורא קמא קבא דקמחה להוצאה ואזל וגמר בי מדרשא כוליה . הוה
משהה להאי תורא מעת לעת דחישינן לרסוק אברים ולא אפסדיה ובראש גמרא
דכל הבשר בסימן אמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין היחנה לידים פירושו
יאורי המים שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בה את הידים דהוו להו שאובים
ואין נוטלים ממנו לידים דלא אתן גברא כי זצד עושין דולין מן הבור וממלאי בנורות הביו
להשקותאת השדה והם קאמר כשממלאין הצנורותאין טטלי, מן הצלורוגאין מטביג בה ידים
נשלם פרק תשעה עשר ואחל פרק עשרים
אש מחתה ומטרה בגמרא דטרף בקלפי פירוש אש ומחתה ולקח מלא המחתה
גחלי אש מנורה דכתיב להעלות נר תחיד והיא הדלקת הנדות באש לאשתא תלתא לאשתא
צמירתא בסוף פרק במה אשה פירוש אשתא בת יומה שאחזתו בכל יום פירוש אחר
שהוא יום ראשון שאחזתו אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלשים פירוש אחד שלשת
ימים יש שאחזתו . אשתא צמירתא חמה שאוחזת שלשה ימים רצופים ואין נחלצת
בין הבינים קשה היא הרבה נוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה
וליתתי למטה מכל החדקים וליפסקיה וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ
אשתא דסתוא קשה מד קישא וסימן תנורא קדיחא בראש גקרא דאמר להן ממונה
ד
פירושו החמות של סתו אלולי שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרות שיש בעולם
כמו התנור הצונן אלולי שתבעירהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם ובהלכה

דכל שעה אחר ליה אשתא צמירתא נמי בשעת הסכנה דמיא ובסוף גמרא דר' אליעזר
אומר האורג לא קשיא הא בחולה מחמת אשתא הא בחולה מחמת אוכצנא פירוש
בחולה מחמת אשתא יכול לרוץ מחמת אתצנא משום עייפות אינו יכול לרוץ . פירוש
אחר מחמת אנמתנו שהוא חולה ממא לא יכיל למירהט מחמת אוכצנא שנטרן הרבה
ומצטנן דהינו . ובראש שנה דנדרים כאימרא כדירים כבר פי רשתי באימרו
ובפרק כל המנחות באות בגמרא ואם החמיצו שיריה תנו רבנן למעלה מבשר
החטאת ומבשר אשם ומבשר קד זים קלים וממותר העומר ומשתי הלחם ומלחם
הפנים ומשיירי מנחות שקוא בלא תעשה תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא /⟧
תקטירו וגו' כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ובפרק נושיאין על האנוסה
בגמרא כהנת שנתערב ולדה פירושו הוה יכיל למימר כל שאור וכל דבש לא מקטירו
אשה ליוי ממנו למה לי אלא לומר לך כל שממנו לאישים שייריו הרי הן בבל תקטירו .
נקר
איש בפרק י'ב' בבריתא דר' אליעזר נקרא שם אדם ועזר שלוקח ממנו את
הי
אש מוד עשה הקבה נתן שמו ביניהן יה אם הולכין בדרכי' מוטב ואם לאו אני נוטל את
שמי מבינהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש שנאמר כי אש היא עד אבדון תאכל .
ובגמרא דפרק שני בשוטה דרש ר' עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש
אוכלתן אמר רבא וראשה עדיפא מד איש האי מצרף והאי לא מצרף פירושו אש אשה
אין הפסק בו . איש חרבו על ירדו בבראשית רבה פרשת פא' ר' שמעון בן אלעזר בן
שלש עשרה שנה היו . ואיש בא הבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר
לך כל המביא דורון לתלמיד חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים . בראש
גמרא דשני דייני גזילות אשה בעלה שמחה בפרקא קמא דקדושין בגמרא כל מצות
עשה פירושו מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה השמחה עליה וכאן מפורש השוה
הכתוב אשה לאיש לכל ענשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות . איש מקדש את בתו
ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה וכוליה בסוטה בסוף גמרא דהיה נוטל את
מנחתה אישה הפרס ויוי יסלח לה באשה שהפר לה בעלה מדבר שהיא צריכה כפרה
וסליחה כשהיה מגיע עקיבה אצל פסוק זה היה בוכה וכוליה כיוצא בדבר אתה ומר
והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה שנתכון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר
חזיר כתיב ונשא עונו וכולה . בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ובסוף ⟦/⟧

גמרא דעשרה יוחסין ובפרק טרף בקלפי אישי כהן גדול פירושו אדוני וכמו כן במקרא
אבי אבי רכב ישראל ופרשיו איש חיל רב פעלים חי כתוב וכי הוא בן איש חי וכוליה
עלמא בני מיתי אלא בן איש חי שאפלו במיתתו קרוי חי וכוליה . בראש גמרא דמי
שמתו שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמרא דד ור א)בול
פירושו שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב לשון אישות כבאדם . אשת
חבר הרי היא כחבר . בראש גמרא דשבועת העדות דביתהו דרב הונא דוה טיתלה
דינא קמיה דרב נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה מסתתמין טענתא דהאיר
לא איקום מיקמה אשת חבר הרי היא כחבר . אשה יוצאה שלא לרצונה והאיש אינו
מוציא אלא לרצונד אפשר דמשהי לה בגיטא בגיטין בראש גמרא דפרק הניזקין ויעבד
ישראל באשה ובאשה שמר אמר להם דיגמא שלכם דומה ליעקב סה יעקב עד שלא שא
אשה נשתעבד מנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל השתעבדתם
גואל השתעבדתם בבראשית רבה בסוף פרשת עוד ויבא גם אל רחל איש אינו
באודם אלא בלובן ואשה מטמאה באודם אבל לא בלובן בראש גמרא דבנות כותים
ובספרא וזאת תהיה טמאתו בזובו טמאתו בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם הלא
דין הוא וכוליה עד טמאת האיש בלוב וטחאת האשה בדם . אש בפרק שור
שנגח את הפרה בגמרא החופר בור ברשות הרבים כגון אלו החופרים לאושין פירושו
יסודות כד כתיב ואושיא יחיטו ותאכל יסודותיה תרגום ואכלת אזוותהא.
אש כלבא אכסא תרנגולא כבר פי ישנוהו עם אכסא. אשבורן
בא הילות בפרק המיטמאין היה אשבורן או שקדש טמא ובטהרות בפרק הדר עם
לוהו
עם הארץ הנצוק והקטפרם ומשקה טופח אינן חבור לא לטמאה ולא לטהרה אשבורן
חבור לטמאה ולטהרה ובפרקא קמא דמקוות שוה למקוה לטהר באשבורן ובסוף
גמרא דכל שעה שופכן במקום מדרון ואין שופכן במקום האשבורן ובעבדה זרה
בפרק השוכר את הפועל בגמרא נטל את המשפך תנן התם הנצוק והקטפרם (וליה
פירושו במקום הישר יש מקום עמוק שיקוובו ושם אותו מקום עמוק אשבורן
אשדת וידות האופנים תרגום אשרת גילגליא. אשוויה הנוגע
בצמר שעל האימה באשוויה טהור בכלים בפרק הנוגע בכבר פירושו העץ שכורכין
למאצמר גפן ובלעד קנקלה ובלישנא דרבנין שמו אורנאסי בגמרא ותניא הנוגו

שעל גבי האשוה ובטווי שעל גבי הפלך ויש מוציאין זה הדיבור מתרגום יצועי עלה .
אשוחי וארזי כבר פירשתי בארוי פירוש אחר אשוחי עצים תן אילן ששמו
שוח והן יפין מותקנין למלסמה דומיא דארזי פירוש אחר אשוחי ארזים נקבות
ארזים זכרים. אשחור בפרקא קמא דסוכה בגמרא וכן לענין הטובה שחור
אבי תקוע היו שתים נשים חלאה ונערד אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו א שחור שחירו
פניו בתעניה. אשיות בחלק בגמרא דדור המבול ואם מן הארץ הוא מביא יש
לנו של ברזל שאנו מחפין את הקרקע פירושו כמו עששאת של ברזל והן חתיכות .
אשך בפרק מומין אלו בבכורות אין לו בצים אין לו אלא בצה אחת זהו מרוח אשך
שכתוב בתורה תרגוטירו שלמי או דחסיד כוליה ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו
פידושו כמו נמחו נמעכו ביציו ר' עקבא אומר כל שרוח באשריו כלומר נתנפחו ור' חנניה
בן אנטיגנס אומר כל שמראיו חשובין קאסבר גורעין מוסיפין ודורשין וקרו ביה מראו
בה
חשך והינו כושי . אשכל בסוף שנה דשוטה ובתמורה בגמרא דפרק ושו רבנות
שמת יוסי בן יועזר איש צרידק ויוסי בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות אמר רב
יהודה אמר שמואל איש שהכל בו כלומר תורה ויראה וענוה וכיוצא בהן .
אשכף חיבא דאושכפי בראש גמרא דכל הכלים ובפרק ערב פסחים בגד
מן התמחוי כגון רב חנניה ורב הושביא דאושכפי נינהו פירושו אומנין של מנעלים.
אשכף בפרק אלו טרפות בגמרא ובחגבים למינהו להביא את האשכף.
אשבר צמד. כרם תרגום אשכרין דכרם אשברע ביומא בפרק אמר
להן הממונה ובה שני גורלות של אשכרע היו ועשאן בן גמלא של זהב ובנגעים בפרק בהרת
בית ישראל אנו כפרתן הרי הן כאשכרע לא שחורים ולא לבנים אלא ביטניים ובסוף גמרא
דהמוכר את הספינה אבל הוא עושה המחק של זית של אגוז של שקמה של אש כרוע תדהר
ותאשור תרגום מורנין ואשכרועין פירושו פלשון ערבי בקם ובלעז בוסו והוא פיקסונין
עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום ולא בינוני . אשל בפרק הגוזל ומאכיל
בגמרא שוף נהר לא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביומי תשרי תרי
הסול
ובפרק השוכר את האומנין בגמרא דהבדיקה אינמי לאשלא יתרא ובפרק הישן תחת
בגמרא העושה סכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל ברפואות דמי שאחזו אשליא
דפוריא עתיקתא ובפרק מציאת האשה בגמרא דסמך המשיא את בתו סתם רב שא

אילימא משום דהויה ליה פינתא מטל וארקתא מעל דמעי
פיר' כל מנעל עור על גבי עור הוא התחתון על גב הרגל נקוא
פנתה והעליון שעליו נקרה ערקתא נמצא עדקתא מעל אות
הטיר שטל רגליו והתורה אמרה מטל רגלו ולא מעל דמעל
ארקתא ברא' גמד' דבמה אשה פירוש בניסכא ובקטרא
ארידו בהו' גמ' דריני ממונות בשלמה זה בורד אחד אומ' כסי
הרגו ואחד או' בארידן הרגו פיר כגון אוזמיל ויש אומ' כמין וא
אריש בפי' אלו מגלהיו בג' הקובר את מיתו הא בארישתה ⟦ה
בפורענה מיר בארישתא כלומ' באתחלהא ענין מתחיל בשמחה
מיריעית בפירטנא ללתר אבל בארישתא כלומר הוא אינו פי
אלא מתחיל הוא אחר שלושים יום אבל על אביו ועל אמו אינו נכנס
למידיעים עד שנים טמור חדש אריש בפי' חזקת הכתים
בגמ' במה דב' אמו' במחזיק ארישן דפרסאי עד ארבעין פירוש
חזקה דפרסהי בלא שטר מ שנה דורות בפר קמ' דיומא בגמ
כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ויצא אחד אל השדה
ללקוט אורות מאי אורות זה גרגר ולמה נקרה אורות שמאירין
את העינים והוא גרגיראה מצרחה ארת בפי שור שנגה אה
הפרה בגמ' זה הופד בוד ברשות הרכים ההוא תורה דנפל ⟦לא'⟧
לאדתא דדלאי שחטיה מאריה טרפיה ר' נהמן וכול עד אם
שהת מעת לעת ושהטה כש' פיר' אמת המים שמושכת מים
מן הנהר והיא עמוקה ו' טפחים דהינו אמה ומשום הכי נקראו
אמת המים ודולין ממנה מים להשקות את השדה ותרג יאורים
הרתייה אישקל מריה דתורה קבא דקמהא להוצאה ואזל וגמו

ג רי וא כי אהוה משהה להסי תורא מעת לעתדה ⟦ש נ/
יה ה ולא אפסריה וכרי גמא דכל הכשר בסימן אמי
כבא החי אריתה דרראי אין נוסרן הימנה לידים פיר' יאודי
ה מ' גדולי השקות הגנות אין מטבילין בה את הנדויד
יהוי דה שאונין ואין ויטלין ממנו לידים דלא התו מכה גבר
יי אה' כ נוהר נישין דילין מן הכור וממלאין צינורות סכיביו
לא שקוה השיוהכין האמר כשממל אין הצצורות אין נוילין
זה נינוות ואין מטכילין בה ידים א
סויין ירקי י'ט'
חחי פרק כ'
אש
כי נהוי עורה בגמ' דטרוי בקלפי פיר אש מיחתה ולקח מלא המח
המחתה גמליאש מנירה דכת להעלות נד תמיד והוא הדלקת נירות
ש לאישתה צומרתה בס פר כמה אשה פיר אישתא כתיומא
אהזתו בכל יום פיר אה' שהוא יום ראשון שאחזתו אישהא ⟦/⟧
תיהא שאוחזהו משלישי לשרישי פיראה שלושת ימים יש
טאח זתו אשהא צומרתא חטא שאוחזת שלשה ימים רצופין
יין נחלצת בין הביצים קשה היא הרבה נוטלין סכין שכלה
רזל והולכין למקום שיש שם סנה וליתתו למטה מן החדהים ⟦ולו
חסקיה וליהתוך ואותן התיכות התחם קרוב לארץ אשתא יש
קתוא קשה מדקיטא וסימניך תוירא קריקא ברא' גמי' ד להי
הממוה פיר החמת שלסתה אילוי שהיא חזקה לאה הזי יתנכו ⟦/
על הקרוה שיטי בעילה מתו התו : מנן אלולי שתבערהו בעצים
הרבה ואש אזקה אינו מתר יום וניה לכה ⟦/⟧ דברישעה אמר דיה
הא זיה מי דהה זי בשעת הזהנה דו אובם גמד דר' אליעיי

אומ' האורג לא קשיא הא בחולה מהמת אשתא הא בחולה מח
איכעאנה פיר⟧ בחילה מחמת אשתה יכול לרוץ משום אכצאנא מש
משום עייפות אינו יכול לרוץ פיר אה' אשתא שחולה ממש הוא
לא יכיל למרקט מחמת אכצאנא שנטרח הרבה ונצטנן רהים
וברא משנה דנדרים כאמריה כדירים כאשים כבר פיר מאימרי
ובפד' כל המנחות באות כגמ' ואם החמיצן שיריה תנו רבנן מניי
למעלק מבשר חטאת ומכשר אשם ומכשר קדשים לא תקריה
וג' כל שהוא ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו וכפי נושאין ⟦ט/⟧
האנוסה בגמ' כהנת שנתערבו ולדה פיר הוא יביל למימר כל פואו
וכל דבש לא תקטירו אשה ליייי ממנו למה לי אלא לומר לך כל ⟦ש⟧
שממנו לאשים שידין הרי הן בכל תקטירו איש' בפי' יכ' בכריתא דו
אליעזר נקרא שם אדם אש ועזר שלוקה ממנו נקראת אש עשה
הקבה' נתו שמו ביניהם יה אם הולכין בדרכו הרי מוטב ואם להיו
אני נוטל את שמי מביניהם נשארו אש ואש ואש אוכלת אש שו
כי אש היה עד אבדון תאכל ובגמ' דפי' ב' דסוטה דרש ר' עקיבה
איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכר אש אוכלתם אמר רבא ⟦ודי'⟧
ודעשה עדיפה להאיש האי מצרף והאי לא מצרף פיר אש ראש
אין הפסיק בו את חרבו על יריכו בכרי' רבה פי' הה' ר' שמעון בן אמ'
בן שלשה עשר היו איש בא מבעל שלישה וכי אלישע אומי'
ביכורים היה לו לומר לך כל המביה דרון לתל' חכ' מעלה עליו ה
כלו הקריב בכורים ברי גמ' דשני דייני גזילות אשה בעלה משמח
בפ' גמא' דקידושין בגמ' כל מצות עשה פיר' מיכן הבעל כל צרכו ⟦//⟧
הסעודה הסמה עליה וכין מפורש השיה הכתיב אשה לאיש לכי
טונשין שבתורה וכין לדינין וכין למכות איש מקדש את בתו ⟦ולי

ראשן וט בשיטה כס דהיה נוטל את מנחתה אישה היפירם ⟦וייי
הלה כאשה שהפר לה בעלה הכת' מדכר שהיא צריכה כנידה
וה ריחה כשהיה מגיע ר' עקיבה אצל פסוק זה היה בוכה וכיוצא
בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון
מדלות ידו בשר טלה ועלק כודו בשר חזיר דכת ונשא עינו וכול
כפי מי שהמר הדיני נזיר ושמע חבירו וכסוף גמ' דעשרה ייהוסין
וכפי גמא ובפ' ג' בנורה וכפי ב' טרף בקלפי אישי כהן גדול פרד'
אדוני ובמוכן במקרה אבי אבי רכב יש' ופרשין (ו)איש חיל רב פעלים
חי כתי' וכי הוא . כן איש חי וכולו עלמה בני מית אלא כן איש הי
ואכלו במיתתו קרוי חי וכול ברא' גמא' דמר שמיתו שבטה ושב'
שיבעה איש ואשתו אישת לבהימה מאי אית לה בחלק בגמי
ידוד המכול פיר בשכיל שלה בהן על שאינן מינן עשה להן
כבוד וכתב לשוך אישות בבני אדם אשת הכר הרי היא כחבר
ברי' גמי' דשבועת העידות דכיתהו דר הונא הוה אית ליה דינה
רקמיה דר' נהמן אמר היכי אטביך איקום מקמה מסתתמן טעני
טענאתא דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר
אשה יוצאה לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר
דמשהי לה בגיטה כגיטין ברד' גמי' דפרק הניזקין ויעבר דכת'
שראל כאשה ובאשה שמר אמר להם דגמא שלכם דומה ליעקב
מה יעקב עד שלא נשה אשה נשתעבד משנשא אשה נשתעבד
צח אתם עד שלה נולד גוהל השתעבדתם משנולך גול השתעב
השתעבדתם בברי רבה בסוף פרש' שא' ויבא גם אל רחל איש
אינו מטמה בהודם אדה ברובן ואשה מטמאה באודם אבל לא

ובן זגמא' רבנות כחנים וכסיפרה זאת תהיה טמאתו בזובן
לובן היא מיימא ואין (ו)מטמא בדם הלא דין הוא וכול
ד טומאת האיש בלופן וטמאת אשה בדם אש בפי שור
שנגח את הפרה בגר' הופר בור ברשות הרבים כגון אלו החופרין
לאושין פיר' יסודית כ ואושיא ותאכל יסודותיה תרג ואכלה
אשוותהא אש סלבה אכסא ותירנגילה כבר פירשניהו עים
אכסא אשבור באהילות בפי כל המטמהין היהי אשכורי
אי שקדש טמא ובטהרות בפירק הדר עם הנוכרי הבצוק והקטפהם
ומשהה טופה אינו חיבור לטמאה ולא לטהרה והאשכורן היכו
לטמאה ולטהרה ובר' קמ' דמקות שוה למקוה לטהר באשכוו .
כם' גמ' דכל שעה שופכין במקום מדרין ואין שיפכין במקום
האשבורן ובט' זה' בפי' השוכר את הפועלין בגמ' נטל את המשפו
תנן התם הנצוק והקטנירה וכו' פיר' במקום הישר יש מקום עמוה
שיקיו בו המים ושם אתן מקום עמוק אשבורן אשרת וירוד
האומנים תרג' אשרת גילגליה אשווה הנוגע כצמר שעי
האימה באשויה טהור בכלים בפי הנוגע בככר פיר' העץ שכורכו
עליו צמר גפן ולעז קו וקלא ובלישנא דרבנן שמו אורנהסו בגמי
ותניה הנוגע שעל גבי האשוה ובטוי שעל גבי הפלך ויש מוציחו .
זה הדיכור מתרגים יצועי עלה לישוי אשהור⟧ אשוהי וארזי כם⟧
פיר בחרזי פיר אה אשוהי עינים מן אילך ששמו שוה והן יפין ⟦מי⟧
מהוקנים למלאכה דומיא דאדזי פי' אח' אשוהי ארזים נקבות ארייי
זכרים אשהור כפר קמ' דסוטה בגמ' וכין לענין הטובה ולא
ולא שהור אבי תקיע היו שתו נשים הלאה ונטרה אשחור
כלב ולמה נקרא שמו אישחור שהושהרו פניו בתעניות

פשיות כחלק בגמ' דדור המכול ואם מן הארץ הי מהיא השלנו
אשיות שלברזל שאם מהפים את הקרק שפיר בראת ⟦ש/⟧
שלכרזל והן חתיכות אשך . בפי' מומין אלו בברכות אין לו בעים
אין לו אלה ביצה אחת זה הזא מרוה אושר שכת בתורה ותרג ⟦/וש⟧
או דחסיד כלומר נתנפהו ור' חנניה בן אנטוגנים אומר כל שמראין
אשריו קא סבר גורעין מוסיפין ודורשין וקרי בית מרוה אשר והינו
כושי אשכל בס' משנהי סוטה פתמורה בגמרד פרש שבקי
בקורבנות משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירו/⟧
בטלו האשכולות אמ' ר' יהודה אמ' שמול איש שהכלנו כל איר תודי .
ויראה ועניה וכיוצא בהן אשרף בפי ואלו טרי בגמי דכהגבים
למיניהו להביה את האשכף אשכר צמרי כרם תרג אשכרים
דכרם אשכר()ע' ביומה בפי' אמר לו הממנה ובה שני גורלות ⟦ש//⟧
שלא שכרוע היו ועשאה בן גמלא שלזהב ובנגעים בפי בהרת בית
יש אני כפרתן הרי הן כאשברוע לא שחורים ולא לבנים אלא בונונים
יבס' גמא' דהמוכר את הספינה אבל הוא עושה המחק שלזית שלאוגיז
שלשקמה שלא שכרוע תדהר ותיאשור הרג' מורנין ואשכרעין פיר'
בלשוו פרכי בקם וב יש' בלני מיס סונין עץ שהוא לא לכן
ולא שהור ולא אדום א⟧ לא מונוני אש בברי רבה בסו' פרש' ה' כה'
ייטע אהל ר' יודן אמר פרדס שאל מה תשאר תאנים ענכים ודמונים
ר נהמיה אומ' פונדק שאל מה תשאל קופד חמר ביעין ר' עזריה בש ⟦/⟧
יהודה אמר אשל זה סנהדרין היך דאת אמר ושאול יושב תחת ⟦הא'⟧
האתיל ברמה ובפר' קמ' דסוטה בגמ' רשמשון ויטע אשל בבאר שבט
זיד ריש לקיש מלמו שעשה פרדס ונטע בי מיני מגרים ר' יהוד

ור' וחמיה חד אמר פרדם וחד אמר מונדק בשלמא למאן דאמר
פרדס הינו דכת' ויטע אלא למאן דאמ' פונדק מאי ויטע כדכתיב
ויטע אהלו אפדנו דתליא באשלי רברכי בפי אין צדין בגמ' בכור
שנפל לביר ובהלכה קמה דחזקת הבתים ובפר' קמא דעכ' יר' בגמא
והכמים אומ' לפני אידיהן אסור אשל כפי הגזדל ומאכיל את בניו
בגמ' שטף נהר לא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דיכתה הר אשלחה
וביומי תשרי תרי אשלי ובפי השוכר את האזמנין בגמי' דהכריקה אי
נמי לא שלא יתירא ובפ' הישן תחת הסיה ובגמ' העושה סכתו
בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל ברפואות דמי שההזו אשרה
דימריא עתיקתה ובניי' מציאת האשה בגמי' דסמך המשיח את
כתו כהנת סתם ר' פפא אמר הני שקי דאדוריא ואשקלי דקמהוניא
אשה גובה פרנה מהן ובפי הכותב לאשתו דין ודברים בגמ' הניח
פירות תלושין פיר' אשלא חבל שעושין מפשתן או קנכם ויש ⟦שנ'⟧
שעישין הכלים מן הריות שלדקל ומושכין בהן את הספינה
אש לג במשנת שנת בפי' אמ' ר' עקיבה ובנידה בפי האשה שהיה
עישה צרכיה מי רגלים נתר זכורית קימוניא ואשלג פיר בגמי .
קימוניא אמר ר' יהודה שלוף רוץ ועשב הוא שמיכשין אותו
וטיהנין אותו ורוחצין בו את ידיהן והוא מוציא את הזוהמה
אשלג אמ'ר שמואל שלתינהו לנחתי ימא ואמרו לי שולגת שומו
ומשתכהא בניקבא דמרגניתא ומפק לה ברימצא דפרזלא
השם כפי הזרה כהן משיה אשם תלוי והנשיא חיבין משוחוביא
ופטירין ובכריתות בפי ספיק אכל חלב מביא אשם תלוי על כלי
חד ואחד כיה הפרק אמר ראבא שניהם נלמוד אשם ווראי לא

לאימ שחטיה מריה טרפיה רב נחמן וכו' עד אם שהתה מעת לעת ושחטה
שרה פיר' אמת המים שמושבת מים מן הנהר והיא עמוקה ו' טפחים דהינו אמה
משום הכי נקראת אמת המים ודולין ממנה מים להשקות את השדה ותרג יארים
תבא
וריתיינו אי שקיל מריה דתורא קמא דקמחא להוצאה ואזל וגמר בכי מדרשא כול
וה משהא להאי תורא מעת לעת דחישינן לדיסוק אברים ולא אפסדיה ובדי גמ'
כל הבשר בסימן אמ' רבא האי אריתא דדלאיו אין נוטלין הימנה לידים פי ר' יאורי
מים שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בה את הידים דהוו להו שאובין ואינ
וטלין ממנו לידים דלא אתו ↑ גברא כיצד הן עושין דולין מן הבור וממלאין צינורות
מרח
וביבין להשקות השדות והכי קאמ' כשממלאין הצינורות אין נוטלין מן הצצורות
אין מטבילין בה ידים: סליק פרק יט אחל פרק
אש מחתה ומנורה בגמ' דטרף בקלפי פיר' אש ומחתה ולקח' מלא המחתה
ליאש מנורה דכת' להעלות נדתמד והיא הדלקת נדות באש לאשתא תלתא
משתא צמירתא חמה שאוחזת ג' ימים רצופין ואין נחלצת בין הבינים קשה היא
וטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה וליחתי למטה מכל החדקים
יפסקיה וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ אשתא דסיתוא קשה
מדקיטא וסימ' תנורא קדירא בראש גמ' דאמ' להן הממונה פיר' החמות שלסתיו אילול
היא חחקה לא היתה מתגברת על הקרות שיש בעולם כמו התנור הצונין אילולי
תבעידוהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם ובהלכה דכל שעה אמ' ליה האי
שתא צמירתא ומי כשעת הסכנה דמיא ובסוף גמ' דר' אליעזר אומ' האורג לא
]שיא הא בחולה מחמת אשהא יכול לרוץ מחמת אוכצנא משום עייפות אינו יכול
]רוץ פיר' אמ' מחמת אשתא שחולה ממש הוא לא יכיל למירחט מחמת אוכצנא
שנטרח הרבה ומצטנן רחיט ובלא משנה דנדרים כאימרא כדירים כבר פירשנו
באימרא ובפר' כל המנחות באות בגש' ואם החמיצו שידיה תנו רבנן מניין למולה
מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשים קלים וממותר העומר ומשתי הלחם

ומלחם הפנים ומשיירי מנחות שהוו אשם ומב קדשים קלים בלא תעשה תלמלוו
כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטיר
שאר ובפרק נושאין על האנוסה בגמ' כהנת שנתער וולדה פירוש הוה יכיל למ[
כל שאר וכל דבש לא תקטירו אשה לייי ממנו למא לי אלא לומ' לך כל שממט ל
שיריו הרי הן בבל תקטטרו איש בפרק י'ב' בבריתא דר' אליעזר נקרא שם או
אש ועזר שלוקח ממנו נקראת אש' מה עשה הק'ב'ה' נתן שמו ביניהן י'ה' אם הו[
בדרכי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל את שמי מביניהן נשארו אש ואש ואן
אוכלת אש שנ' כי אש היא עד אברון תאכלז ובגמ דפרקב בסוכה דרש
ר' עקיבה איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמ' רבא וראשה
עריפא מראיש האי מצרף והאי לא מצרף פיר' אש' ואשה אין הפסוק בו איש
חרבו על ירכו בבראשית רבה פרט פא ר שמעון בן אלעזר בן יג שנה היו : וא
בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל ביכורים היה אלא לומר לך כל המביא דור
לתלמחכמ' מעלה עליו הכת' כאלו הקריב ביכורים ברא גמ דב דייני גזילות
אשה בעלה משמחות בפרק קמ' דקידוש בגמ כל מצות עשה פיר מכין הבעל
כל צרכי הסעורה ואשה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכת' אשה לאיש לכו
עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות איש מקדש את בתו ולא האשה איש
מוכר את בתו ולא האשה וכו' בסוטה בסוף גמ' דהיה נוטל את מנחתת
הפרס ו יס' ל באשה שהפר לה בעלה מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה
מגיע ר' עקיבה אצל פסוק זה היה בוכה וכול' כיוצא בדבר ואתה אומ' והוא
ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכון לעלות בידו בשר טלא ועלה בידו בשר חו
כת' ונשא עונו וכול בפר' מי שאמ' הריני נזיר ושמע חבירו וכסוף גמ' דר' יוחם
ובפרק ג בפרה ובפרק טרף בקלפי אישי כהן גדול פיר אדוני וכמו כן במקד[
אבי אבי' רכב' יש' ופר' איש חיל רב פעלים חי כת' וכן הוא בן איש חו וכול
עלמ' בני מיתי אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי וכו' ברא גמר דמ
שמתו שבעה ושבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמר
דדור המבול פר' בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתבוי

חישות כבאדם אשת חבר הרי היא כחבר ברב גמ רשבועת העדות
דביתהו דרב הונא הוה אית לה דינא לקמיה דרב נחמן אמ' היכי אעבד איקום
מקמה מסתתמן טענתא דהאיך לא איקום מקמה אשתחבר הרי היא כחבר
משה יוצאה לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא
בגיטין בראמ דפרק הניזקין ויעבד ישר' באש ובו' ש' אמר להן דיגמא שלכם
נעבד
דומה ליעקב מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד משנשא אשה
אף אתם עד שלא נולד גואל השתעברתם משנולד גואל השתעבדתם ברא
רבה בסוף פרש' ע'א' ויבא גם אל רחל איש אינו מטמא באורם אלא בליבן ואשה
מטמאה באורם אבל לא בלובן ברא' גמ' רבנות כותים ובסיפ וזאת תהיה טמאתו
בומאתו בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם הלא דין הוא וכו' עד טומאת האיני בלובן
וטמאת האישה בדם : אש בפרק שור שנגח הפרה בגמ החופר בור
ברש הרב כגון אילו החופרין לאושין פיר יסודות כדכ ואשיא יחיטו ותאכלי סודות
סא
תרג ואכלת אשוותהא. אש כלבא אכסא תרנוגלא כבר פירשנוהו עם
אשבורן באהילות בפרק כל המיטמאין יהיה אשבורן או שקדש טמא
ובטהרות בפרק הדר עם עם הארץ הנצוק והקטפרס ומשקה טופיח אינן חיבור
לא לטומאה ולא לטהרה והאשכורן חיבור לטומאה ולטהרה ובפר קמ' דמקווש
שוה למקוה לטהר באשבורן ובסו' גמ' דכל שעה שפכן במקום מדרון ואין שופכן
במקום האשבורן ובעכ' זר' בפרק השוכר את הפועל בגמ' נטל את המשפך
תא התם הנצוק והקטפרם וכו' פיר' במקום הישריש מקום עמוק ש יקוו בו המים
ושם אותו מקום עמוק אשבורן : אשרת וידות האופנים תרג אשרת
לגליא : אשורה הנוגע בצמר שעל האמה באשוויה טהור בכלים
בפרק הנוגע בכבד פיר העץ שכורכין עליו צמר גפן ובלעז קנטקלא וכליש
דרבנן שמו אורנאסו בגמ ותניא הנוגע בצמר שעל גבי האשה דבטרי שעל
גבי הפלך ויש מוציאין זה הדבור מת רגום יצועי עלה אשוחי וארזי
פירש' בארוי פיר' אחר אשוחר עצים מן אילן ששמו שוח והקיפים

מתוקנין למלאכה דומיא דארזי פיר' אח' אשוחי ארזים נקבות ארזים ארו
זכרים : אשחור בפר' קמ' דסוטה בגמ' וכן לענין הטובה .
ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה וני אשחור זה כלב ולמה נקר
שמו אשחור שהושחרו פניו בתעשת . אשיות בחלק בגמ' דדור
המבול ואם מן הארץ ההיא מביא יש לנו אשיות שלברזל שאנו מחפין את
הקרקע פיר כמו עששיות שלברזל והן חתיבות : אשר בפרק מומן
אלו בבכורות אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך שכת' בהת
תרג' ירושלמי או דחסיר כוליה ר ישמעאל אומ' כל שנמרחו אשכיו פירוש
כמו נמחו נמעכיו בציו ר' עקיבה אומ' כל שרוח באשכיו כלומ' נתנפחו
ור' חנניה בן אנטיגנס אמ' כל שמראין חשוכין קאסבר גורעין מוסיפין ודורשין
וקרי ביה מראוחשך והינו כושי : אשכל בסוף מש' דסוטה ובתמורה
בגמ' דפרק ב יש בקרבנות משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש
ירושלם בטלו האשכולות אמ' רב יהודה אמ' שמואל איש שהכל בו כלומ' תורה
ויראה וענוה וכיוצא בהן : אשכף חרבא דאן שכפי בראש גמ דכל הכלים
בפר ערב פסח בגמ' ואפילו מן התמחוי כגון רב חנניה ורב הושעיה דאושל
נינהן פיר' אומנין שלמנעלים .. אשכף בפרק ואלו טרפות בגמ' ובחגבי
למיצהו להביא את האשכף : אשכר צמרי כרם תרג אשכרין דכרם .
אשכרע בומא בפרק אמ' להן הממונה ובח שני גורלות שלאושכרע
היו ועשאן בן גמלא שלזהב ובנגעים בפרק בהרת בית ישראל אני כפרתי
הרי הן כאשכרע לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים ובסוף גמ דהמוכר אל
הספינה אבל הוא עושה המחק שלזית שלאגור שלשקמה שלאשכרוע תד
ותאשיר תרג' מורנין ואשכרועין פיר' בלש' ישמ' בקץ ובלעז בוסו והו
עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני : אשל בפרק הגוזל ומאכי
ת
בגמ' שטף נהר לא צריכא דבניסן מרחקי מה היא דוכתא חד אשלא וביומי

ואחד אומ' כליו לבנים הרי זה נכון כ'א' זה אומ' מנה שהלא
באדנקי שחורה היה מונח ואחד אומ' בלבנה היה מוצח
כיון דלא גוף מעשה ההלואה הוא לא מוסיף אדעתיהו אלא
באמ'דן דעתא קאמרי מצטרפי אבל אי מתכחסי במנה
עצמו לא מצטרף דכל גוף מעשה מדכר דכירי אצאשי
ושקרי נינהו אחד אומ' כליו שחורים ואחד אומ' כליו לבנים
הרי זה לכון אלמא דעדות דומיא דאנקי שחורה בדיני
נפשות כשר וברב גמ' דפ' הזהב אילא אימא בכל שהוא כי
היכי דאמ' ליה מארצקי חדשר יהיבנא לך אעג' דקא יהיב
ליה מארוקי ישנה דעדיפי טפי מצי אמ' ליה לישנן בעינא
כלומ' להט מצם בקרקע ואדהכי ניחא לי בחדשות שעדיין
לא נתחסרח בישנן ובגמ' דמי שמתו ובעי למבועיה לא צלו והחיה
ארם
אדם בפ' במה אשה יוצאה בגמ' דכוכלת וברגליהם
א
תעכסנה ומכניסות בהן יצר הרע כאדם בערום
עטבע
לאדם רוקו שלנחש בעכום שהוא ממית כמו שאנו אומר
ארסו שלנחש בשיניו הוא עומד לא⟧ אדם בבעוס כמו
שתכעוס החייה ותכה בכניס ומפתה קשה שמשלכת
אדם באדם חמת עכשוב תרגם ארסא דעכוביתא
אדום האירום והקיסוס ושושנת המלך בבלאים
בלכרם שחרב ובאהלות בפ' יש מביאין
החירום והקיסום וירקות חמור פ עשב ומיני מרקחת
שמשימין בתבשיל וכשמזדיע מתפר קן הזרע כמין זוג
אדום בסן משנה דסוטה בפולמום שלאספסינום גזרי
על עטרות חתנים ועל הארום בסו גדודה
בכלים בלכל כלי עץ כל כלי עור ר' יהו' אומ' האדום טמא
מב מפני שראלית יושבת עליו פ' אע'ג' דאמ' ר' אליעז' מבלא
דחד פומא והוא כלי שיר אפלו דבובה אסיר וכל שכן .ותר מזה
ואינו מותר אלא אטמא דחצבא או אפומא דספיזא ובלעי
ומפני ובלנש' ישסע טוברה וישעוד פ אחד באלית ובטבלא
אתסה בפ' החולץ בגמ' דמחזיר גרושתו רמו
ליה ארוסיה בצואריה פיר שלשלת .
אלסטון הביא בכורים מא פמיא בסוף משנה
חלה פידוש שם איש והיה סדסור .
רספטיין בויקרא רבה זאת החיה פי"ר רב ננחם כתר
אזן שמעת תוכחת חיים אמרג ברכ הארזי
ד
נפשות לא מצטרפי והאמר רב חסדא אחד אומ' כליו שחודים גדול עתיד הקגו לעשות לצדיקים לעתה לבוא בכולת
כהשרת במדנות בפלניה דירדו ענח ליה אדסטון
המ וטתר חוק ארסטון עבד לטלוליא ומלכא פילו
ורוסון סעשרה שלום בבשון יון ארסטון ושלערב דיפנון
ארסקינוס : יאומ' בכ' אין מעמידין בומ' אפלו המכך
שואל בשלומו ר' יונה ור' יוסי עילו קדמי'
אדסקינוס באנטוביא ⟦חמא⟧ יתהון וקם ליה מן קמיהון אמריה
ליה מן קמי אלין יהודאי את קאים אמ' להון אפיהון דמי דמלאבי.
אינון דאלין אנא חמי בקרבא ונצח פי אדם קינוס שלטון
רעל בכתובו' בסו' גמ' דהמדיר מעיל ליה לביתא
רשב לבני וארעא ונטיל תלת מאה כסי ושדי
ארישיה עד דרפיא ארעיתא דמוחיה וקדע ליה למוחים
אדפכם בנ' יי בכלים כלי מתכות ארנכם שלמתבת
טמאה ובסו' כלים וארפכם של זכובית טסורה
וברא גמ דחגיגה אף אתה עשה אזנך כארפכסת וקנד לך
לב מבין לשמוע' ובסו' גמ' דכסוי הדם אמ' ר' יוחנן משום ר'
אליעזר ביר שמעון כל מסום שאתה מוצא דבריו שלד אלעזר
בנו שלר יוסי הגלילי בסגדה עשר אזנך כארנכסת שהיה
דורש לא רבכם ובבר' פרש' יהי רקיע הבא לי אדפכם
סביא לו ארפכם ותן עליו טס שלזהב ולא עמדו המים
טם שלכסף ולא עמדו המים כיון שנתן אצבעו עמדו
המים ס'א' ארפקס וכ' דלי שלרחים שהוא מכניס הרבה
ומוציא קמעה וכ' ארתכם דבר' הוא אדם ומסוכס ב
תרפ בבכורות בסו' נ' כל פסולי המוקדשין אמ' ליה
בכור זה נותן לי ישראל במומו ארפ סצהי לעצה
ל פקח עיניו דדכם ביותר והביר שהיה הבבור שנתו לו הוא
ארץ בכתובות בנ' אלו נעדות נגמ' הבא על בנוש
לו ולארץ לא יכפר לדם למא לי מיבעי
לכדתניא מנין שאם נטרפה עבלה ואחכ נמצא ההודג
מנין שאין פוטרין אותו שנאמר ולארץ לא יכפר ..
אתקפט בזבחים בנ' דם חטאת בגמ' אחד שבישל
לל רב יצחק בריה דרב יהודה הוה רגיל קמי
ראמי בר חמא שבקיה ואזל לקמיה דרב ששת יומא חד
פגעביה אמ' ליה ארקפטיא נקטן ביד ריח אתא ליה ליד
משום דאזלת לקמיה דרב ששת הות לך כד' ששת ובידוש'
בפ היה קורא במ' קרא וטעה מאן עיל קדומי מלכא

הו
דומי ארקנתא פ' ארקנתא אלקנתא במושניו למעלה
אלקפתא ברא גמ' דשבועות מלכא ודתילא אלקפתא
דיש גלותא פ' אלקפתא ממונה על דישגלותא וחשוב
הוא מדופילא שממונה תחת המלך וארקפתא
וארקבטא ואלקפתא פירושן שדן איש חשוב הוא .
ורקתא בדא גמ דמצות חליצה מאן דאמר מנטל
לבתחלה אלא מ'ט' אילימא משום דהויא ליה
פנתא מנעל וארקתא מנעל דמעל פיר כל מנעל עד
על גב עור הוא התחתון על רב הרגל נקרא פנתא והעליון
שעליו נקרא אכקתא נמצא ערקתא מעל אותו העור
שעל רגליו והתורה אמרה מעל רגליו ולא מעל דמעל
אתיהן בסוף גמ' דדיני ממונות בשלמא שה
בורי לו אחד אומר בסייף הרגו או
בארירן הרגו פירוש כמו אזמיל ויא' כמו גרזן
אריעו בנ' אלו מגלחין בגמ' הקיבו את מתו הא
בארישותא הא בפורענא נ בארישותא כלומ'
באפסלתא ענין מתחיל בשמחת מדעות ובטדענא לאלתר
אבל בארישותא כלומ' הוא אינו פורע אלא מתחיל הוא אחר
ב' יום אבל על אביי ועל אמו אינו נכנס למדעות עד ב חדש
אתש בנ' חזקת כבתים בגמדא בד'א' במחזיק
ארישא דפרסאי עד ארבעין שנין פירוש
הזקה דפרסאי בלא שטר ארבעים שנה
צרות בפק דיומא בגמ' כל שבעת הימים לא היו
ר מתעין מאכל ומשתה ויצא אחד אל השדה
בלקט חורות מאי אורות זה גרגר ולמה נקרא שמו
אורות שמאירין את העצם והוא גרגירא מצראה
פ' שור שנגח את הפרה בגמ' דהחופר בור
ברשות הרבים ההוא תורא דנפל לאריתא
דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן וכו' עד אם שהר
מעת לעת ושחטה כשרה פ' אריתא דדלאי אמת המיו
שמושכת המים מן הגהר והיא עמוקה עשרה טפחיו
דהינו אמ ומשום הכי נקראת ↑ המים ודולין ממנה להשקות
את השדה תרגם יאורים אריתא אי שקיל מריה דתורא
קנא דקמחא להוצאה ואזל וגמר בבי מדרשא הוה משהי
להאיתורא מעתלעת דחישינן לריסוקאיברים ולא אפסדיה
ברא גמ' דכל הבשר בסימין אמ' רבא האי אריתא דדלאי אין
מולון ממנה לודים דלא אתי מכוה גברא פא כי בויחן עושין
דולין מן הבור ותמלאין צנורות סביבות להשקות השדה והבי'
קאמ' כשממלאין הצבורית אין נוטלין מן הצנורות ואין מטבילין
בהידים . סמק נט אחל פרק כ'
אש ולקח מלא המחתה גחלי אש מערה דכתיב
להעלות נד תמיד והיא הדלקת נדות באש
לאשתא תלתא לאשתא צמידתא בש פ' במה אשר יר
אישתא תלתא שהיא אוחזתו משלישי לשלישי פא' יש
שהיא אוחזת שלשה ימים אישתא צמירתא ⟦חטה' שאוסזת
באדם ג' ימים רצופים ואין נחלצת מן הביצים קשה היא
הרבה נוטלין סכין שכולה בחל והולכין למקום שיש בו
סנה ולתתו למטה מבל החדקים וליפסקיה ולסתוך ליה
חתיכות ואותן חתיכות חתוכם קרוב לארץ
אתטתאן דסתוא קשה מדקיטא וסימניך תנורא
קרירא ברז גמ דאמ' לכם הממונה פירוש
החימום שלסתיו אלולי שהיא חזקה לא היתה מתגברת
על הקרירות שיש בעולם בסו התנור הצונן אולי שתבעירה
בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם ובהלכה ראשונה
דכל שעה אמ' ליה ההיא אשיתא צמירתא נמי כשעת
הסכנה דמיא ובסו' גמ' דר' אליעזר אומ' האורג לא קשיא
הא בחולה מחמת אישתא הא בחולח מחמת אובצנא
בגמ' דהצד צבי פי בחולה מחמת אישתא יכול לרוץ ולנוז
ופיר מחמת או בצנא משום עיינות אינו יכול לרוץ פא
אישתא שחולה ממש לא יכיל למדהם תחמת אבצנא
שנטרח הרבה ונצטנן יכול למדהט וברא משנה דרדרים
כאמרא בדירים כעצים כאשים כבד פי"ד באמרא ובכ
כל המנחות באות בנמ ואם החמצו שיריה תר מנין לממלה
מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשים קלים ומותר
העומר ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי המנחות
שהוא בלא תעשה ת'ל' כי כל שאר וכל דבש לא תקטיבל
שהוא ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו ובפ' נושאין על
הבתולה בגמ' כהנת שנתערב ולדה נ' הוא יכול למימר כי
כל שאור וכל דבש לא תקטהרו אש' לייו ממנו למה לי
אלא למ' לך כל שהוא ממנו לאשים שיריו הרי הן בבל תקט ירו
אש בפכ בבריתא דר' אליעזר נקרא שם אדם אש
ועזר שלוקח ממנו נקראת אש מה עשה דק'ב'ר'

נתן שנם ביניהן יה אם הולכין בדרכי הרי מוטב ואם לאו
אני נוטל את שמי מביניהן ונשארו אש ואש אוכלת אש
שנ' כי אש היא עד אבדון תאכל ובגמ' דכ'ב' בסוטה דרשר'
עקיבה איש ואשה זכו שתשרה שכינה ביניהן לא זבו אש
אוכלתן אמ' רבה וראשה עדיפא להאיש והאי לא מצטרף
פ' אש דהאשה אין הפסד בו אש דאיש הפסק בו איש חרבו
על יריכו בבר ואיש בא מבעל שליש וכי אלישע אוכל
בכורים היה אלא לומ' לך כל המביא דרון לתח' מעלה עליו
הכת' כאלו הקריב בכורים ברא גמ' דיש גזלות אשה בעלה
משמחה בפק' דקדושין בגה כל מצות עשה שהזמן גרמ'
ו' מבין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה בשוה
דכת' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין ובן לחבות
איש מקדש את בתו ולא האשה איש מוכר את בתו ולא
האשה בסוטה בסו' גמ דהיה נוטל את מכחתה אישה הפרם
והו יסלק לה באשה שהפר לה בעלה דבת מדבר שהיא
צריכה כפרה וסליחה כשהיה ר' עקי' מגיע אצל פיסו זה
היה בוכה והוא לא ידע ואשם ונשא עוט ומה מי שנתכוון
לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כת' ונשא
עוי בנ' מי שאמר הריני נזיר ובסו' גמ די יוחסיןובו
דפרה ובכב ביומא טרף בקלפי אישי כהן גדול פירו
אדוני וכמו כן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו
אועש הלדב פעלם חיל חי כת' וכי הוא בן איש חי וכולי
עלמא בני מות אלא בן איש חי שאפילו במיתתו
קרוי חי ובא גמ' דמי שמתו שבעה שבעה איש ואש' אישות
מאיאית לה בחלק בגמ' דור המבול נ' בשביל שלא באו על
שאינו מינן עשה להן כבוד וכתב להן לשון אישות בבאדם
אשת חבר הרי היא כחבר בח גמ' ושבועת העדות
דביתהו דרב הונא הוא אית לה דינא לקמיה
דרב נחמן אמ' היכי אעביד איקום מיקמה מסתתמן
סענאתא דאיך לא איקום מקמה אשת חבר הר הא כסבר
אשר יוצשה לרצנה ושלא לרצונה והאיש אינו
מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגטא
בגסין ברא גמ דפ' הנזקין ויעבד ישראל באשה וכאשה
שמר אמ' להם דוגמה שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד
שלא נשא אשה נשתעבד משנטא אשה נשתעבד אף אתם
עד שלא ולד חל נשתעביהם פשנולד חאל השתעבדתם
בבר בסו פרש טא וצא גםאל רחל איש אינו מסמא בחדם
אלא בלובן ואשה מסמאה באודם ואינה מטמאה בלובן
בה גמ דבנות כותים ובספ' זאת תהיה טמאתו בזובו
טומאתו בלבן הוא מכמא ואינו מטמא בדם הלא דין
הוא וכו' עד טומאת האיש בלובן וטומאת האשה בדם
אנט בנ' שור שנגח את הפרה בגמ' החופר בור ברשות
הרבים כגון אלו החופרין לאושין פיר' יסודות
בדכת' ואושיא יחיטו ותאכל יסודותיה ואכלת אשותא
אשא כלבא אכסא ותורנגו לא עיין בערך אכסא
אשבורין באהלות בפ' כל המטמאין היה אשברין או
לו שקדש טמא ובטהרות בפ' הדר עם בנכרי הבצות
ורקטפרס ומשקר טופח איו חיבור לא לסוסאה ולא לטהרה
האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה ובפק דמקות שוה לסקוה
לטהר באשבורן ובסו' גמ' דכל שעה ש(ופכן במקום מדרון
ואין שופכן במקום אשבורן ובפו בפ' השוכר את הטעלם
בגמ' נטל את המשפך תנן התם הכצוק והקספרם פי ר
אשבורן במקום הישר' שאינו עמוק מפני שיש מקום
עמוק יקוו בו המים ושאינו מקום עמוק אשבורן הוא
אשדת וידות האופנים תרגם אשרת גלגליא
השויח הנובע בצמר שעל האימה באשויה טהור
בכלים בפ' הנוגע בכבד פ' העץ שכרבין עליו
מרופן ובלש' לעז קנו קלא ובלשון רבנן אודנאהי שנו ולי
שמע' אלמגזל ותניא הנוגע בצמר שעל גבי כהשויה ובטורי
שעל הפלך ויש מוציאין זה הדיבור מתר' יצועי טלה לשיור
אשוחי וארזי כבר נ' בש' ארזי ונ' אשומי עצים מן
אילן ששמו שוח והן יפין מתוקנין למלאכיי
ימיא דארזי פא' ארזים נקבות וכ' ארוים ארזים זכרים
וישחוך בנק דסוטה בגמ' וכן לענין הטובה ולא סחור
אבי תקופ היו שתי נשים אשחור זה כלב ולמה
נקרא שמו אשחור שה ושחרו פניו בתענות ..
הנסיות בחלק בגמ' דדור המבול ואם מן הארץ
הוא מביא יש לנו אשיות שלברזל שאנו
מחפין את הקרקע כ⟧ כמין עש שיות שלברזל והן חתיכות
אעשך בל מומין אלו' בבכורות אין לו בצם אין לו אלא
ביצה אחת זהו מרוח אשך שכתוב בתורה

אית האלף
לו
תתאדוש' או רחסיד כולא ר' שמעל אומ' כל שומרהואשיו דמי שאחזו אישלא דפוריא עתיקא ובכ' מציאת האשה
במוכמק ווממחו ונמעט ביצא ר' עקי'אומ' כל שרוח בתסכע בגמ דסמך המצרא את בתו סתם רב פפא אמ' הכי שקי
כלומ תנפסו ור' חנינה בן אנמוגיה אומ' כל שמראיו חשוכין דארודיא ואשלי דקמחוניא אשה גובה פרנסה מהן ובנ
וסבר גודעין מוסינין ודירשין וקראבמוחשך ו הכותב לאשתו דין ודברים בגמ הניח פידות תלושין כר
אשכל בסוף משנה דסוטה ובתמורה בגמרא אשלא חבל שעושין מפשתן או קובם ויש שעושין
משמת יוסי בן יועזר איש צדידה ויוסף חבלים מן חריות שלדקל ומושכין בהן את הספינם
בן יוחנן איש ידוש' בטלו האשכולות אמ' ר' יהודה איש אנטרך במשנת שבת אמ' ר' עקיבה ובנדה בפרק
שהכל בו כלומר תורה ויראה וענוה וכיוצא בהן . האסה שהיא עושה צדכיה מי רגלים נתר
אשכף חרבא דאשכפי ברא גמ' דכל הכלים ובנדק ובורית קימוניא ואשלג נ' עשב שמיבשין אותו וטוחנין
ערבי פסח בגמ ואפלו מן התמחוי כגון אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא את הזיהמא .
ר חנינה ור' הושעיה דאשכפי ניצהו פ' אומנין שלמנעלין : התנטלג אמ' שמואל שאלתינכו לוחותי ימא
אשכף בנ' אלו טרכ' במ' ובחגבים למנהו להביאאת האשרף
אשכה צמדי כרם תרגם אשכרין דכרם .
אשכתוו ביומא פ' אמ' להם הממונה ובה שני גודלות
ושלא שכחע היו ועשאן בן גמלא של זהב
ובנגעים בנ' בהרת בית ישכאל אני כפכתן הריהן כאשכחע
לא שחורים ולא לבנים אלא ביטנים ובסו' גמ דהמוכר את הסלי
אבל עושה הוא המחק שלזית שלאגנו שלשקמה שלא שכרוע
ותאשור תרבואשכרעין בלשון ערבי בקם ובלען בנזו והוא
פקסותין עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני
אשל בבר בסופתי כח ויסע אשל ר' יודן אמ' פרדם
שאל מה תשאל תאנים ענבים רמונים ר' חרה
הה כצדין שאל מה תשאל קופד חמר ביעין ר' עזריה בשם
יהודה אמ' אשל זה סנחדרין היך דאת אמ' ושאול יושב
בבבעה תחת האשל ברמה ובפק דסוטה בגמ דשמשון
יטע אשל בבאר שבע אמ' ר'ל' מלת שעשה פרדס ונסנו בו
מצי מברים ר' יהו' ור' נחמ' חד אמ' פרדס וחדאת ונדק בשלמא
למן דאמ' פרדס הינו דכת' ויטע אשל אלא למן דאמ' פונדה
מאי ויטע כדכת' ויטע אהלי אפדנו דתליא באשלי רברב
בנ' אין צדין בגת בכור שנפל לבוד ובהל' קמיתא דחזר
הבתים ובכק דע'ז' בגמ' וחכמ' אומרים לפני אידיהן אסור
אשל בנ' הגוזל ומאכיל בגמ' שטף נהר לא צדיכי
דבניסן מרחקי מהבוא דוכתא חד אשלא בי
ואמרי לי שולגא שמיה ומשתכחא
בנוקבא דמרגניתא ומפיק לה בר מצא דפרז לא
אנשם בנ' הורה כהן משיח אשם תלו' והנשא חייבין
משיח בית דין פטובין ובכריתות בל ספק וי
אכל חלב מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד בזה הפרק
אמ' רבא מדבר שניהם נלמד אשם ודאי לא באעי ביפה
לכתחלה ובכ' דם שחיטה ר' עקיבה מחייב על ספק ⟦מ/
מעילות אשם תלוי חתיכה שלחולין וחתיכה שלהקדש
אכל את אחד מהן ובנ' המביא אשסתלוי ר' אליעזר אומ'
מתודב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא
יהיה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן ביטא
שהיה מתנדב אשם תלוי בכל זם חוץ מאחר יום הבכורים
יום אחד אמר המעון הזה אלו היו מניחין אותי היית מביא
אלא אמרו לי המתן עד שתיכוס לספק וחכ אומ' איןסבאץ
אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ⟦ובסו'⟧
מש' המורה אשם תלוי ישרף ר' יהו' אומ' יקבר חטאת העוף
הבאה על הספן תשרף ר' יהו' אומ' ישליכנה לאמה כ' בע' אםי
אשימא בנ' ר' מיתות נמסרו לבד' בגמ' הנודד בשמו
ואנשי חמת עשו את אשימא ומאי ניהו בדתא
תשרי תרי אשלי ובפ' השוכר את האומ' בכמ' דהבדיקה
ומי לאשלא יתירא ובפ' הישן תחת הסוכה ובגמ העוש
קרחא פ' שאין לה צמר והוא כקרח ולפיכך קרא אסימא
שהוא שמם מצמד ידותי' בגמ' דכ' כל הצלמים אשימא
אימרא כמה דאיתמר והכהן יכפר עליו באיל באשם
אשמאין בפק דקדושין בגמ' כל מצות האב על
הבן תנו רבנן מפני שיבה תקום זה תלמיד
סוכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל ברפואוו
חכמ' כד מתרגמ' מן קדם דסבר באוריתא תקום אמ'
אשר
ב ה
צר
ח כציב
הנקרם כע
ב
אש

לאער
צר
ר' יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה דאמ' יש שיבה לא טמאי
אשן בנ' מי שהחשיך בגמ דמתירין פקתותודר
מה חרובין ראשינא אף שחת ראשינא ובראם
גמ' דהנודר מן המבושל הא דרכים הא ראשתי ובפר
בהמה שהיא מקשה לילד בגמ' בהמה שנחתכו רגליה
אשיני הזו צומת הגידים ובהל' קמ' דראשית הגז ליתיב
ליה מהאי דרביך ומהאי ראשין פיחש אשין קשה
אשף על כן עברתם על עבדכם תרגם ורושלמי
וכמו השחר עלה וכאישון מיסק בן
לזקוניו תרג יחוש' לאישון סיבותא לא עת האסף
המקנה ⟦תרג' ירוש' לא אישון למכנש בעיראי ⟦/⟧
אשך בבר פרש' ל'ד' וישכר אלהים את נח רבינו הוה
מתני שבואה דר' חייא קמיה דר' ישמעאל ביר'
יוסי אמ' ליה יומא חד חמיתי יתיה ביבנה ולא איכנע
מקמאי אמריה ליה ולמא לא אתכנעת מאמיה אמר
מסתכיל חוית באגדת תלים כיון דשמע ין ססר ליה
תרין תלמידין והוו עילין עמיה לאשנא דלא ישהאתיער
נכשיה פ' לא שונא כמו באישון לילה כלומ' בחדי שלמדה
שלא יהא עומד יחידי ומעשה זה בנק דחידושין בגמ'
כל מצות האב על הבזר חיא הוה יתיב בי מסותא חליף
ואזיל ר' שמעון ביר' ואמ' ליה ר' שמביר' יוסי ולא קם
מקמיה ואתא אמ' ליה לאבוה שני חומשין שניתי לו בספל
תלים ולא קם מקמיר עד אמר שנה אני בהן ומהרהר
אנטף בשביעיה תחלת נא' ממתו חציאין דבנ'ם
לא שפתות כמו מאשפות ידים אביון ברא תוסתת
אשפ
מעשר ב' שור שלמוקדשין בעלי אשפין נוטלין אותן בזרוע
אשר
אנעפיק בפק דיומ בגמ ולשכת פלהדרין אורחארנא
למשבק אינים גולפא ומשכא לא ושפידהו
אשפה בסו' פק דעז הני לאושפרי היכי זהבינן
ליה הא קא מסתכל והא עבדינן משום
ולפני עור לא תתן מכשול אי משום הא לא אריא אומן
באומנותו טריד פירוש אומנין שמתקנין הבגדם
אשקלון בכלים בפ' הסייף והסכין הברומים ואשקלנים
ליל שנשברו ואנקלי שלהן קיימת בבכ' בע' אצמני
אשקלתא בנ' חזקת הבאים בגה דערים כבית לא
ליה לפני אדארא סבין חתם רב אבר
זונא אמודעא ואאשקלותו ר' אסקלופר שטר המקנה
אשקוקה בנק דנז יר אומ האוסרקונם כנד
בשלת לצויים דשבועה שבואל שבותל ש
שקוקל אמר שמואל אשקוקה לא אמר ולא כלום
אשר בכק דכתובות בגמ בתולה כתובתה מאה
כאן ארבעה תמרי משחני משבעי משלשלי
אי
מאשרן ולא ממקן נ' משחנן שמחממת את הגוף
היא משחנן משלשלן שמשלשלין את המעים מאשר ן
שנותנין לו כוח כמו חטי דשרירן ולא ממקן שאין הבשר
תוזקו: שיין קרב' איסטלת
מתעדן מהין ↑ ו בבטין בסו גמ דנ הנזקין רב יהודה אמ'
להו הוחזקו רב ששת אמ' אשרתא פ' אשרתא היא בוחזי
אלא בלשון הזה היה אומ' וברא גמ' דגט פשוט אמ' דבלא
שנו אלא בין עדים לכתב אבל בין עדים לא שרל אפלו
טובא נמי כשר פ אשרא היא אשרתא והוא קיום השטר
שמקיימין בד שכותבין בו ואשרונהי וקיימונה
ש בנ ערבי פסח בהמ' ואפלו מן התמאוי כל
אשראי ספק אתי ספק לא אתי זכי אתי מנחת
דעות נינהו ובפ' איזהו נשך בגמ לקח הימנו חטים לא
צריכא דאית ליה אשראי במאתא ובפ כל הגם בגת המלה
מעות לכהן מיתה שכיחה עשרות לא שכיחה אמ' רב הינו
דאמ' מית חברך אשיר אשור לא תאשר פ' האמן ובהו פ
רגטין רב ששת הוה ליה אשרתא דסרב לא במהוזא כי
זבין סרגלי באמונה במכניא כ' אחר חבילה של
אשר בנ' הראה מקום בגמ' דמקום שנעקרה פסר
ע'ז' טריף להו ידא על גביהון ואמר אישר
צדיקי ובפ' כל כתבי הקדש בגמ כי צד נפלה דלוקם אמ'
להו אשור הייא הייא ובפ' השולח גם בגמ בראשונת היה
טושה בז' ורבא האי דקא רהים בתריהו ואמ' להון אישור הבו
ליה כי היכי דלשלם צערא דרהוא גברא פ אשור הייא מהד
ע בנק דמגלה ספרים וכקבים בכל לשון תפליח
ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית ובזבחים בפר
קדשי קדש' בסו' הלכת קמיתא ואחד שהעיד על התורה
שבכתב אשורית ובסנהד' בפ' כהן הדול בבמ' וכותב לו ספר
תורה לעצמו ובתוספת סנהדרין למה נקרא שמו אשובי שמאושר
בכתבו אשור זה נוח בפק' דיומא בגמ דלשכת פלהדרין
אשר בבר פרש צג ואלשדי יתן לכם ר פנחם בשם רבחנין

פרשת ר' יהידקיע הביא לי אפרכם הביא לו אפרכם נתן עליה טם של זהב ולא עמדו המים טם של
כסף ולא עמדו המים נתן אצבעו ועמדו המים . ספר אחר אפרוס ספ' אח' אפרכום . פירוש דלי
של רחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קמעא . ופירו' אפרכוס דבראשית רבה הוא ארק ומפזר' בדיופי ..
ארף בבכורות כסוף פרק כל המוקדשין אמ' ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו ארפסינהו לעיניה
פירו' פקח עיניו רפרם ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא .. ארץ
בכתובות בפרק או נערות ובגמר' הבא על יכימתו ולארץ לא יכופר לדם אשר
שופך בה כי אם בדם וגו' . למה לי מבעי ליה לכדתניא מנין שאם נתערפה העגלה ואחר נמצא ההורג
שאין פוטרין אותו מנין שנא' ולארץ לא יכופר וגו' . ארק פט' בזבחים בפרק דם חטאת
בגמר' דאחד שבשל ר' צדוק בריה דר' יהודה
הוה על קמיה רמי בר חמא
שבקיה ואזל לקמיה דרב ששת יומא חד פגע ביה אמ' ליה ארקפתא דקטן ביד דיח אתו ליה לוך
משום דאילת ליה לקמיה דרב ששת הזה ליה כרב ששת . ובירושל מי בפרק היה קורא וטעה מאן
עליל קדמוי מלכא עליל קדמוי . ארקר ארקפתא פירו' ארקפתא אלקפטא שפירשתי למעלה ..
ארקתא כריש גמר' דמצות חליצה מאן דאמ' מנעל לכתחלה לא פ' מאי טעמ' אילימ' משום
דהויא לה פנתא מעל וארקתא מעל דמנעל פירו' כל מנעל עור על גבי עור הוא
התחתון על גב הרגל הוא הנקרא ארקתא פנתא . והעליון שעליו נקרא ארקתא נמצא ערקתא
מעל אותו עור שעל גבי רגליו והתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מעל מנעל ..
ארקתא בריש גמרא דכמה אשה יוצאה בארקתא לא פליגי פירו' בנסכא ובקמרא ..
כסייף הרגו
אררן בסוף גמרא דדיני ממזנות בגמר' דזה בורר לו אחר אחד אומר
ואחד אומר בארירן הרגו פירו' ארירן כמין אזמל וש' ויש אומרים
נחן . אריש בפרק חזקת הכתים בגמרא כמה דברים אמורים במחזיק ארישן דפרסאי
וארישן
דפרסאי עד ארבעין שנין פירו' חזקת הבתים דפ'רסאי בלא שטר ארבעים
שנה . אריש בפרק אלו מגלחין בגמר' דהקובר מתו הא בארישתא הא בפורענא פירוש
במשתה
שמחת מריעות . בפורענא לאתר . אבל בארישתא כלומ' הוא אינו⟦/⟧
פורע אלא מתחיל הוא אחר לשלשים יום ככל המתים . אבל על אביו ועל אמו אינו נכנס עד שנים עשר
חדש .. ארח בפרק קמא דיומא כגמר' דכל שבעה לא היו מונעין ממנו מאכל ויצא
אחד
אל השדה ללקוט אורות מאי אורות זה גרגיר ולמה נקרא שמה אורות
שמאירין את העינים . והיא גרעינאה מצראה .. אר'ך בפרק שור שנגח את הפרה
כגמר' דהחופר בור ברשות הרבים . ההוא תורא
דנפל לאריתא דדלאי שחט(י)י
מריה טרפיה רב נחמן וכו' . עד אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה . פירו' אמת המים ⟦ש'⟧
שמושכת מים מן הנהרם ע עמה ממיה
ודולין ממנה מים להשקות את השדה . ותרגום יאורים אריתייא . אי שקיל (ו)מריה דתורא קבא
דקמחא להוצאה ואזל וגמר ביה מדרשא והזה משהי לתוריה מעת לעת חישינן לריסוק אברים
ולא נפסדיה. ובראש גמרא דכל הבשר אמ' רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה
לידים . פירו' יאורי המים שדולין ממנו להשקות את הגנות אין מטבילין בהן את הידים דהוו
להו מים שאובין ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא . פירו' אחר כיצד היו עושין
דולין מן הבור וממלאין צנורות סכיביו להשקות השדות והכי קאמ' כשממלאין הצנורות אין
נוטלין מהצנורות ואין מטבילין כהן את הידים
פסורי

סליק פירקא ערך ריש : פרק שין אש מחתה ומנרה
בגמר' דטרף
בקלפי . פירו' אש ומחתה דכתי' ולקח מלא המחתה גחלי אש . מנורה דכתי' להעלות נר תמיד
והיא הדלקת נרות לאשתא בת יומא לאשתא תולתא . לאשתא צמירתא . בסוף פרק במה אשה
יוצאה . פירו' אשתא בת יומא שאוחזתו בכל יום . פירו' שהוא יום ראשון שאוחזתו אשתא תולתא
שאוחזתו משלישי לשלישי פירו' שלשה ימים שאוחזתו שלשה ימים רצופין ואינה נחלצת בין הבינים .
כשה היא הרבה . ונוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש בו סכנה ולותתו למטה מכל הסדקין
וליפסקיה ולחתוך ואותן חתיכות יחתכו קרוב לארץ . אשתא דסיתווא קשה מדקייטא . וסימניך
תנורא קדירא . בראש גמר' דאמ' להם הממונה. פירו' החמות של סתו אלמלא שהיא חזקה לא
היתה מתנכרת על הקרות שיש בעולם כמו התנור הצנון אלמלא שתבעירהו בעצים הרבה אש
אוכלת ואש חזקה אינו מתחמם . ובהלכה קמייתא דפרק כל שעה שמותר לאכל בפסחים . אמ' ליה
האי אשתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא . ובסוף גמר' דר' אליעזר לא קשיא הא בחולה מחמת אשתא
הא בחולה מחמת אובצנא . פירו' מחמת עיפות שאינו יכול לרוץ . פי' מחמת אשתא שחולה ממש
הוא דלא יכיל למרהט . מחמת או בצנא שנטרח הרבה ונצטנן רחיט . ובריש משנה דנדרים
כאימרא כדירים כאישים וכבר פירש כאימרא . ובפרק כל המנחות באות בגמר' ואם החמיצו
שיריה . תנו רבנן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשים קלים וממותר העומר
ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה ת'ל' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו
ממנו אשה לייי כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו . ובפרק הבא על הארוסה בגמר' דכהנת
שנתערב ולדה . פירו' היה יכול לומר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לייי ממנו למה לי
לומר לך כל שממנו לאשים הרי הוא בכל תקטירו .. טוש בפרק י'ב' בבריתא דר' אליעזר
נקרא שם אדם איש ועזר שלקח ממנו נקרא אש מה עשה הק'ב'ה' נתן שמו ביניהן
י'ה' אמ' אם הולכין בדרכי מוטב ואם לאו אני נוטל את שמי מביניהם ונשארו אש ואש אש אוכלת
שנא' כי אש היא עד אבדון תאכל וגו' . ובגמר' דפרק שני בסוטה דרש ר' עקיבא איש ואשה זכו ⟦ש'⟧
שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן . אמ' רבא עדיפא מדאיש האי מצרף והאי לא מצרף . פירו' אש
ראשה אין הפסק בי . איש חרבו על ירכו . בבראשית רבה פרש' פ'א' ר' שמעון בן אליעזר בן
שלש עשרה . ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומ' לך כל המביא דורון
לתלמיד חכם מעלה עליו הכתו' כאלו הקריב בכורים . בריש גמר' דשני דייני ממונות גזירות . אשה
בעלה משמחה . בגמר' דכל מצות עשה . פירו' מניק שכל צרכי סעודה ואינה השמחה עליה וכאן מפורש
השוה הכתו' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדיינין וכן למכות . איש מקדש את אשתו ולא
האשה איש מוכר את בתו ולא האשה בסוטה בסוף גמר' שהיה נוטל את מנחתה . אישה הפרם
וייי יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתו' מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה . כשהיה ר' עקיבא מגיע
או⟧צל פסוק זה היה בוכה וכו' . כיוצא בדבר אתה אומ' והוא לא ידע ואשם ונשא עונו . ומה שנתכוין ⟦/⟧
לעלות בידו בשר חזיר כתו' ונשא עונו . בפרק מי שאמ' הריני נזיר ושמע חברו . ובסוף גמר' דעשרה
יוחסין . ובפרק שלישי דנדה . ובפרק דטרף בקילפי . אישי כהן גדול וכו' . פירו' אדני . וכמו
כן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו . איש חיל רב פעלים חי כתי' . וכי הוא בן איש חי וכולי עלמא
בני מייתי אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי . בריש גמר' דמי שמתו . שבעה שבעה איש
ואשתו . אישות לבהמה מי אית לה . בחלק בגמר' דדור המבול . פירו' בשביל שלא באו על שאינן
מינן עשה להם כבוד וכתב להם לשון אישות כאדם . אשת חבר הרי היא כחבר . בריש גמר' דשבועי'

רשבועת העדות . דביתהו דרכ הונא הוח אית להדינא אתא לקמיה דרב נחמן אמ' היכי אעביד אקום
מקמה איסת תמן טענתיה ד'האי לא אקום מקמה אשת חבר היא כחבר . אשה יוצאה לרצונה .
והאיש אינו יוצא אלא ברצונו . איפשר דמשהיליה בגיטא . בגיטין בריש גמר' דהנזקין ויעבד ישראל
באשה ובאשה שמר . אמ' להם דוגמא שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד
אף אתם עד שלא נולד גואל נשתעבדתם ומשנולד גואל נשתעבדתם . בבראשי' רבה פרש' ע'א' ויבא
גם אל רחל. איש אינו מטמא באודם אלא בלוכן ואשה מטמאה באודם אבל לא בלובן. ברי גמר
רבנות כותיים . ובספ' זאת תהיה טומאתו כזובו טומאתו בלוכן הוא מטמא ואינו מטמא בדם והלא
דין הוא וכו' . עד טומאת האיש כלובן וטומאת האשה בדם ..ש' בפרק שור שנגח את
הפרה בגמר דהחופר בור כנון אלו החופרים לאושים פירו יסודות כדכתי' ואושיא
יחיטו . ותאכל יסודותיה . תרגו' ואכלת אשוותהא .. אנא כלבא אכסא תרנוגלא . כבר
פירשתי בערך אכסא .. אשבורן כאחילות בפרק כל המטמאין
הדה אשבורן או שקדש טמא . ובטהרות בפרק הדר עם הנכרי הנצוק
והקטפרם ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאשכורן הוי חבור לטהרה
ולטומאה . ובפרק קמא במקוות שוה למקוה לטהר באשבורן . ובסוף גמר' דכל שעה
שופכן במקום מדרון ואינו שופכן במקום האשבורן . ובע'ז' בפרק השוכר את הפועלים ⟦בנמ'
דנטל את המשפך תנן התם הנצוק והקטפרם וכו' . פי' מקום נמוך שיקוו בו המים ושם אתו
מקום נקרא אשבורן . אשדת וידות האופנים . תרגו' ואשדת גלבליא..
אשוויה הנוגע בצמר שעל האימרא באשוויה טהור . בכלים
בפרק הנוגע בככר . פי' העץ שכורכין עליו צמר ובלע' קנוקלא ובלשון רבנן
שמו אורנסה . ותניא הנוגע בצמר שעל גבי האשוה ובטווי שעל גבי הפלך ויש מוציאין
זה הדבור מתרגו' יצועי עלה .. אשוחי וארזי ככר פירשתי בארזי . פ'א' אשוחי
עצים מן אילן ששמו שוח . והן יפים מתוקנים למלאכה דומיא דארזי . פ'א'
אשוחי ארזים נקבות ארזי ארזים זכרים .. אשחור כפר' קמ' דסוטה בגמ' וכן לענין
הטובה ולאשחור אבי תקוע היו שתי
נשים חלאה ונערה אשחור זה
כלב ולמה נקרא שמו אשחור שחושחרו פניו בתענית .. אשיות בחלק בגמרא
דדור המבול ואם מן הארץ הוא מביא יש לנו אשיות של
ברזל שאנו ⟦/⟧
מחפי בהן את הקרקע פירו כמו עששיות של ברזל והן חתיכות. אנצד בפרק אלו
מומין בבכורות אין לו ביצים אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור ⟦בתור'
ותרגו' ירוש' או דחסיר כוליא . ר' ישמעאל אומ' כל שנמרחו אשכיו . פי' כמו נימוחו . נמעכו
ביציו . ר' עקיבא אומ' כל שרוח באשכיו כלומ' נתנפחו . ור' חנינא בן אנטיגנס או' כל שמראיו
חשוכים קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי ביה מראו חשוך והיינו כישי .. אשכל
בסוף משנה דסוטה ובתמורה בנמ' דפרק יש בקרבנות משמת יוסי בן יהודה
ויוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות . מאי אשכולות
אמ' רב יהודה אמ' שמואל איש שהכל היה בו כלומ' תורה ויראה וענוה ועושר וכיוצא בהן ..
אשכף חרתא דאושכפי בריש גמ' דכל הכלים ניטלין בשבת . ובפרק ערבי פסחים
בגמ' דאפי' מן התמחוי כגון רב חנינא ורב הושעיא דאושכפי נינהו כלומר
אומנין של מנעלים .. אשכף בפרק ואלו טרפות בגמ' וכחנבים למינחו להביא את
האשכף .
אשכר צמדי כרם תרגי אשכרין דברם ..

אשכרע כיומא בפרק אמ' להם הממונה וכה שני גורלות של אשכרע היו ועשאן בן
גמלא של זהב . ובנגעים בפרק בהרת בית ישראל הריני כפרתן הרי הן כאשכרע
לא לכנים ולא שחורים אלא כינונים . ובסוף גמר' דפרק המוכר את הספינה אבל עושה הוא המחק של זית
ושלאגוז ושל שקמה ושל אשכרע . תדהר ותאשור תרגו' מוריגין ואשגרעין פי' בלשון ערכי בקם
ובלשון לעז בוישיש ולע' אחר בוסו וזה הפירו' בוס בלע' . לא הוא בקם שאמרנו אלא עשב הוא שלא ישר
והוא פיקסונין לא לבי ולא שחור ולא אדום אלא בינוני ..על בבראשית רבה בסוף
פרשת נ'ה' ויטע אשל בבאר שבע . ר' יודן אמ' פרדם אשל שאל מה תשאל
תאנים וענבים ורמונים . ר' נחמיה אמ' פונדק שאל מה תשאל תאנים וענבים ורמונים קופר חמר
וביעין . ר' עזריה אמ' בשם ר' יודה אשל סנהדרין כמה דאת אמר ושאול יושב בגבעה תחת
האשל . ובפרק קמא דסוטה בגמר' דשמשון ויטע אשל בבארשבע אמ'ר' שמעון מלמד שעשה
פרדם ונטע בו כל מיני מגדים . ר' יהודה ור' נחמיה חד אמ' פרדס וחד אמ' פונדק בשלמ למאן
דאמ' פרדם היינו דכתי' ויטע אשל אלא למאן דאמ' פונדק מאי ויטע כדכתי' ויטע אהלי אפדנו
דתלא באשלי רברבי . בפרק אין צדין בגמ' דבכור שנפל לבור . וכהלכה קמייתא דחזקת
הכתים . ובפרק קמ' דעז' בגמ' דוחכמי' אומ' לפני אידיהן אסורין פי אשלי רברבי חכמי' גדולים
וכדכתי' הנה אשור ארז בלבנון . וכדאמרת אם רצית ליחנק התלה באילן גדול. לא צריכ' דביומיניסן
מרחקי מההוא אתרא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי . ובפרק השוכר את האומנין בגמרא
והבדיקה אינמי לא שלא יתירה . ובפרק הישן תחת הסוכה כגון העושה סוכתו בראש האילן דמתיחא
באטלי מלעיל . ברפו או' דמי שאחזו אשלא דפירא עתיקא ובפרק מציאת האשם כגמר דהמשיא
את בתו סתם אמ' רב פפא הנישקי דאורדיא ואשלי דקמחוניא אשה גובה פורנה מהם . ובפרק הכותב
לאשתודין ודברים הניח פירות תלושין . פי' אשלא חבל שעושין מפשתן או מקנביס ויש שעושין חבלים
מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה .. עשלו בשבת בפרק אמ'ר' עקיבא ובנדה
בפרק האשה שהיא עושה צרכיה מירגלי ובורית קימוניא ואשלג פירו' קימוניא
אמ' רב יהודה שלוף דוץ ועשב הוא שמיבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא
מוציא את הזוהמא .. יעלן אמ' שמואל שאילתינהו לכולהו נחותי ימא ואמרו לי שלנא
שמיה ומשתכחי בנקבי מרגניתא ומפקי לה ברמצא דפר זלא ..
אשם בפרק כהן משיח אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין משוח ובד פטורין. ובכריתא
ספק אשם על כל אחד ואחד . ובפרק דם שחיטה ר' עקיבא מחייב על ספק מעילות
אשם תלוי חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש אכל את אחד מהן וכו' ובפרק המביא אשם תלוי
בכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים . אמרו עליו על בבאבוטא שהיה מתנדב אשם
תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמ' המעון הזה אלו היו מניחין לי הייתי מביא אלא
אמרו לי המתן עד שתכנס לידי ספק . וחכמי' אומ' אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת
ושגגתו חטאת . ובסוף משנת תמורה אשם תלוי ישרף ור' יהודה אומ' יקבר חטאת העוף הבא על
הספק ישרף . ר' יהודה אומ' יטילוה לא מה . פירו' בענין חטאת .. אשימא בפרק ד' מיתות
כ'ד' בגמר' דהנודר בשמו ואנשי חמת עשו את אשימא
מאיניהו ברחא
קדחא . פי' ברחא תיש קרחא שאין לו צמר והוא כקרח ולכך נקרא אשימא שהוא שמם מצמר .
רוש' בפרק כל הצלמים אשימא אימרא כמא דתימא והכהן יכפר עליו באיל האשם ..
אשמאו בפרק קמא דקידושין בנמ' כל מצות האב על הכן. תנו רבנן מפני שיבה
תקום יכול אפילו זקן אשמאי תלזקן אין זקן אלא מי שקנה חכמה

ביא לי אפרכם הביאו לאפרכם נתן עליה
]ם של זהב ולא עמדו המים טס של כסף ולא
ודו המים כיון שנתן אצבען עמדו המים סא
אצרקם : ס'א' אפרכם : ופי דלי של רחים שהוא
מכניס הרבה ומוציא קימעה וכיר אנדכם דב
רנ' הוא אדק ומפורש בדיוני ..
אדפק בבכורות כס נר
כל נסולי אמ' ליה בכור זה נתן ל
ישרא' במומו ארפסינהו לעיניה פיר' פקח עיניו
גרס ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא
ארץ כתובות בנ' אלו נערות
בגמ' הבא על בתו ולארץ לא יכופר
וג' למה לי מיבעי לי לכיר תניא מניי שאם נעדנ
העגלה ואחר כך נמצא ההורג מנין שאי נוטרין
ותו שנ' ולארץ לא יכופר :
ארקפנו מבחים בנ
חטאת בגמ שבישל רב יצחק
דרב יהודה הוה רגיל קמיה דרב חמא שבקיה
כול עד אמ' ליה אדקנטא נקטן כול ובידוש בנ
היה קורא בגמ' קרא וטעה מאן עליל קדמו
מלכא קדמי אלדקפטא ביל ארקנטא הוא אלקנו
שמר למעלה : ארסתא
בר גמ' רמצות חליצה מאן ראי
מנעל לכתחלה לא מאי טעמ' אילימא משום
דהוה ליה כנתא מעל ואדקתא מעל דמעל פי ר
כל מנעל עור על גבי עור הוא התחתון שעל גב
הרגל נקרא ננתא והעליון שעליו נקרא ערקתו
מעל אותו העור שעל דגליו והתורה אמרה
מעל רגלו ולא מעל דמנעל ארקתא
בר גמ דבמ אשה פי בנסכא ובקמרא
אדרן אחד אומ' בסייף
אחד אומ' בארירן הרגו בס' גמ'
דריני ממונות כגון אוזמיל . ויש אומ' כגון גרון
פרינין בפר' חוקת הבתים
בגמ' דבמ רב אמ' במחזיק שרישן
דנמסאי עד ארבעין שנין פיר חזקה דפרסא
בלא שטר מ' שנה.. אריש
אלו מגלחין בגמ הקובר את מ
הא בארשתא הא בטרענא פיר' במשתה שמחת
מריעות בפירענא לאלתר אבל בארישתא
כלומ' הוא אינו פורע אלא מתחיל מתחיל הוא
אחר ל יום אבל על אביו ועל אמו אינו נכנס
עד י'ב' חורש : ארוה בנ' א'
דיומא בג' כל שבעת הימים ויצא אחד
אל השדה ללקט אורות מאי אורות זר נרגר ולמה
נקרא שמם אורות שמאירין את העינים וכול'
ארת בנ' שור שנגח את
הפרה בגמ' דהחופר בור ההוא תורא
דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מאריה טרפה
רב נחמן ⟦וכול⟧ עד אם שהתה מעת לעת ושחטה
כשירה ניר אמת המים שמושבת מים מן הנהר
והיא עמוקה ששה טפחים דהינו אמה ומשום
הכי נקראת אמת המים ודולין ממנה מים
להשקות את השדות ותרג יאורים אריתא ואיש קי
למאריה דתורא קבא דקמחא להוצאה ואזל
וגמר בבי מרדשא כול⟧ הוה משקי להאי תורא
מעת לעת רחישינן לריסוק אברים ולא אנסדיה
ובר' גמ' דכל הבשר אמ' רבא האי אריתא
דרלאי אין נוטלין ממנו לידים ניר' יאורי המים
שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בהן את
הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנו לידים
דלא אתי מכה נברא : פ'א' כיצד הן עושין דולין
מן הבור וממלאין צינורות סביבות להשקות
השרות והכי קאמ' כשמתמלאין הצונורות אין
נוטלין מן הצינורות ואין מטבילין ידים
סליק פרק י'ח'
אחל פלק י'ט'
מנץ מחתה ומנורה דטרף
בקלני פיר' אש מחתה ולקח מלא ⟦ה⟧
המחתה גחלי אשי לאשתא תלתא לאישתא /
צמידתא בס' פר' במ' אשה פי' אשתא בת יומא
שאחותו בכל יום פיר שהוא יום א ראשון שאחותו
אשתא תלתא שאחזתו מג' לג ניר' שלשה ימים

ימים יש שאחזתו : ושתא תלתא שאחרתו
אינאתא צמירתא שאוחזו
שלשה ימים רצונים ואין נחלצת בין הבינים
קשה היא הרבה נוטלין סכין שכולה ברזל והולכו
למקום שיש שם סנה וליתתי למטה מכם
החדקים וליפסקיה וליחתוך ואותן חתיכות
יחתכם קרוב לארץ אישה
רסיתוא קשה מדקיטא[ ]סימנין
חגורא קדירה בר' ג' דאמ' להן הממונה פיר
החטות של סתיו אילולי שהיא חזקה לא היתה
מתגברת על הקירות שיש בעולם כמו התנוריצונן
אילולי שתבעירהו בעצים הרבה ואש חזקה
אינו מתחמם ובהיל א' דכל שעה אמ' ליה האי
אישתא צמירתא נמי כשעת הסכנה דאמו בס'
גמ' דר' אליעזר אומ' האורג לא קשיא הא בחולה
מחמת אישתא הא בחולה מחמת אוכצנא פיר
בחולה מחמת אישתא יכול לרוץ מחמת אוכצם
משום עיינות אינו יכול לרוץ : נא מחמת
שישתא שחולה ממש הוא דלא יכיל למידהם
מחמת אוכצנא שניטרח הרבה ונצטנן דאהיט
ובר משנת נדרים כאימרא כדירים כאישים
כבר פיר ובנ כל המנחות באותן בגמ ואם החמיץ
שיריה : תנן רבנן מנין למעלה מבשר חטאו
כול עד כל ⟦שאו שהוא ממנו לאישים הרי הוא
בבל תקטירו: ובנ נושאין על האנוסה
בגמ כוהנת שנתערב ולדה פיר' הוה יביל למימ
כל שאור וכל דבש לא תקטירן אשה ליוי ממנו
למה לי לומ' לך כל שממנו לאישים שידיו הרי
הן בכל מקטירו אינין בפר
יב' בבריתא דר אליעזר נקרא שם
אדם ועזר שלוקח ממנו נקראת אש מה עשה
הק'ב'ה' נתן שמו ביניהן יה אם הולכין כדרכי הרי
מוטב ואם לאו הדיני נוטל שמי מביניהן נשארו
אש ואש ואש אוכלת אש שנ' כי אש היא עד
אברון תאכל ובגמ' ת' א' בשוטה דרש ר' עקיב'
איש ואשה זכו וכול בברא רבה פר נא' ר' שמע'
בן אלעזר בן י'ג' שנה היה.. ואיש בא מבעל שלישה
ויבוא לאיש האלהים וג' וכי אליעוע אוכל ביבורים
וכול אנשה בעלה משמחה בנא דקיהא
בגמ' כל מצות עשה ניר מכין הבעל
כל צרכי קעורה וכן מפורש השוה הכת' אשה
לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינים וכן למכות
איש מקדש את בתן ולא האשה איש מוכר את
בתו ולא האשה ⟦וכול⟧ בשוטה בס גמ דהיה נוטל
אישה הכרס כאשה שהסר לה בעלה הכת' מדבר
שהיא צריכה כנרה וסליחה כשהיה מגיע ר' עקיב
אצל ניסוק זה היה בוכה ⟦וכול⟧ כיוצא בדבר אתה
אומ' והוא לא ידע ואשם ⟦וכול⟧ בכ מי שאמ' הדיני
נזיר ושמע ובר גמ' די' יוחסין ובנ' ג' בנרה ובנר
טרף בקלפי אישי כהן גדול אדוני וכמו כן במא
אבי אבי רכב ישרא' איש
חיל דבנעלים הי כת' וכי הוא בן חי
וכול שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה
מי אית לה בחלק בג' דדור המבול ניר' בשביל
שלא באו על שאינן מינן עשה להם כבוד וכתב
לשון אישות כבאדם .. אשת
חבר הרי היא כחבר בר גמ רשבועת
העדות אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש
אינו מוציא אלא לרצונו אינשר דמשהא לה וטא
בר גמ' דהניזקין ויעבוד ישרא' באשהן ובאשה
שמר אמ' להם דוגמא שלכם דומה ליעקב מר
יעקב עד שלא נשא אשה נשתעבד משנשא אשה
נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל ⟦נשתבור
נשתעברתם משנולד גואל נשתעבדתם : בבראת
פר עק ויבוא גם אלרחל איש אינו מטמא באודם
אלא בלבו ואשה מטמאה באודם אבל לא בלובן
בר גמ רבנות כותים ובסינרא וזאת תהיה
טומאתו בזובו טומאתו בלובן וטומאת האשה
בדם : אש בפ' שור שנגח
את הנרה בגמ החונר בור כגון אלו
החופרים לאושים יסודות כדכת⟧ ואושיא יחיטו
ותאכל יסודותיה ואכלת אשיותהא ..
כלבא אכסא כתנו
אשר
עם ⟦ם⟧ אכאסא.
כבר פיר
אשבולן באהלות בנ' כל
המיטמין היה אשבורן או שקדש

לצאת בלילה לטבילה והתקין שתהיינה
טובלות ביום שמיני נתחו מאבוסיה תרג
נתח אבולקא אבלינ
בילי
מיטות של אבלינא
בנר' בהעלותך מי לא עסקינן בכרי אבל והי
נגמ' דעחר הבגד בנ' דם חטאת בזבחים .
כלי שלעה קשין ערין אבן
תקומה בס גמ דבניה אשה פיר
יש אבן ידועה כ[ ]תהיה תלויה על אשה
ה בינה מצדת וותחה כנת בה בשבת
וגם המש[ ל[ ]גד אנה אבן מוטלת ומותר
לצאת להי אנא משקנוהישקל עלתה בתיקו
כל תיקו דאסורא לחומרא ואין יוצאין בה
שואבת תלא
לחטאת ירבעה בגמ דארבע
הררטות בחלק ובגמ דיקני עגלה ערונה
אטה פיר' שהיא שואבת הברול ומושפו אצלה
שם לגנו של עגל ושאבה את העגל והעמידו
באויר דמסמא בנ
בא רכלים וברא גמ דא ר
עקבה בשבת ובגמ דחזב בתיבק ום צבא
ניק' כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרש
מא הרי היא טמא מחמת הסיטו
תניא ב[ ]ט מנין דעשרה מרה
לבן מסמא תל' וג' כל המרכב
ן על עשרה מרסבות ודכר
היב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן
האבן טמאות זה ניר' אבן מסמא וכיון שאם
רכב הזב עליהן טמאן על גב אבן מסמא הכי
נמי טהור אם רכב על גב אבן מסמא ניפמא
דתנן בארא הטמאות למעלה מהן מרכב
שהוא א תחת אבן מסמא ותניא בסיפרא
והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מקום שיושב
הזב ומטמא ישב טהור ניטמא זה פיר' רבינ'
נסים זתל ורבינ האיי גאון זל פיר בפר אמ' ר
עקיבה בשבת לענין אבן מסמא כגון שומה
על מושב בן עב זר ונוטלה עב זר
וניטלה האהן ובא אדם וישב על אותו מושב
האי הוא דכת והיושב על הכלי אשר ישבעליו
הזב ותשני עלה אני ישב על ז מצעות זה על
גבי זה אלפי' על ק' גבי אבן מסמא א'ע'ג' דהא באב
אמורה נידה נמי ומשכב נידה מטמא כאבן מסמא
וקאמ' ב' רבא דקאסבר ר' עקיבה עב זר' כנידה
כר' ניר' אח' אבן מסמא ⟦כדכת⟧ ושומת על נום
גובא שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב
אדם על האבן אעפ שלא נגע אדם במשכב שאבן
חוצצת טמא א'ע'פ' שהאבן אינה מקבלת טומאה
ואפי ישב על י מצעות ואפי על אבן מסמאי
פיר' אח' אבן מסמא דריש פר' דם הנדה אבן
גדולה שאינה מטלטלת דכת' ושומת על פוס גובא
והנידה יושבת אלה נוה שתחת האבן טמא ובית
אבן היתה נקראת בנ ג בפרה ופי בגץ דיומא
למה נקרא שמה לשכת בית אבן שכל מעשיה
בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ויש מפרש
משם רועה אבן ישר'
ב
שת בעריות בנ' ג' כל המיטמאין
באהל ובננים כפ יב טבעת אדם פיר אבן שעות
צל הנחר תרג טלל אבן שעיא ואורולוגון בלשון
בלשוך יון ויש מנרש
מ] מן היום
טועין בפ' דר' תעניות
בל אלו מציאות אם נמחת אבן
ה את כל היקום בלומ' אם כסוה
המים בזו חית מן הלולם ביר' בשם שאי
היאת להמחות כך אי אפשר
להתפלל על הגשמים שילבו .. אך
טועין אבן גדולה היתה בירוש כדגרסי'
באלו מציאות בגמ עק מתי חייב לחכריז תר אבן
טועין היתה בירושלם ⟦ובול עד וזהו ששנינו צאו
וראו אם נימחית אבן הטועין .. אבן
המנוגעת בנ אחרון דזבין
אבן הברר כמים בפ' יש
מעלין במקוות אבני
כתף בשביעית פרי' ג' ומפורש
אלו הן
אבני כתף כול עד שתים ושלוש על הכתף והוא
אבני דאכפי דגרסינן בנר המוכר את הבית שהן
גדולין ואין יכול לנושאן ביד אלא בכתף ונותנין
אותן על העומדין בדי שלא ינזרם הרוח ויש

לא יכנד להם אשר שכך בה כי אם בדם שופסו למה לי מיבעי לי לכדתניא מנין שאס
העגלה ואחר כך נמצא ההורה מניין שאין פוטרין אותו שנ' ולארץ לא יכפר לדם. וג.
ארקפט בחגבים בפר' דם חטאת בגמ' אחד שבישל ר' יצחק בריה דרב יהודה הוה רגו
דדמי בר חמא שבקיה ואזיל לקמ' דרב ששת יומא חד פגני ביה אמ' ל' אדקפטא נקט
אתי לה ליד משום דאזלת לקמ' דרב ששת הות לך כרב ששת . ובפירוש בפרק הוה קוראו
וטעה מאן עליל קודמיי מלכא קודמיי ארקבתא פיר ארקפתא הוא אקלפתא שפי
למעלה. ארקתא בר גמ דמצות חליצה מאן דאמר מנעל לכתחלה לאמ
טעמא אי לימא משום דהויא ליה כנתא מעל וארקתא מעל דמניל ניד ה מנעל עו
גבי עוד הוא התחתון שיל גב הרגל נקרא פנתא והעליון שעליו נקרא עדקתא נמצא עד
מעל אותו העור שעל רגליו והתורה אמרה מעל רגלו ולא מעל דמעל ארקתא
בר' גמ' דבמה אשה פיר' בנסכא ובקמרא . פי כגון אוומל ויש אומ'. ארידן בסג
ממונות בלש' זה בודר אחד אומ' בסייף הרגו ואח' אומ' באדירן הרגו פיר כגון אוזמלו
כמין גרון . אריש בפר' חזקת הבתים בגמ' במה דב' אמ' במחזיק ארישן דפרסא
ארבעין שנין ניר' חזקה דנרסאי בלא שניר מ' שנה : אריש בפר חזקת הבתים בגו
אלו מגלחין בגמ' הקובר את מתו הא בארישתא הא בפרענא פיר' במשתה שמחת מריי
בפרענא לאלתר אבל בארישתא כלומ' הוא אינו פרוע אלא מתחיל הוא אחר ל יום אבר
אביו ועל אמו נכנס עד יב' חדש. ארות בפר קמ דיומא כל ימים לא היו מונטי
מאכל ומשתה ויצ̇א אחד אל השדה ללקט אורות מאי אורות זה גרגר ולמה נקרא
אורות שמאירין את העינים והיא גרגירא מצראה ארת בפר שור שנגח אתה
החופר בוד ברשות הרבים הוא תורא דנפל לאוריתא דדלאיי שחטיה מריה טרפיה
וכו' עד אם שהתה מנית לעת ושהתה כשרה פיר' אמת המים שמושכת מים מן ה
והיא עמוקהו' טפחים דהינו אמה ומשום הכי נקראת אמת המים ודולין ממנהם
את השדה ותרג' יארים אריתייא אי שקיל מריה דתורא קמא דקמחא להוצאה ואו
בני מדרשא כול' הוה משהא להאי תורא מעת לעת דחישינן לדסוק איבדים ולא א
ובר' גמ' דכל הבשר בסימן אמ' רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים דר
מכח גברא . כיצד הן עושין דולין מן הבור וממלאין צינורות סביבות להשקות השר
כשממלאין הצינורות אין נוטלין מן הצינורות ואין מטבילין בה ידים
ומליקפרק י'טן אחל פרק כ'⟧
אש מחתה ומנורה בגמ' דטרף בקלפי פיר אש מחתה ולקח מלא המחתה ג
מנורה דכת' להעלות נד תמיד . והיא הדלקת נדות באש לאישתא תלתא לאישתא
חמה שאוחות ג' ימים רצופין ואין נחלצת בין הבינים קשה היא הרבה נוטלין ס
ברזל והולכין למקום שיש שם סנה וליתתי למטה מכל החדקים וליפסקיה ולי
שטר

תיכות יחתכם קרוב לארץ. אשתא דסותא קשה מדקיטא וסימניך תנורא קדירא בר גמדא
להן הממונה פיר החמות שלסתיו אילולי שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרות שיש בעו
כמו התור הצונין אילולי שתבעירוהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם. ובהלכוא דכל
שעה אמ' ליה דאי אישתא הא בחולה מחמת צמידתא נמי כשטת הסכנה דאמי ובס גמדך
אליעזר אומ' האורג לא קשיא הא בחולה מחמת אישתא הא בחולה מחמת אוכצנא ניר בחולה
מחמת אישתא יכול לרוץ מחמת או כצנא משום עיינות אינו יכול לרוץ נא מחמת אשתא
שחולה ממש הוא לא יכיל למירהט מחמת אוכצנא שנטרח הרבה ומצטנן דהי ובר משנה
דנדרים כאימרא כדירים כבר פירשנו באימרא ובפר כל המנחות באות בגמ ואם החמיצו
שיריה תנו רבנן מניין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשים קלים וממותר העומד
ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשיירי מנחות שהוא בלא תעשה ת'ל' כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו
כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ובכר' נושאין על האנוסה בגמ כהנת שנתעד וולדה
פיר' הוה יכיל למימר כל שאר וכל דבש לא תקטירו אשה ליוי ממנו למה לי אלא לומ' לך כל שממנו
לא ישים שידיו הרי הן בבל תקטירו . אינש בכ' י'ב' כבריתא דר' אליעזר נקרא שם אדם אש
ועזר שלוקח ממנו נקראת אש מה עשה הק'ב'ה' נתן שמו ביניהן יה אם הולכין בדרכי הרי מוטב אם
לאו אני נוטל את שמי מביניהן נשארו אש ואש ואש אוכלת שנ' כי אש היא עד אבדון תאכל
ובגמ' דפר' א' בסוטה דרש ר' עקיבה איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמ' רבה
וראשה עדינה מדאיש מצרף והאי לא מצרף פיר איש ואשה אין הפסוק בו איש חרבו על ירכון
בבר' דב' פר' ר' שמעון בן אלטזר בן י'ג' שנה היה ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישנו אוכל ביכורים היה אלא
לומ' לך כל המביא דורון לתלמ' חכמ' מעלה עליו הכת' כאילו הקריב בכורים בר' גמ' רב' דייני גזילות אשה
בעלה משמחה . בפר' קמ' דקידושין בגמ' כל מצות עשה פיר' מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואשה שמחה
עליה וכאן מנודש השוה הכת' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות איש מקדש את בתו
ולא האשה איש מוכר את בהו ולא האשה וכו' בסוטה בס' גמ' דהיה נוטל את מנחתה . אישה הפרס
ויוי יסלח לה . באשה שהפר לה בעלה מדבר שהיא צריכה בפרה וסליחה כשהיה מגיע ר' עקיבה אצל
בסוק זה היה בוכה וכו' כיוצא בדבר אתה אומ' והוא לא ידט ואשם ונשא עונו ומה משנתכוון
לטלות בידו בשר טלא ועלה בידו בשר חזיר וכו' בסר' מי שאמ' הריני גזיר ושמע חבירו ובס גמ
דר' יוחסין. ובפ' ג' בפרה ובפר טרף בקליפי אישי כהן גדול פיר אדוני וכמו כן במקרא אבי אבי דכב
יש' ופ' איש חיל רב נעולים חי כתי' וכן הוא בן איש חי וכו' על מ בני מיתי לא בן איש חי שאני' במיתהו
קרוי' חי וכו' בר' גמ' דמי שמתו שבעה שבעה איש נאשתו אישוה לבהמה מי איתלה בגמ בחלק ומ
דדור המבול פיר' בשביל שלא באו על שאינן מינין עשה להן כבוד וכתב לשון אישות כבאדם . אשת
דבר הרי היא כחבר ברא' גמ' דשבועה העדות דביתהו דרב הונא הוה איה לה דינא לקמיה דרבנחמאמ
היכי אעביד איקום מקמה מסתתמן טענתא דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי הוא כחבר
אשה יוצאה לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא בניטין בר גמ דנר
נחמ
סד
ח

הניזקין ויטבר יש' באשה ובא' שמר . אמ' להן דיגמא שלכם חומה ליעקב מהיעקב עד שלא נשא אשה
נשתעבד משנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל השתעבדתם משנולד גואל השתעבדתם
כבר' רב' בסוף כרש' ע'א' ויבא גם אל רחל איש אינו מטמא באודם אלא בלובן ואשה מטמאה באודם
אבל לא בלובן בר גמ' רבנות כותים ובנס וזאת תהיה טומאתו בו טומאתו בלובן הוא מטמא ואינו
מטמא בדם הלא דין הוא וכו עד טומאת האיש בלובן וטמאת האשה בדם. אנץ בנ שור אנגח
את הפרה בגמ' החופר בור ברשות הרבים כגון אלו החופרין לאושין פיר' יסודות דכת' ואושיא יחיטו
ותאכל יטדותיה תרג ואכלת אשוותהא אש כלבא אכסא תרנוגלא כבר נירשנועם אכסא
אשבורן באהילות בפר' כל המיטמאין והיה אשבורן או שקדש טמא . ובטהרות בפר'
הדר עם עם הארץ הנצוק והאקטפרם ומשקה טופיח אינן חיבור לאלטומאה ולא לטהרה
חיבור לטומאה ולשהרה . ובנ' קמא דמקוות שווה למקוות לטהר באשבורן ובס' גמ' דכל שעה
שונכן במקום מדרון ואין שונכן במקום האשבורג ובעד בפר השוכר את הפוטל בגמ נטל את
המשפך הנן התם הנצוק והקטנרם וכו כיר במקום עמוק שיקוו בו המים ושם אותו מקום עמוק
אשבורן אשרת וידות האוכנים הרג אשרת גילגליא. אשוויה הנוגע בצמר שעל
האמה באשוויה טהור בכלים בפר הנוגע בכבד פיר העץ שכורכין עליו צמר בפן ובלעז
קנוקלא ובליש' דרבנן שמו אורנאסי בגמ' ותניא הנוגע בצמר שעל גבי השלך ויש מוציאין
זה הדבור מתרגום יצועיעלה. אשוחי וארזי יכבר פיר בארזי פא אשוחי עצים מן ל
אילן ששמו שוח והן יפים מתוקנים למלאכה דומיא דארזי . פא אשוחי ארזים נקבות ארזי
ארזים זכורים . אשחור בפר' קמ' דסוטה בגמ' וכן לעניץ הטובה ולאשחור אבי הקום
היו נשים חלאה ונש' אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתעניות
אשיות בחלק בגמ' דדור המ()בול ואם מן הארץ ההיא מביא יש לנו אשיות של בדול שאנו
מחפין את הקרקט ניר' כמו עששיות של ברזל והן חתיכות. אשך בפר מומין אלו בבכורות
אין לו ביצה אחת זהו מרוח אשך שכת' בתו' תרג' ירוש' דחסיר כוליה ר' ישמטאל אומ' כל שנמרחו
אשכיו ניד' כמו נמחו נמנוכו בציו . ר' עקיבה אומ' כל שרוח באשכיו כלום נהנפחו ור' חנניה
בן אנטיגנס אומ' כל שמראין חשוכין קאס בר נורעין מוכיפין ודורשין וקארי ביה מראו חושך
והינו כושי. אשכל בסוף משנה הסוטה ובתמורה בגמ רפר יש בקרבנות משמת יוסי בן
יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירוש בטלו האשכולות מאי אשכולות אמ' ר' יהודה אמ'
שמואל איש שהכל בו כלומ' הורה ויראה ונינוה וכיוצא בהן. אשכף חרבא דאושנכי
בר' גמ' דכל הכלים ובפטרב פסח בגמ ואפי' מן התמחוי כגון דם חנניה ורב הושעיה באושכני
נינהו ניר' אומנין של מנעלין . אשכף בפר' ואלו טרפות בגמ' ובחגבים למינהו להביא
את האשכף. זאנשכר צמרי כרם תרג אשכרין דכרם. אשרני ביומא כפר
אמ' להן הממונה ובא שני גודלות של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב ובנגטים
בפר בהרת בית ישראל אני כפרתן הריהן כאשכרו לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים ובסו
אמ' יהמו

גמ' דהמוכר את הספינה אבל הוא טושה המחק של זית של אגוד של שקמה של אשכרונע תדהר
והאשור תרג מודנין ואשכרועין פיר בלש' ישמעאל יאל בקם ובלעז בוסו והוא פיקסוטן עץ שהוא אלא לבן
ולא שחור ולא אדום אלא בינוני. אשל בנר הגוזל ומאכיל בגמ שטף נהר לא צריכה דבניםן מרחקן
מההיא דוכתא חד אשלא ובימי תשרי תרי אשלי ובני השוכר את האומנין בגמ דהבדיקה אי נמי
לא שלא יתירא ובנ' הישן תחת הסוכה בגמ העושה מכחו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל פן
דמי שאחרו אשלא דנודיא עתיקתא . ובפר מציאת האשה בגמ רסמך המשיא את בהו סתם רב פפא
אמ' הני שקי דארוריא ואשלי רק מחוניא אשה גובה פרניה מהן ובנ הכותב בגמ לאשתודין הניח
פירות תילושין פירוש אשלא חבל שעושין מפשהן או קנבס ויש שעושין חבלים מן הריות של דקק
ומושכין בהן את הספינה. אנשל בבר רב' בס' פר כה ויפע אשל ר יודן אמ' פרדם שאלמה תשאל
תאנים ענבים ורמונים ר' נחמיה אומ' נונדק שאל מה תשל קופר דומר ביעין ר עזריה בשם ר' יהודה
אומ' אשל זו סנהדרין היך דאת אמ' ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה בג ובפא דסוטה בתפ דשרשון
ויטע אשל בבאר שבע אמ' ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו מיני מגדים ר' יהודה ור נחמיה
חב אמ' פרדס וחד אמ' פונדק בשלמ' למאן דאמ פרדס הינו דכת ניטע אלא למאן דאמנונדק מאי וי
ויטע בדכה ויטע אהלי אפדנו דהלא באשלי דברבי כפר אין צריך בגמ בכור שנכל לבוד ובהלכ
קמ' בחזקת הבתים ובפרק' דעו' בגמ' וחכמ' אומר' לפני אידיהן אסור אנטלג במשנת שבת בפר
אמ' ר' עקיבה ובנדה בפר' האשה שהיא עושה צרכיה מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג בנר קמ
ניר' בגמ' קימוניא אמ' ר' יהודה שלוף רוץ ועשב הוא שמיבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את
ידיהן והוא מוציא את הזוהמה אשלג אמ' שמואל שאלתינהו לנחותי ימא ואמ' לי שולגא שמיה נפח
בניקבא דמדגניתא ומפקי לה ברימצא דכרולא אשם בפרק הודה כהן משוח אשם תלוי היחיד
והנשיא חייבין משיח ובית דין פטורין ובבריתות בפר אוכל חלב מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד
בזה בנר אמ' דבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה כבתחלה וכנר דם שחיטה רב
עקיבה מחייב על ספק מעילות אשם הלוי חתיכה של חולין חתיכה של קודש אכל את אחד מהן וכול
ובפר המביא אשם תלוי ר' אליעזר אומ' מתנ דב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא
הוה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחד
יום הככורים יום אחד אמ' המניון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אומ' לי המתן עד שתכנס
לספק וחכמ' אומ' אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שודונ וכרת ושגגתו חטאת ובס מש המורה אשם
תלוי ישרף ר' יהודה אומ' יקבר חסאת העוף הבאה על הספק תישרף ר' יהודה אומ' ישליכנה לאמה פירו
בעדך יט' אשימא בפר' ר' מיתות נמסרו לבית דין בגמ' הנודר בשמו ואנשי חמה עשו את
אשימא ומאי טהו בחזא קרהא פיר ברחא תיש קרחא שאין לה צמר והוא כקרח ולכך נאמ אשימא
שהוא שמם מצמר . ידוש' בגמ כל מצות האב על הבן תנו' רבנן מפני שיבה תקום אני כל שיבה במשמני
בפר' כל הצלמים אשימא אימרא כמו' דתימ' והכהן יככר עליו באיל אש . זא שמאי בפר קמ רקי
בגמ' כל מצות האב על הבן הנו רבנן מפני שיבה תקום אפי' כל שיבה במשמע אמ' ר' יוחנן הלכה ( )יס